‘בזכותן’ עתרו לוועדת הבחירות נגד ‘יום ליום’ ו’יתד’ – ונדחו

רשימת ‘בזכותן – חרדיות עושות שינוי’ וחברת הרשימה רות קולאן פנו בבקשה למתן צו מניעה נגד העיתון ‘יום ליום’ ונגד העיתון ‘יתד נאמן’.

בעתירה, טוענות העותרות כי העיתונים החרדיים מערימים קשיים על העותרות לפרסם מודעות בחירות בשני העיתונים ומפלים אותם לרעה.

יו”ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון, השופט סלים ג’ובראן, דחה את העתירה.

בהחלטתו כותב השופט ג’ובראן: “דין העתירה להידחות על הסף עקב קיומו של סעד חלופי. על פניו, נראה כי המסלול המתאים לבירור טענות העותרות הוא בהגשת תביעה בהתאם לחוק אישור הפליה לבית משפט מוסמך.

… יובהר, כי לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות, אין מדובר בעתירה נעדרת עילה, ונראה כי יש ממש בטענות העותרות. ודאי נוכח סירובו הקטגורי של עיתון ‘יתד נאמן’ לפרסם מודעות בחירות שאינן של מפלגת ‘יהדות התורה’.

וזו השתלשלות העניינים, כפי שמתארות העותרות:

לדבריהן, ‘יום ליום’ (המשיב 1) ו-‘יתד נאמן’ (המשיב 2) הערימו קשיים על העותרת 1 (רשימת מועמדים המתמודדת בבחירות לכנסת ה-20) לפרסם מודעות בחירות בשני העיתונים והפלו אותה.

לדברי העותרת, נעשתה פניה שלה לשני העיתונים בימים 26.1.2015 ו- 27.1.2015 למחלקת הפרסום של עיתון “יום ליום”, בבקשה לשכור שטח פרסום בעיתון לטובת העותרת.

בשיחות אלה נמסר לה כי התעריף לפרסום מודעה בגודל של רבע עמוד או חצי עמוד הוא 1,500 ו- 3,500ש”ח בצירוף מע”מ בהתאמה. כן נמסר לה כי נושא הפרסום ייבחן על ידי “ועדה רוחנית”.

בהמשך התקשרה למחלקת הפרסום בשנית, ונמסר לה מאת עורך העיתון כי התעריף עבור פרסום עומד על 21,000 ש”ח בצירוף מע”מ עבור מודעה אחת.

העותרת הודיעה לעורך שהיא מבקשת לקבל הצעת מחיר בכתב, אולם מאז ועד היום לא חזרו אליה ממערכת העיתון בעניין.

בנוגע לעיתון ‘יתד נאמן’, טוענות העותרות כי ביום 27.1.2015, פנתה לעיתון במטרה לשכור שטחי פרסום בעיתון. מחלקת הפרסום של העיתון מסרה לה כי מודעה בגודל חצי עמוד ביום שלישי תעלה 8,300 ש”ח, ומודעה בגודל 40 אינטש תעלה 11,000 ש”ח.

עובדת מחלקת הפרסום שאלה אז את העותרת 2 עבור מי המודעה, וכשהאחרונה ענתה לה, ציינה העובדת כי “זה לא יעבור אצלנו חלק”, וכן שהיא מסופקת אם מבקר העיתון יאפשר את פרסום המודעה.

כעבור זמן קצר קיבלה העותרת 2 דוא”ל בו נכתב: “כפי שחשבתי המודעה לא מאושרת על ידי הוועדה הרוחנית”.

עיתון ‘יום ליום’ טוען כי דין העתירה להידחות. במסגרת זאת, מציין הוא כי תעריף הפרסום שנמסר לעותרת 2 הוא תעריף פרסום אחיד, ובתעריף זה אף חויבה תנועת ש”ס.

עוד מציין העיתון כי העותרת פנתה לגורמים בעיתון “אשר אינם מוסמכים לטפל בעניין מודעות הפרסום בעיתון, וייתכן כי קיבלו מהם הצעות לפרסום מסחרי רגיל ולא למודעות בחירות שלגביהן קיים מחירון שונה, כמו ברוב מדיות הפרסום בארץ”.

עוד מציין הוא כי העותרות לא שלחו כל הזמנת פרסום, ומשכך הוא לא נדרש לבחון את תוכן המודעה ומעולם לא סירב לפרסמה. לעניין זה, מציין העיתון כי “כעיתון לציבור החרדי, חלות עליו מגבלות הילכתיות ולכן קיימת ועדה רוחנית אשר מבקרת הלכתית את התכנים והפרסומים אשר מתפרסמים בעיתון”.

לבסוף, מציין עיתון ‘יום ליום’ כי גם אילו העותרות היו מבססות את טענתן זו, לשיטתו אין סמכות ליו”ר ועדת הבחירות לחייב אותו, בשים לב להשקפת עולמו ולקו המערכתי שלו, לפרסם מודעות שאינן מותרות על פי ההלכה.

‘יתד נאמן’ טוען גם כי יש לדחות את העתירה. לשיטתו, קהל היעד של העיתון (וכן של ‘יום ליום’) מזוהה לחלוטין עם המפלגות החרדיות, ולא יצביע לעותרת 1 כך או כך. לשיטתו, מכך ניתן ללמוד כי העתירה הוגשה לצורך יחסי ציבור בלבד. בנוסף, ובדומה לעיתון ‘יום ליום’, סבור גם הוא כי אין סמכות למתן הסעד שהתבקש: העיתון הוא גוף פרטי, וחוק הבחירות לא מחייב עיתונים לפעול בשוויון.

לגוף הדברים, טוען הוא כי “הוועדה הרוחנית מאפשרת פרסום אך ורק למפלגה המזוהה לחלוטין השקפתית כהשקפת הוועדה הרוחנית של העיתון. מפלגת יהדות התורה אין ולא תהיה אפשרות לכל מפלגה אחרת לפרסם בעיתון, לרבות לא למפלגות חרדיות כגון ש”ס… ודאי וודאי שלא ניתן לחייב את המשיבה לפרסם את העותרות, מפלגה שבמהותה סותרת את עקרונית המשיבה, ואת הערכים בהם היא דוגלת. העובדה שהעותרת  מגדירה עצמה כמפלגה חרדית לא תשנה את המציאות, את מהות הקמת המפלגה ואת הדרך הסותרת מהותית את דרכה של המשיבה”.