איך שיכנע שחר אילן את האברך מקרית ספר וזוגתו להצביע ג’?

1.

לא תאמינו, אבל קמפיין הבחירות לכנסת ה-20 של יהדות התורה לא מסתכם במודעות בעיתונים למשוכנעים (יתד נאמן, המודיע, המבשר – חזקה על מי שמנוי לעיתונים אלו שישים בקלפי פתק ועליו האות ג, ללא היסוס) אודות האחריות המחייבת לנצח ולדורות (הניסוח משתנה, הרעיון יציב).

מתברר שיתד נאמן עלה מדרגה ונזקק לשבחים מצד ‘זרים’.

ואני שאלה: האם זה מה שישכנע את קוראי העיתון להצביע ג’? וכי את האמירות המצוטטות מעיתונאים כמו לילך ויסמן מ’גלובס’ או זאב קם מ’מקור ראשון’ (וגם מפיו של שחר אילן מעמותת חדו”ש) לא נכון יהיה לפרסם בשלטי חוצות בערים כמו חולון או דימונה? שם הם לא ישפיעו הרבה יותר?

אחרי הכל, מי זו לילך ויסמן, שואל את עצמו הקורא מקרית-ספר. ומיהו למען ה’ זאב קם? תוהה הקורא מרמת אהרן. ושחר אילן מה מהותו?

אז ויסמן אמרה שח”כ אורי מקלב הוא “בולט בייצוג אינטרסים של המגזר החרדי גם כחבר בוועדת החוקה ושם סייע במאבקים נגד ניסיון לפגוע בזכויות המגזר החרדי ולא רק כל מי שפנה אליו קיבל מענה. בנוסף, היה ח”כ בולט בחקיקה החברתית כלכלית שלו. הוא קידם חוקים רבים שנועדו לתת פתרון לעוולות שאזרחים חווים ביומיום”.

ללא ספק זה ישכנע את יענקל מרחוב נתיבות המשפט בואכה מרומי שדה, ועוד יותר תהיה לכך השפעה מכרעת על זוגתו הצדקנית חיה שתחיה. כי אם לילך ויסמן אומרת, מי הם שיתווכחו?

והנה, גם שחר אילן אומר: “סקרים רבים צופים שיהדות התורה תעלה מ-7 ל-8 מנדטים”, ובמקרה כזה יכנס לכנסת “מנכ”ל ארגון ההחזרה בתשובה ‘לב לאחים’ הרב אליעזר סורוצקין, איש דגל התורה שאחראי להחזרה בתשובה של אלפים. מעטים גרמו כמוהו נזק כל כך כבד לעתיד ישראל”.

משמע מכך: שאם שחר אילן טוען שזה נזק לעם ישראל, אליבא דכל יהודי חרדי מדובר במהלך מבורך. אז הצביעו ג’, קורא יתד נאמן לחצ’קל מרחוב חזון איש ולזוגתו הינדע שתחיה.

שלא לדבר על המלצתו החמה של זאב קם מ’מקור ראשון’ הטוען: “יעקב אשר התגלה כבולדוזר של עשיה”. גפני, אגב, מופלה הפעם לרעה. שמו לא מופיע בשום ציטוט. אבל, לא זהו הנושא.

אתם שם ביתד נאמן, אל תשכחו מיהו קהל היעד שלכם. המשוכנעים. אלו שעיתונאים חילונים לא ישכנעו אותם בפרומיל יותר ממה שהם כבר משוכנעים, אלו שלא יהססו לקיים את מצוות ה’קול הקורא’ – להצביע ג’.

גם אם אחמד טיבי יהיה חבר ברשימה, בהוראת הרבנים; גם אם יהיה זה קשיש שאפילו אינו מסוגל לגרור את רגליו אל חדרי הוועדות בכנסת.

2.

“לאחר שנים של עימות”, מבשר משפחה בעמודו הראשון, “ליצמן מפשיר את יחסיו עם דגל התורה”.

אז למען הסדר הטוב, זה שנים שסיעת ג”ל (-גפני ליצמן) בכנסת מתפקדת יפה. היחסים הענייניים בין משה גפני ליעקב ליצמן מצוינים (מאז המשבר על זהות מאייש תפקיד יו”ר ועדת הכספים, לפני כשש שנים).

