התעללויות? קוזאקית נגזלת • ניסן פינסטרנאכט משיב לציפי ירום

כדי לא להיגרר כמוך לדברים שאינם קשורים בגוף הסיפור, לא ארחיב, רק אציין שכל תיאורייך אודות עסקיי הפורחים הינם כזבים וסילופי עובדות.

אני עצמי אלמן זקן מחוסר כל, שתיקי הוצאה לפועל נערמים על שמי. העסקים עליהם את מדברת, וכך גם כל שאר הנכסים, רשומים על שם בני שנמצא בלונדון (שקר השמועה כי ברח מחקירת משטרה בפרשיה שגלגלתי לפתחו).

במקרים של שלום בית המגיעים לפתחי, אני מייעץ למי שפונה כי כיהודי אני מצווה לסייע לכל פונה. הצד שלא פנה אלי – פנה לקבל עצה מאחר, זה שאני יועץ טוב יותר לא הופך אותי לגורם הרע בסיפור.

החילוץ של אמירה או תשובה שניתנה בתוך שיחה של שעה אליהם כיוונת בדברייך – מכונה ‘להוציא דברים מהקשרם’.

בגירושין הכל מותר: טורה של ציפי ירום

עיקר הדיון כפי שאני מבין מבין השיטין, היא ההתנהלות בין שניים שאין ביניהם הסכמה ורצון לקיים חיי משפחה משותפים. לכן אנסה להתייחס דווקא לטיעונים אלו שלא שטחת בצורה ברורה.

ראשית, אתייחס להערת שוליים שהבלחת בין דברייך, והיא צורמת לאוזן אנוש מקצה העולם ועד סופו: ‘מזה חודשים שהיא מתמודדת עם מצב כלכלי קשה’ – זהו? תמו חיי הנישואין? רק כי מי שפירנס וכלכל אותה ואת ילדיהם המשותפים במשך כמה שנים, כשל בחודשים האחרונים? על זה עמדה אהבתה אל אבי ילדיה וכאן היא הסתיימה?

ועל ‘אלימות פסיכולוגית’ אני טרם שמעתי, שמעתי על אלימות פיזית ואלימות מילולית, שמעתי על ‘צינוק כלכלי’ ועל ‘התעללות נפשית’ אבל פסיכולוגית? זו לראשונה שאני שומע – ושמעתי כבר הרבה מאד ‘הנפצות’ של נשים כדי לתאר את ‘גודל אסונן’.

הנשים – הרמטכ”ליות של שדה קרב הגירושין

וכאן בעצם המקום אולי לפרט ולגלות קודם כל ‘סוד מקצועי’, את עולם התחבולות האכזרי של מערכות הגירושים במדינת ישראל – המציאו, הקימו ושיכללו דווקא הנשים – אפילו אני הנחשב ל’זקן ורגיל’ בשדה הקרב, למדתי את כל תורתי בתחום – מהן.

חילוקי הדעות בין בני הזוג, לא נולדו באותו ערב פסח שהיא ‘הרגישה חנוקה’ ויצאה לה להתבודד עם חברותיה כשהיא מתנתקת דווקא בערב חג מהחיבור המשפחתי עם ילדיה שלה. את רוצה לקרוא לזה מצוקה נפשית זמנית? זה עדיף בעינייך על ‘אינה בריאה בנפשה’? אני אפילו לא זוכר את הניסוח בו הגבתי אני לשמע הדברים, אבל לבטח שלא הפצתי את השמועה.

את השמועה הפיצה היא כשהגיעה לחופשת חג עם חברותיה, כשהיא מספרת שהשאירה את הילדים עם בעלה כדי לקחת לעצמה ‘חופש’. כן, אני מניח שעוד רבים הגיבו ספונטנית כמוני – אבל אני לא הפצתי כלום, אין עיסוקי בכלל בהפצת שמועות.

אבל יותר מכך, שמועותיה שלה הן האחריות הישירות לפרשנויות שבני האדם הפיצו עליה.

זה החל כשהיא הגיעה באמצע שנת לימודים לבית ספר וביקשה לרשום את ילדיה. באותו מעמד היא הרחיבה לספר כי היא עושה  זאת מאחר ובעלה זנח אותה לאנחות ומסרב לתת לה גט מזה שנים, ועל כן הוא מורה לצוות החינוכי והניהולי של בית הספר שלא לקיים קשר ו/או שיח מכל סוג שהוא עם ה’מפלצת’ אבי ילדיה…

מה לעשות שהנהלת בית הספר קיבלו את פניית האב ונפעמו לראות כי לא מדובר במפלצת, ויותר מכך נדהמו לשמוע כי הוא פנה פעמיים אל בית הדין ופתח ‘תיק גירושין’ והיא זו שדחתה את מעמד קבלת הגט בטענות שווא (אני עסוקה בהכנות לפסח/ זו תקופה עמוסה אצלי/זה קצת קשה לי רגשית כעת וכו’) פעם אחר פעם…

