מה זה חיים, או נכון יותר, איך נראים חייו של האדם המודרני?
חז”ל אומרים על הפסוק “והבור ריק אין בו מים” – רוצה לומר שמים אין בו, אך נחשים ועקרבים דווקא כן. מה לעשות שהחיים שלנו, בעידן של תקשורת נגישה ומיידית, הם חיים עמוסי בורות ובולענים נטולי מים.
כאשר הבור האישי שלנו נטול מים, אפשר כבר לנחש מה יש בו.
הנחשים והעקרבים הם שני הצדדים הרעים של היצר. האחד חם ובוער באש זרה של תאווה והשני קררררר וכל כולו צינה והפניית כתף לכל דבר שבקדושה.
לשתיהן לא היו ילדים
בשבוע הבא עלינו לטובה יחול יום פטירתה של שרה שנירר (לא הרבנית, אלא סתם שרה), מי שיסדה והקימה את כל המפעל הענק והעצום הקרוי ‘בית יעקב’. היא עשתה זאת בתחילת המאה הקודמת, הרבה לפני הרשתות החברתיות. היא עשתה זאת משום שהיא זיהתה את הצורך של בנות צעירות בתשובות, וביקשה לתת להן אותן במסגרת יהודית טהורה.
מי בכלל יודע שבנות לא רצו להתחתן עם בני תורה ואף תיעבו אותם?
שרה שנירר ראתה את הנולד וכדי לחסוך לדור שלם את החיפוש באוניברסיטאות של הגויים, היא הקריבה את חייה למען הילדות שהפכו אחר כך לנושאות הדגל של הדור הבא.
כן. היא הקימה “תלמודי תורה” לבנות, כדי להבטיח שהבּוֹרוֹת שלהן לא יהיו ריקים והרחיקה אותן מהנחשים והעקרבים. על הדרך היא גם גאלה אותן מהבּוֹרוּת, אך זה לא הנושא לשמו התכנסנו כאן.
לשרה שנירר לא היו ילדים משלה. אבל היו לה המון ילדות שילדו לה נכדים ונכדות, דורות ישרים מבורכים עד עצם היום הזה.
השבוע ציינו גם את יום פטירתה של הרבנית חיה-מושקא שניאורסון (רעייתו של הרבי מליובאוויטש זצ”ל). גם לה לא היו ילדים. אך אין צורך לציין כמה בנות נקראות על שמה והולכות בדרכה, דרך של צניעות, ענווה והערצה לכל דבר שבקדושה.
לא פלא שהפכה למקור השראה לנשים רבות בחייה ולאחר פטירתה.
כאשר באו סוכני החרש של היבסצקיה – הזרוע היהודית של המפלגה הקומוניסטית לעצור את אביה, האדמו”ר הריי”צ מליובאוויטש, חותנו של הרבי מליובאוויטש, שאל אותה אחד מהם: “מאיזו פרטייע אתם?”. כלומר, על איזו מפלגה אתם נמנים.
במילים אחרות, אם אינכם נמנים על חברי המפלגה הקומוניסטית, אתם למעשה בוגדים במדינה.
זה מה שענתה לו הצעירה בת ה-26: “אנחנו במפלגה של אבא. מחבבי אורחות ישראל סבא. מואסים בשאיפות החדשות”. בדיוק המוטו של צעירה אחרת בת אותו דור. והמעניין הוא שהדבר לא סתר את היותה בעלת ידע רב בכל תחומי החיים. יהודי לא צריך להפוך לגוי כדי לרכוש השכלה וידע. ליהודי יש תורה שבה יש את ה-כ-ל.
אגב, במאמר מוסגר, צניעותה הייתה לשם דבר.
הנה סיפור קצר: בשנות השישים של המאה הקודמת צלצל הטלפון הציבורי שהיה בפרוזדור קומת הכניסה של בניין 770 – המרכז העולמי של חסידי חב”ד. בחור צעיר שעבר במקום הרים את השפופרת. מעבר לקו הייתה מישהי שהציגה את עצמה כ”גברת שניאורסון מרחוב פרזידנט”.