אז נכון שבדגל התורה לא ממש אהבו את הבחישה שלו לפני כשנתיים מול ‘הפלג הירושלמי’, אחרי שהבטיח להם גדולות ונצורות מצד חסידות גור בכל הקשור לנושאי השקפה טהורה אם יצביעו ג, אבל סכסוך מעולם לא נרשם בעקבות זאת.

מה גם שערבי בחירות הם תמיד זמן בו נרשמת אחדות מופלאה ביהדות התורה, על פלגיה השונים. כך שבשורה – אין כאן.

אני הייתי עורכת אחרת את השורה: “לאחר שנים של התעלמות, ‘יתד נאמן’, עיתון הבית של דגל התורה, השבוע, בכתבה מפתיעה על ליצמן”. פה כבר יש מימד של הפתעה.

3.

ועוד הערה קטנה למשפחה: טוב לגוון בערבי בחירות ולשלב בין הכתבות האוהדות לש”ס, גם כתבה רצינית מהשטח. איך קראתם לה? “במושב האחורי”.

התכוונתם, מן הסתם, לכך שכתב העיתון נסע עם אריה דרעי כששניהם יושבים בספסל האחורי ברכבו של היו”ר (לא רכב של הכנסת. הוא החזיר).

אבל איפה למען ה’ התמונה שתוכיח? אני, באופן אישי, צפיתי בתמונה כזו בקבוצות וואטס-אפ, אבל למה לא בעיתון? מתביישים בחזותו של הכתב? יש רק כתב-שטח אחד שלו הזכות להציג את תמונותיו בעיתון?

אם כבר בחרתם בכותרת של ‘מושב אחורי’, יאה לשלב תמונה. אחרת, בחרו בכותרת אחרת.

4.

דווקא כתבה במגזין בקהילה נגעה בליבי השבוע. בהחלט לא כתבה מרכזית, אבל מרגשת עד מאד.

מי לא מכיר את בקבוקי ה’סופר דרינק’ המלווים כל שמחה הנערכת על ידי משפחה (בדרך-כלל חרדית) מעוטת אמצעים? הכשרות מהודרת, אבל הטעם – טוב, צריך להתרגל כנראה.

מעניין היה לקרוא על האנשים העומדים מאחורי המוצר: יהודי כורדיסטני בשם סימן מיכל ז”ל, שעלה לישראל בגיל 14, יחד עם שתי אחיות, יתומים מאב ומאם. בעשר אצבעותיו סלל כבישים, עבד בבניין, ואחר-כך היה גם סוכן של חברת המשקאות יפאורה – מה שהביא אותו לנסות לייצר משקאות בעצמו.

במפעל קטן ערך ניסויים בפרימוס ודודי נירוסטה, בבוקר מכר ובצהריים המשיך לייצר. ביום לא בהיר אחד מצא את מותו, והותיר את המפעל לבניו אחריו.

עכשיו הם מנסים להציל את העסק, לשרוד מול החברות הגדולות שבקושי משאירות להם מדף ברשתות הגדולות. וזה, בהחלט לא קל.

“בשנה האחרונה השלתי מספר קילוגרמים ממשקל הגוף שלי, אני לא ישן ברצף בלילה”, מספר אחד הבנים, שמבטיח לעשות הכול כדי להילחם ולשרוד.

5.

מאוד לא אהבתי את העקיצות של בקהילה כלפי הגברת הראשונה של מדינת ישראל, כאילו היה עוד עיתון שמאל מרושע.

ההקשר: הסיבה להקמת ברית לפיד-בנט בקדנציה האחרונה.

“הסיבה שנתניהו לא התקשר ידועה אף היא ופורסמה במדור זה במהלך המו”מ הקואליציוני. מי שעצר בעדו הייתה אוספת הבקבוקים שזכרה.. לבנט את ההדלפה, לכאורה, מתוך הלשכה של פרשת הובלות עמדי וביבי טורס. השנאה העיוורת הזאת חסמה את קו הטלפון של נתניהו למשך שבוע ימים. כשהתקשר מחוסר ברירה לאחר מכן, זה כבר היה מאוחר, לפיד ובנט ננעלו בברית”.

עוד בטרם הוכח כי אכן הגברת היא שאספה את הבקבוקים (יש מאנשי הבית מי שהעיד בפני עו”ד, וחתם על כך בתצהיר, כי הוא זה שאסף את הבקבוקים, ואת התמורה הניח  ב’קופה קטנה’ לצרכי העובדים). וכך, עוד בטרם פורסם דו”ח ה-17 לחודש, כבר סימן ‘בקהילה’ את הגברת כ’אוספת הבקבוקים’.

