1.
לאחר הרבה מאוד הכנות, כספית וטכנית, והתכוננות נפשית, חנכו אמש ראשי ‘יהדות התורה’, בשעה טובה ומוצלחת, את המטה המרכזי של המפלגה בפינסקר 70 בפתח-תקווה.
אם תהיתם, פתח תקווה על שום מה? ובכן, רק זה חסר למנהלי הקמפיין למצוא סביב המטה נערים משועממים וילדונים חסרי-מעש מבקשים ‘רק פלקט’, או מפגינים ומושכי זנבות סוסים.
אחרי הכול, בבחירות הפעם יש מי שיעשו הכול כדי למלא את מה שנשבעו לעצמם: ‘רק לא יעקב אשר’. הוא, האחרון, מייצג עבורם את כל הרע עלי אדמות. הוא שלוחו של מנהיג דגל התורה, הגראי”ל שטיינמן, אשר נבחר אישית על ידו בקדנציה הקודמת – והם יעשו הכול כדי לסכל את המנדט השביעי.
רק בגללם עדיף מטה מרוחק מלבה הגועש של העיר בני-ברק.
2.
איך העיד אחד שהיה שם? יצא לי לשמוע את אחד השדרנים משדר על ‘אש באוויר’. הבטתי סביבי. האש הכי רצינית שיכולתי למצוא שם הייתה התזוזה של ח”כים מחדר לחדר או קולות ויכוח שעלו מעבר לדלת הסגורה.
שום חגיגיות של פתיחת מטה. שום להט.
נראה כאילו מישהו ב’יהדות התורה’ בטוח מאוד בעצמו, משוכנע בשמונת המנדטים שכמה סקרים מעניקים לתנועה.
האמת צריכה להיאמר: משהו רע עובר על ‘יהדות התורה’ בימים אלו. אם בתחילה נראה היה כי מדובר בסנוניות ראשוניות, שייעלמו בחלוף הימים, הרי שככל שמתקרב מועד הבחירות (פחות מחודש) נראה שהמצב עגום למדי.
בעוד במטה ש”ס פועלים במלוא המרץ כבר יותר ממעט חודש, כולל פרישה מתוקשרת של היו”ר, אוהלי שאגה וחזרה מתוקשרת, הרי שביהדות התורה, מלבד נאומים משעממים בכינוסי בחירות ,פה ושם, שום דבר ממשי לא מתרחש.
כשאתה מראיין ח”כ בש”ס, אתה מתבקש אוטומטית לבקש אישור ממטה ההסברה. שמא, חלילה וש”ס, ישתרבבו משפטים שאינם תואמים את דף המסרים. ביהדות התורה, כך נדמה, כמה שהמסרים שלך מבולבלים יותר, אתה חש מנצח יותר.
יש המושכים ימינה, יש המושכים שמאלה, ויש המדברים בצורה מעורפלת כדי שלא ייחשדו בנטייה כזו או אחרת.
יש המבטיחים שבסוף יהיה סדר. חודש לפני הבחירות, זה ממש לא נראה באופק.
3.
תראו כמה הבלבול חוגג.
בכינוס של פעילי קירוב שנערך בנתניה, סיפר ח”כ משה גפני, בפאתוס, כיצד הגרא”מ שך זצ”ל לא איפשר לדגל התורה מעולם להצטרף לממשלות שמאל. אמנם הוא שכח שבשנת 99′ יהדות התורה הצטרפה לממשלת השמאל של ברק, אך לדבריו, מאוחר יותר, היה זה לזמן קצר.
לא חלפו אלא ימים אחדים והוא התייצב לראיון אצל גאולה אבן באולפני הערוץ הראשון. מעניין מה גרם לו לחרוג ממנהגו, שכן גפני ממעט להתראיין בערוצי הטלוויזיה, אבל הפעם היה בפיו מסר חדש: יהדות התורה לא בכיס של אף אחד, והוא ממש לא פוסל הליכה… גם עם בוז’י הרצוג.
איך כל זה הולך ביחד? גפני אולי יודע.
אבל הציבור מבולבל מהמסרים הכפולים היוצאים מבית המדרש של דגל התורה. האם פניהם לשמאל או שמא לימין?
הבלבול הזה עולה גם מדברי הח”כים באסיפות סגורות. לפני מספר שבועות, הביע ח”כ מאיר פרוש תרעומת על כך שחבריו משחררים אמירות על אפשרות – אפילו רק אפשרות – לחבור אל המחנה הציוני.
הח”כים של דגל הזכירו לו שהם מעולם לא היו בצד הימני, אולם לבסוף הוחלט שלמען המאמצים של פרוש לגייס את מצביעי חב”ד הפוטנציאליים – והרי כל קול קובע והאחריות מחייבת – הנציגים יעמעמו אמירות שמאלניות.
מאז טרח יתד נאמן, כמעט בכל שבוע, לצאת בהגנה חד-משמעית על בנימין נתניהו, כולל גינוי של רדיפת רעייתו. לא שזה אומר הרבה. אחרי הכול כתב פוליטי יכול לכתוב את אשר על ליבו מבלי שהדברים יחייבו את המפלגה, ובכל זאת יש מי שראה בכך רמז ברור לכך שבקשתו של יו”ר שלומי אמונים התמלאה.
