‘פריימריז’ בשלומי אמונים: ההצגה הטובה בעיר

מפיק: מאיר פרוש.

מציגים: עושי דברו.

קהל: הציבור החסידי.

תובנות: הציבור (לא) מטומטם.

לאחרונה התברר לי שאני דמוקרט. כן, ככה בהפתעה. לאחר שנים שבהן חונכתי לכך שאני מובל ומנווט, ללא כל אפשרות בחירה עצמית, התברר שעבדו עלי.

מסתבר שהחרדים פתוחים לרעיונות חדשים ורוחות רעננות מביאות בכנפיהן חידושים. האביב החרדי כבר כאן.

פתחתי את העיתון (הנכון) ושפשפתי את עיני בחוסר אמון. אני מוזמן להגיש מועמדות לפריימריז אשר יתקיימו בתנועתי (כן, ממש התנועה שלי, התנועה שמייצגת אותי וקשובה לרחשי ליבי).

אם יש לי ערעורים או הרהורים בנוגע לנציג הנאמן הנוכחי, אשר הינו שלוחם של גדולי ישראל, הנני יכול סוף-סוף להשמיע את דעתי, ללא מורא וללא הכתבה. אני פשוט יכול להציע רעיון לוועדה רצינית ומשפטית, ואנשיה יבדקו כל רעיון בכובד ראש וכך יגבשו תקנון להתמודדות.

מדהים היה להיווכח כמה היה חסר לנו המוצר הזה. הרחובות חזרו להאיר. הברק חזר לעיניים, הנה שוב האזרח הקטן חזר להיות מחליט. לכל מקום שהגעת הנושא היחיד שדובר בו היה ‘מאיר פרוש עשה את זה’/’הגיע הזמן שיפסיקו לסובב אותנו’, ועוד.

אבל, כאשר החלו לפרסם  (כזכור, בעיתון הנכון) את ההודעות הרשמיות בעניין הפריימריז ,הגיעה ההפתעה האמיתית. גילינו שהעלו את “עובדים עליכם בעיניים” לרמה חדשה ומיטבית שלא הכרנו.

מסתבר שהם בטוחים שאנחנו עדר מטומטמים ונבערים מדעת.

אחרת, לא ניתן להבין מה חשבו הוגי הדעות וחברי הוועדה.

בחסדי שמים הגיעה לידי הקלטה של הדיון המקדים, ואני רק מקוה שאצליח להעביר בכתב את כובד המעמד.

הסכמה מרוב החסידויות?

ישבו מספר אנשים בחדר וחשבו: כיצד נאכל את העוגה ונשאיר אותה שלימה? כיצד נהיה דמוקרטים ובכל זאת רק אנחנו נחליט? כיצד נגרום לציבור לבחור את הנכון, לפי ראות עינינו?

אכן שאלות קשות ובעייתיות.

סיגריות הוצתו, עפרונות נכססו, גבות עוותו והלחץ דם עלה.

והנה… (טאדאם) קפץ בשמחה הפסיכולוג שבחבורה: הידד רבותי, מצאתי! אנחנו יושבים ודנים כאילו מדובר בחכמים ומתוחכמים כמונו. כיצד שכחתם שהם סתם חסידים שוטים הקונים כל לוקש?!

בואו, המשיך הפסיכולוג ואמר, נקבע קריטריונים אשר לא יותירו שום ברירה, אלא לבחירת המועמד הרצוי. למשל, נחליט שעל מנת להגיש מועמדות צריכים הסכמה עקרונית מרוב החסידויות.

‘לאאאאא’ קפצו מיד שכנגדו, הגזמת! אפילו כלפי חוץ זה לא יתקבל יפה.

הפסיכולוג נכנע, ומיהר להצעה הבאה: הנה שדרוג – כדי להגיש מועמדות, תידרש הסכמה עקרונית רק משלוש חסידויות בנות 200 משפחות לפחות .

יפהההההה! זה כבר הרבה יותר טוב, הפטירו לעומתו.

רגע, רגע, רגע – צעק מישהו. מה זו ההגדרה “הסכמה עקרונית מחסידויות”? מי הוא “חסידויות?” – האדמו”ר/הגבאי/ראש הישיבה/העסקן?

תפסת, ענה הפסיכולוג. זה חלק מהתרגיל. אם יצליח מועמד כלשהו להגיע עם הסכמה של אחד מהנ”ל, נטען שזקוקים להסכמה מדמות אחרת. בקיצור: לא ניתן לעבור את המחסום הזה.

השמפניות נפתחו הכוסות התמלאו וליהודים היתה אורה ושמחה.