לעיתון חרדי לא ראוי לרדת לרמה שכזו.

6.

נאמן להכרזתו לפיה לא יירד לפרטי קלטות ודומיהם, רק משום שבני נוער מציצים בעיתון, ממשיך עיתון המודיע לשרת נאמנה את ש”ס ואת העומד בראשה.

אולי משום שפטרונו הפוליטי של העיתון, ח”כ יעקב ליצמן, הוא חברו הטוב של יו”ר ש”ס אריה דרעי, ואולי משום שכתב העיתון הוא חלק מהצוות האסטרטגי המלווה את ש”ס – כך או כך שימו לב לקביעה הברורה בסוף שבוע זה, עת רוב הסקרים מצביעים על כך ש’יחד’ עוברת את אחוז החסימה:

“לטעמי – בניגוד לחלק גדול מהסקרים – מפלגת ‘יחד’ של אלי ישי לא תעבור את אחוז החסימה. זה לא פשוט להגיע ל-130 אלף קול. הימין הקיצוני אינו יותר משישים אלף קולות וזה כולל את כל פלגי הימין הקיצוני. ל’יחד’ אין מהיכן להביא עוד 60 עד 80 אלף קול.

“לימין הקיצוני יש שיטה מיוחדת לשרוף קולות לימין. הוא עושה זאת כל פעם במסגרת מפלגתית אחרת. הפעם זה ‘יחד’. במילים אחרות, הימין הקיצוני תמיד מעניק מנדט או שניים לשמאל. אבל הם לא מצליחים להתפכח מהאשליה הזו…יחד לא תעבור את אחוז החסימה והיא רק תשרוף כמה מנדטים לימין”.

וזאת, על סמך מה? על סמך ההשערה של’יחד’ אין מהיכן להביא עוד 60 עד 80 אלף קול.

כבר שמעתי ניתוחים לפיהם הסוקרים מתקשים לסקור מפלגות חרדיות, ולפיכך ממעיטים בערכן; גם ניתוחים על כך שאין לסוקרים כלים לסקור מפלגות חדשות, ושוב, כפועל יוצא הם ממעיטים במספרן.

אבל לומר שלמרות שהסוקרים מתעקשים שיחד עוברת גם עוברת את אחוז החסימה, היא לא תעבור? על כך טרם שמעתי.

אין בעיה עם ביקורת על מפלגת ‘יחד’, על היותה ערב רב של אסופת מפלגות ימניות בלתי מאוחדות ובלתי קשורות, כאלו שיתעופפו איש-איש לדרכו רגע לאחר הבחירות, או עם ביקורת כי מדובר ב’תקומה-ב’, ממש בלי קשר לש”ס ממנה הגיע היו”ר אלי ישי.

אבל למה צריך ללכת למחוזות של מלחמה בסוקרים ובדעתם המלומדת?

7.

לנוכח הקלות בה מרשים לעצמם ראשי ישיבות לסלק בחורים (אלו הכפופים להוראותיו של ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן אינם עושים זאת – הוראותיו בנושא חד-משמעיות: ברוב המקרים, אין לסלק) – אהבתי את הכתבה בעיתון ‘יום ליום’ על הילד הערשלה.

מתברר, שראש הישיבה עליו מספר הכותב נהג בקלות ללחוץ על ההדק ולסלק בחורים. עד שלמד, על בשרו, במה מדובר.

היה זה לאחר שהבן שלו, עצמו ובשרו, נתקל בקשיים בעולם הישיבות וכמעט סולק החוצה. כאשר הגיע לישיבתו הערשלה, הוא החליט לשאול את פיו של הגר”ח קניבסקי, וההוראה הייתה חד משמעית: לא לסלק.

טוב, לא בכל סיפור מציאותי יש הפי-הנד כמו לסיפור הזה, לא פעם הילד-נער גדל, והקשר בינו לבין ראש הישיבה ניתק. לסיפור הזה, ביום ליום היה גם סיום נחמד – דווקא הערשלה היה זה שהציל את ראש הישיבה ממצוקה כספית משמעותית.

כך או כך, בעיתון שכמעט כולו קמפיין בחירות, מרענן למצוא גם סיפור אנושי שכזה.