עד שבא גפני וטרף את הקלפים בערוץ הראשון.
4.
גם אתמול, בעת השקת המטה, בתוך החדר הסגור נמשכו המריבות.
מאיר פרוש, למשל, חשב שראוי להקצות נתח מכובד מהתקציב לצורך פעילות בקרב חסידות חב”ד. נכון שחסידי חב”ד אינם מצביעים כגוש אחד במערכות בחירות, שכן כל חסיד והסברו איזו היא “המפלגה החרדית ביותר”, אבל אולי רבע מנדט ניתן לגייס, ועבור סיעת שלומי אמונים הוא חשוב ביותר.
בתכניות הגרנדיוזיות לגרור את חסידי חב”ד להצבעה ביהדות התורה יש חלוקת ג’ובים נדיבה, הבטחות, פיזור השקפות ימניות, כינוסים וגימיקים.
יתר הח”כים, כמעט כולם, מביטים בדרישה מהצד וממש מתקשים להבין. כל כך הרבה משאבים נדרשים להשקעה בגיזרה ממנה לא בטוח שתגיע תוצאה טובה? מבחינתם, יש להם הצעות/רעיונות טובים יותר. רק תביאו את הכסף.
כך או כך, בעוד כלפי חוץ, מול העיתונאים, שידרו תמימות דעים במאבקים מול גזירות שלטון הרשע, מאחורי הדלת הסגורה איש לא התבייש להתווכח על חלוקת משאבים.
5.
כל ההתנהלות הזו משדרת כאילו מישהו שכח שתקופה לא קלה עוברת על ‘יהדות התורה’.
מצד אחד של הכביש ניצבים אנשי ‘הפלג הירושלמי’, שניסו להלחיץ כמעט בכל דרך אפשרית, ולמשוך את תשומת לב ראשי המפלגות החרדיות (אל הבית היהודי טרם הגיעו) – ללא הצלחה.
הם ניסו להפגיש את הגר”ש אויערבך עם הגר”ש כהן, נשיא ‘המועצת’ של ש”ס. אפילו רמזו שהכול אפשרי. הפיצו גם שמועות על אפשרות חבירה לאלי ישי. אחר כך שיגרו איומים מעל גבי ביטאון ‘הפלס’ שהפתק שלהם יהיה בצבע לבן.
ב’דגל התורה’ סירבו להבין את הרמזים הברורים והתקשו להיבהל מהאיומים. ‘הפלג הירושלמי’ יצאו ללא ייצוג, ללא הבטחה. יש הנהגה ליטאית, אמרו להם, שבראשה עומדים הגראי”ל שטיינמן והגר”ח קנייבסקי. כל מי שמערער על סמכות זו, מוזמן לצאת לרעות בשדות זרים.
מהצד השני יש חרדים-עובדים. כל מניין התאגד ויצא ל’דייט’ עם ראשי מפלגות. הייתה קבוצה שחברה לש”ס (יעקב מרגי ואיציק כהן מונו כפטרונים. בהצלחה); הייתה קבוצה שנפגשה עם אלי ישי בבני-ברק; והיו גם שסגרו בשו-שו עם דגל התורה. אחרים הסתפקו בהשקת ארגון הסתדרותי, ללא קשר לבחירות. או שכן.
ואיך שכחנו את קבוצת החרדיות הלא-נבחרות לא-בוחרות, שמאיימות שלא להצביע. אכן מכה קשה.
ובחב”ד מה אומרים? שם מעדיפים לשמור על עמימות. אבל רבים וטובים ישלשלו ‘יחד’ אל תיבת הקלפי.
ובעוד כל אלה ועוד, ניצבים מאיימים מול יהדות התורה, מעדיפים שם לשמור על שקט תעשייתי.
או לבלבל עם מסרים סותרים.
כי למה לדאוג? יש ‘קול קורא’ שיביא את כ-ו-ל-ם אל מאחורי הפרגוד עם הפתק הנכון. או שלא.
6.
בינתיים, בכבישי הארץ אנשי ‘הפלג הירושלמי’ מבעירים כבישים ומוציאים את דיבת הציבור החרדי רעה.
הם מתעמתים עם שוטרים (וגם עם חיילות) מציבים עוללים ותינוקות בעגלות מול מכוניות, נעצרים, מפגינים על המעצרים, משתחררים, חוגגים את השחרור, ושוב נעצרים.
בעיני החילוני הממוצע ברור ש’יש עתיד’ הצליחה בגדול. אם החרדים מתפרעים, כנראה שכבר גררו בחורים מעם תלמודם. לך תסביר שמדובר בקומץ קיצוני שאינו מייצג את המיינסטרים החרדי.
וב’עובדה’ תסברנה נשים חרדיות עד כמה המצב בגטו נורא.
צריך הסברה? תסבירו את זה למטה ההסברה של ‘יהדות התורה’. כי האחריות מחייבת. ג’!