מוותרת על הדיון

בהמשך היא פנתה למשטרה ומשם לבית המשפט להוציא ‘צו הרחקה’ נגד אבי ילדיה מביתם המשותף. אלא שאז, כעבור 12 יום הרחקה כמקובל בחוק, כשהגיעו לאמת את הטענות בפני בית המשפט, הכריז השופט בפתח הדיון כי “אם יתברר כי לא היתה עילה לבקש צו הרחקה הרי שתיקנסי בסך של… ש”ח” היא מיהרה לוותר על הדיון…

כשהבעל התעקש לקיים את הדיון בכל זאת, התגלה לפתע כי במשך שנים, כאשר היה חוזר לביתו מעבודתו במשמרת לילה היה נתקל בדלת נעולה כשמפתח נעוץ מצידה הפנימי של הדלת – לילה אחר לילה שבוע אחר שבוע חודש אחרי חודש. לידיעתך הגברת ירום – זוהי אלימות בהגדרת החוק!

היא מצידה, המשיכה להסתובב בעיר כשפניה מוטות כלפי מטה, מעמידה פני אומללה וכל בני העיר ‘קנו’ את הסיפור הקשה אותו היא ‘מכרה’ להם על בעל אלים ואכזר שמסרב לשלם מזונות ו’סרבן גט’.

והאב? בכוחות עליונים שאינם מצויים אצל בני אדם, חשק את שפתיו, ולא השיב לשואליו ולא פירט אודות מערכת ההשמצות שהפעילה נגדו האשה אשר אהב וחי לצידה למעלה מעשור. רק כשהעירו לו ‘אבל גט’, היה משיב: “עכשיו! זמנוה כעת אל בית הדין ועל אתר תקבל את גיטה”. כך החלו אנשים ונשים להרהר שוב בסיפורי הבדים ובעלילות השווא, וכשפניהם מושפלות עברו בסך אצל הבעל המיוסר לבקש סליחתו על כי קיבלו ‘לשון הרע’ אודותיו.

איך מונעים מפגש בין האב לילדיו? בקלות מסתבר

ככלל, ממנה למדתי עוד פרקים הרבה במסכת ‘התעללות במסכת גירושין’. למדתי כי יכולה אשה לנהל שיחות טלפון ארוכות עם כל אחד ואחת מבני משפחתה לאוזני ילדיה אודות אביהם (הרשע/קמצן/טמבל/חולה נפש וכו’ עד וגו’) – ואחר כך לטעון בבית המשפט כי היא לא מסיתה את הילדים נגד האב, ואדרבה היא מעודדת אותם לילך ולהיפגש עימו.

“אמרתי להם שגם אם האבא הוא לא מושלם, צריך לכבד אותו ולהיפגש עמו. לא אמרתי להם שהוא לא ישלם מזונות אם לא יבקרו אותו, רק אמרתי שצריך לבקר אותו כי הוא משלם חלק מהגידול שלהם”, סיפרה בדיון.

עוד למדתי כי אפשר לפנות עם הילדים ל’אבחון’ בעזר מציון, ולבקש טיפול גם כשכל המאבחנים טוענים למיותרותו, כך גם ל’על”ה’, שהפכו להיות עלי תאנה ו’הוכחה’ למצב נפשי קשה הנגרם מן ‘המפגשים עם האב’, כדי לנסות ולחבל בקשר שבין אב לילדיו.

למדתי כי אפשר לשטות בעובדות הרווחה. הן אגב, מודות ומצהירות בפומבי כי בתחילת טיפול בכל תיק הן ניצבות לצד האם. זוהי נקודת תורפה קשה ביותר אותה יודעות הנשים לנצל היטב. הן מתמרנות את העובדות הללו שטוענות לתמימות, אלא שאני מחשיב אותן לפתיות במקרה הטוב ולאכזריות על פי דין, מאחר ובדיני נפשות עסקינן ואין מקום לתמימות בכגון דא.

כך אפשר למנוע קיום מפגש בין אב לילדיו תחת עיני ה’מומחים’ מטעם מדינת ישראל. ומה אומרות עובדות הרווחה בבית המשפט? ‘טרם הספקנו לטפל ולכן איננו יכולות לאשר כי הקשר בין האב והילדים תקין’. זה הלא מספיק כדי לחבל בהסדרי הראיה.

למה תציגוהו כ’רודף’?

אני יכול להרחיב עוד כהנה וכהנה, וכולי תקוה כי לא אצטרך לעשות זאת. כדי שלא ליתן עצות רעות למי שמחפש להרע, וכן כדי לא לגלות נגד אלו צעדים למדו הגברים להתגונן.

אבל עיקר דבריי הוא כי את האשמה לנוכחות הרוע בתיקי גירושין יש להטיל לדעתי בכל מקרה לגופו על ההורה שמחפש לייצר ‘מלחמה’ במקום ‘דרך חדשה לקיום חיי המשפחה’. כי המשפחה היא משפחה גם אם ההורים גרושים, הילדים ילדים וההורים הורים.

את עצם קיומו של הרוע במקרים אלו – הביאו דווקא הנשים. אז מה לכן כי תלינו?

ויתרה מכך! כשהבעל/אב מתגונן ממסע רדיפה, מדוע זה תציגוהו כרודף?