פרשת השבוע – פרשת משפטים – עוסקת בתחילתה בדיני קניית עבד עברי.
התורה קובעת, כי קניין עבד אינו אלא לשש שנים ולאחר מכן חובה לשחררו. במידה והעבד מסרב לצאת לחופשי, על אדונו לרצוע את אזנו במרצע ואז הוא עובדו עד ליובל.
חז”ל עומדים על הטעם בגללו רוצעים את אוזנו דווקא, ומסבירים כי הדבר בא לבטא את החטא של העבד ששמע בהר סיני מאת ה’ “כי לי בני ישראל עבדים”, ועם כל זאת הוא מעדיף את עבודת אדונו, מאשר את עבודת קונו.
ההסבר הוא, כי כאשר כפופים לישות נוספת, בהכרח נפגעת היכולת למלא אחר רצון ה’, והיאך יוכל להיקרא עבד, כאשר משמעות “עבד” היא התבטלות מוחלטת לרצונו של האדון.
אין עבדות גדולה יותר ממי ששוכח את מטרת שליחותו הציבורית, ונופל לעיסוק בפוליטיקה אישית, כי אז הוא משעבד עצמו לשיקולים צרים, הופך עבד לגאוותו, ושוכח שהוא בעצם עבד ה’.
•
התורה מזכירה לנו את החובה להיות עבדי ה’.
לתור תדיר ולחפש את טובתו של הציבור, לפעול על פי רצון התורה.
אל נא תהיו עבדי הפוליטיקה.
בכל פעולותיי, לנגד עיני עומד תמיד מרן זיע”א שהיה אומר לי: “אם תרצה הצלחה, תעשה רק מה שנכון לעם – לא מה שנכון לך”.