כשצביקה פייר, קובי טוינה, אביבית פישלר, יואב לביא ויואל מילר, חמישה צוללנים, יצאו לצלילה שגרתית בים התיכון, הם לא העלו בדעתם שהם יחשפו את האוצר הגדול בתולדות ישראל בעומק של 12 מטרים.
מתחת לחול נמצאו לא פחות מ-2000 מטבעות זהב בני אלף שנים, מהתקופה הפאטמית – שושלת שליטים שיעים שפעלו לפני כאלף שנים בצפון אפריקה.
הצוללנים חשבו כי לפניהם ‘מטבעות צעצוע’, אך משהתקרבו הבינו כי הם עומדים בפני ‘מטמון מהסיפורים’. הם אספו מספר מטבעות ומיהרו חזרה אל החוף, שם דיווחו על התגלית למנהל מועדון הצלילה.
המנהל הזעיק את היחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות, ואלו חשפו בעזרת צוללני הרשות, וגלאי מתכות את 2000 המטבעות בגדלים ובמשקל שנים. המטבעות נשאו את הערכים: דינר, חצי דינר, ורבע דינר.
מנהל היחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות, יעקב שרביט, מסר: “גילויו של אוצר מטבעות כה גדול, שהיה בעל ערך כלכלי כה רב, מצביע על כמה אפשרויות להימצאותו בקרקעית הים. יתכן שמדובר בספינה שנטרפה במקום, שהובילה כספי מיסים שהיו בדרכם לשלטון המרכזי במצרים”.
שרביט העלה אפשרות נוספת: “אולי מדובר באוצר מטבעות שנועד לתשלום משכורות לחיל הים הפאטימי, שישב בקיסריה והגן על העיר. סברה נוספת היא שהאוצר היה כספי קופה של אוניית סוחר גדולה, שעסקה במסחר עם ערי החוף והנמל בים התיכון, וטבעה במקום”.
ביחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות, מקווים כי בחפירות הארכיאולוגיות שייעשו במקום, ניתן יהיה להשלים את ההבנה על המכלול הארכיאולוגי כולו, ובדרך זו לענות על השאלות הרבות שנותרו עדיין ללא מענה לגבי האוצר.
חמש שנות מאסר
רוברט קול, מומחה מטבעות ברשות העתיקות, הסביר כיצד נשמרו המטבעות במצב כל כך טוב: “מצב ההשתמרות של מטבעות הזהב מצוין. למרות שהיו בקרקעית הים כאלף שנים, הם לא נזקקו להתערבות מעבדה לניקוי ושימור, זאת משום שהזהב הוא מתכת אצילית, ואינו מושפע מהאוויר או מהמים. מטבעות הזהב שנחשפו היו במחזור המטבע גם לאחר הכיבוש הצלבני ובמיוחד בערי הנמל, דרכן התקיים סחר בינלאומי. כמה מהמטבעות שנמצאו במכלול היו עקומים ועליהם סימני נשיכת שיניים, עדות לבדיקה פיזית בשיניים, שעשו בעליהם או הסוחרים”.
ומה באשר לצוללנים? האם הם יכלו ליטול את המטבעות לכיסם? יעקב שרביט מסביר: “מדובר באזרחות למופת ובקבוצה של מגלי זהב בעלי לב זהב, שאוהבת את הארץ ואת ההיסטוריה שלה. חוק העתיקות קובע כי המטבעות שייכים למדינה, ועבירה בגין אי דיווח או הוצאת עתיקות ממקומן או סחר בהן – עונשה עד חמש שנות מאסר”.
שרביט הוסיף: “במקרה זה דיווחו הצוללים על המציאה, אך במקרים רבים לוקחים הצוללים את החפצים לביתם וכך אובד לתמיד מידע ארכיאולוגי חשוב שאינו ניתן לשחזור. לכן גילוי האוצר מחדד את הצורך לשלב את פיתוח המקום כאתר תיירות וצלילה, עם הגבלת הצלילה במקום בליווי מפקחים או עם מדריכים ממועדון הצלילה בלבד”.