רגע, לפני שאתם שותים, קפץ המציק התורן. מה יקרה אם בכל אופן מישהו יצליח להשיג את החתימות, בטענה שהוא בכלל רוצה להיבחר במקום השני? במקרה כזה הרי לא תהיה בעיה לשום חסידות לתמוך במישהו מוכר?!

מי בולע את הצפרדע

הס הושלך בחמ”ל. עיניים כבו, מצחים נחרשו וזמזום היתוש נשמע בקול.

נו, מה הבעיה? שאל/ענה המציע. אתם שוב שוכחים שאנו המכתיבים את רצון הבוחר. נקבע שהפריימריז הינם רק על המקום הראשון – וזהו. ההצעה מצאה חן, וכאילו ניתן האות, עיניים נדלקו, מצחים התיישרו וכוסות התרוקנו.

ניתן לברך על המוגמר.

מכאן והלאה הכל היסטוריה. באופן מפתיע נבחר מועמד אשר ממש לא חלמנו שיבחר, וזאת משום ש(שוב) באופן מפתיע איש לא התמודד על התפקיד הנחשק.

אהיה קטנוני אם אבקש לראות את חתימת הסכמת שלושת החסידויות להתמודדותו של המנצח?

טוב, אחרי שצחקנו ונהנינו מהומור עצמי שחור, כעת נעבור לתכלס:

הציבור יבליג ויבלע את הצפרדע הזו, ואולי אף יזרום עם תדמית ה’טיפש’ עד לאחר הבחירות הקרובות.

כעת כל אחד יקבל את התירוצים (הנבובים והמביכים): פעלנו בלחץ של זמן/ביקשנו מהציבור שישלח הצעות ועוד, ככל שיותיר הזמן והדמיון.

אך הבלגה זו הינה רק מתוך תחושת שליחות ולמען האחדות שתעזור לעבור את הבחירות בצורה המיטבית. מיד לאחר הבחירות הציבור יחזור להתבוסס בהשפלתו ובהופעה הביזארית המביכה שהיתה כאן.

חשוב לזכור: הציבור לא ביקש פריימריז, הציבור הקדוש גדל וחונך על “ככל אשר יורוך”, גם בתוך המחנה פנימה ולא רק בבחירות הכלליות.

יכולנו לשתוק לנצח גם אם המועמד שניצח היה נבחר (ללא פריימריז) שוב ושוב, הוא ובניו אחריו עד סוף כל הדורות. אולם, משעה שבחרו לעשות ‘הצגה’ – אז שתהיה אמינה ומשכנעת.

כי ישנו הבדל מהותי בין קביעת עובדות ללא פריימריז ובין הפיכת ציבור שלם לטיפש ומגוחך.

עשרת הדברות לעריכת פריימריז הגונים

חושבני שהציבור ידרוש ויפעל לעריכת פריימריז פתוחים ושקופים באמת.

לדעתי ניתן להגיע לזה על ידי התהליכים הבאים:

• הקמת גוף מנהל אשר יכיל נציגים מכל החסידויות הכלולות ב’שלומי אמונים’. מפתח הנציגות יהיה: נציג אחד לכל 300 משפחות בחסידות, מחסידויות שאין בהן 300 משפחות ישתתף נציג אחד.

• כל החלטות הגוף יתקבלו לאחר הצבעה חשאית.

•  כל החלטות הגוף יפורסמו בעיתון (כזכור, הנכון).

• הפריימריז יהיו על כלל המקומות וסדר התוצאות, ימקם את הנבחרים ברשימה עד מקום 10.

• כל אחד מחברי אחת הקהילות הבוחרות יהיה רשאי להציג מועמדות.

• ניתן יהיה ואף הגיוני לדרוש דמי רצינות לקראת התמודדות.

• הפריימריז יתקיימו בקביעות לפני כל מערכת בחירות. כאשר יהיו בחירות לפני המועד הקבוע בחוק, אזי הפריימריז יתקיימו עד שבועיים לפני מועד סיום הגשת הרשימות.

• הגוף המנהל יהיה אחראי ויערוך פריימריז אף לבחירות מוניציפאליות.

• כמובן שבבחירות מקומיות זכות ההיבחרות והבחירה ניתנות רק לקהילות להן ישנו בית כנסת פעיל בישוב.

כאמור, זו הצעה שלי, ובתוך עמי אנוכי יושב, אך לגיטימי לגמרי שאחרים יחשבו אחרת.

זכרו: החלום שלכם הינו שבעקבותיכם ילכו כלל החסידויות והקבוצות שבמחנה החרדי. פריימריז בסגנון שאתם ערכתם אינו מקדם את שאיפתכם.

בברכת הצלחה רבה ובאיכפתיות,

יהונתן שטינברגר