סוף סוף התחלנו לשמוע על נתניהו

בטורי הקודם שמתי ללעג ולקלס את סרטוני ראש הממשלה. הרגשתי שהוא, בגלמו שחקן ראשי בהצגה, יורד מטה-מטה ומפסיד את הנקודות הטובות שעדיין נותרו שזורות בכתרו.

לרגל התחלת שבוע חדש, שאלתי את עצמי: ומה הפעם? מה נראה השבוע? יותר נכון: איזה תפקיד יגלם ראש הממשלה בסרט החדש? שכן, אם שמתם לב או לא, מבצבץ בכל מוצאי-שבת ומגיח לאוויר העולם סרטון בחירות.

בינתיים, עד שצץ הסרטון החדש, המשכתי להאזין לכל מי שלחש בסביבתי, ונוכחתי לשמוע שרבים מאלו שחשבו לשנות ולא להוביל הפעם לבחירתו של בנימין נתניהו לראש ממשלה, טוענים שכן יובילו לבחירתו.

לא מכיוון שהם חושבים שהוא טוב, שסרטוניו מלהיבים, שמשחקו מושך ומרומם, אלא מסיבה אחת: אין מישהו אחר בנמצא. אין תחליף.

ומכיוון שאין תחליף, ומכיוון שלמדו כול יושבי הארץ להצביע ולהשפיע – עדיין רובם, לפי הסקרים, מכוונים דרכם לביבי.

אחד הסרטונים החדשים – החזיר לראש ממשלתנו את כבודו.

בסרטון אנו רואים את בנימין נתניהו עומד כראש ממשלה לכל דבר, ומדבר לאנשים בגובה העיניים. הוא מספר איך קרובי משפחתו עלו על המוקד, לא לפני שצוו לנו בדמם את המדינה הזו.

הוא עומד לפנינו ומדבר כאדם אל אדם. ללא משחק, ללא הצגה; ללא העמדת פנים וללא רמייה. ככה. מלב ללב. עובר מתקופה לתקופה באופן ענייני, וזה היה מעניין, שונה ושנון.

מה אין ברעך, לא מעניין

לצערי בתעמולות בחירות שוכחות מפלגות מי הן ומה הן רוצות. אולי הן לא סומכות על עצמן ועל סרטיהן שיצליחו להשיב להן את הכבוד האבוד.

לכן הן מתחילות לבקר, לרטון, לקדוח ולמחוק את המפלגות האחרות. אינני חושבת שמלאכת המחשבת הפוסלת, מנתצת והורגת – עובדת על מישהו. מה שחשוב לנו לדעת זה: מה יש בך? ולא: מה אין ברעך?

בסרטון האחרון, סוף סוף התחלנו לשמוע על נתניהו: מי הוא,  מאין בא, לאן הוא הולך ומה הוא רוצה מעצמו ומאתנו.

האם אנחנו מאמינים לדברים? האם הצלחנו להתרגש מהם? כלל לא בטוח.

במצב של היום (בו כמו ההידרדרות הביטחונית בעולם, כך מתדרדרת התנהגותם של מנהיגים, עד כדי כך שאנחנו מתקשים להאמין להם גם בדוברם אמת) – לא בטוח שאנחנו מתרגשים, אבל סוף סוף ראינו מישהו שהולך בכוון, מישהו בוגר שאומר דברים עניינים ולא נמשך אחר האוויליות הציבורית.

אדם כזה, אולי לא יבטיח לנו את ההבטחה שלה נאמין. אולי גם לבסוף, לא יביא לנו את המנוחה שלה אנו שואפים, אבל לפחות לא יבזה אותנו בחוסר תבונה.

ראש ממשלה לא חייב להצליח, הוא חייב להשתדל. הוא חייב להיות בוגר דיו בכדי לייצג אותנו. הוא חייב לדעת שיש קווים אדומים בהתנהגותו האלמנטרית, והוא אולי גם חייב להגיע בסופו של דבר להבנה, שהגיע אליה במילותיו האחרונות של הסרטון הרגשני, שבלי אמונה ובלי שורשים, לא מגיעים לשום מקום.

ולשם מה חשובים הדברים הללו לנו?

אולי כדי שיוצרי הקמפיינים החרדיים ישכילו להבין דבר מה שעשוי לסלול להם את הדרך לליבנו.

אנחנו, האנשים הפשוטים איננו מחפשים בכם, המנהיגים, שחקנים, בעלי יאכטות וממון, גאונים או מצליחני על.  אלו אפיזודות חולפות. אנחנו מחפשים בכם אנשים מבינים, שתדעו להוליך את בקשותינו קדימה, שתשכילו לפקוח עיניכם ולראות לצרותינו, שתדעו לנווט דרככם עבורנו ושתזכרו בכל פסיעה שתפסעו שגם אם מסע הערכים – כולל יחסיכם למפלגות חרדיות אחרות – כבד עליכם ומיגע, הוא נטל שאתם חייבים לשאת על כתפיכם.

כי לכך נועדתם.