הבחור שאל: “איזו רבנית? הצעירה או המבוגרת?”, כאשר כוונתו לשאול האם המדברת היא אמו של הרבי או רעייתו, והקול מעבר לשפופרת ענה מיד: “אני אינני רבנית, אך בעלי הוא הרבי…”
גם אני נפלתי לבור
בשבוע של סערות פוליטיות ופרשיית הנשים שאינן נבחרות אך כן בוחרות להופיע בפריים-טיים בתכנית טלוויזיה שאינה ידועה באהדתה לציבור שומרי התורה והמצוות, ולאחר שהציעו לי לדברר מפלגה כלשהי, פניתי אל אחד מהרבנים החברים בבית דין רבני חב”ד, על מנת לשאול אותו כיצד עליי לנהוג.
הרב היה נחרץ וברור בדבריו: “חב”ד לא שייכים לפוליטיקה מכל סוג שהוא”. והבהיר: “זו ההוראה של הרבי והיא לא השתנתה”.
הוא אף סיפר כי בכל מערכת בחירות מגיעות אל הרבנים ואל בית הדין פניות מפתות ממפלגות שונות – פיתויים שיבטיחו לקהילות חב”ד שקט כלכלי שיוכל לסייע בידיהן להרחיב את פעילות הפצת המעיינות, אך הרבנים אינם מוכנים להתערב, פרט לפרסום חוזר של הוראת הרבי שיש לבחור במפלגה הכי חרדית לדבר ה’.
מעולם (למעט בשנת תשמ”ט) לא פרסמו רבני חב”ד הוראה לבחור במפלגה מסוימת.
ברור אם כן שלא ניסיתי להמשיך ולשכנע את הרב שאפסיד כסף רב אם אסרב להצעה שהוצעה לי. אפילו לא העליתי בדעתי לומר לו שהדבר עשוי לתרום לקידומי האישי והמקצועי.
הרב הסביר שאנחנו, חסידי חב”ד, אמורים לעסוק בהפצת תורה ויהדות ושיוך פוליטי יזיק לתפקידנו ושליחותנו, ובכלל, מפלגה נובעת מפלגנות, בדיוק ההיפך מהמוטו המרכזי של חסידות חב”ד – אהבת ישראל ואחדות העם.
ומכאן לדברים שכתבתי בטור הזה בשבוע שעבר.
ישנה אימרה חסידית – כשאדם רוצה להתרומם, עליו לקחת כסא ולעלות, ולא לעשות זאת על גוו של הזולת.
הדברים שכתבתי כאן בשבוע שעבר נגד מפלגה מסוימת, נבעו מהרצון לעורר את נשות הציבור החרדי ללכת להצביע למפלגה חרדית ולא משנה איזו, אך הייתה זו נפילה, משום שבדבריי שללתי מפלגה אחרת.
הדרך הישרה והנכונה היא לדבר במעלות המפלגה הנכונה ובאיכותיותיה, ולא בגנות המפלגה האחרת. מתוך כוונה טובה, אך מוטעית, כתבתי דברים שליליים על יהודים, בדיוק הפוך ממטרתי ושליחותי בעולם הזה – להוסיף אור של תורה ולראות בכל יהודי את החיובי.
המסקנה? מוסיפים באור! אם על ידי לימוד פרשת השבוע, או במסירת שיעור תורה נוסף, בהנחלת עוד רעיון שמאיר לבבות, מתוך אהבת ישראל.
ועם זאת, עדיין אני קוראת לכל אישה חרדית להישמע לקול הרבנים וללכת להצביע.
לא, לא אדבר מילה בגנותה של אף מפלגה. כי כך הורה לי הרב. כך חינך אותנו הרבי. “אנן פועלי דיממא” – אנחנו פועלי יום – יום הוא אור. תפקידנו להביא אור לעולם.
את הטיפול בחושך אשאיר לאחרים.
• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]