בקלפי אזכור את הזעקה

אפתח בגילוי נאות: לא נולדתי חרדי.

חונכתי בממלכתי דתי ובישיבה תיכונית. כאשר הייתי בגיל 17 השתתפתי במחנה ‘בני תורה’, אליו נשלחתי כעונש על-ידי המחנך שלי, שהתנה את המשך לימודי בכיתה יב בהשתתפות במחנה בני תורה.

הייתי חניך ומדריך בתנועת הנוער ‘עזרא’, ומשהגעתי למחנה בני תורה הכרתי עולם שחור ומופלא. עולם של מסירות נפש ללימוד תורה, מתוך עמקות, תוך בניית אישיות הנשענת על ערכי המוסר.

עולם ה’דוסים’, כפי שאנו בתיכון קראנו להם.

עזבתי את כל העולם שלי ופרשתי לעולם הלימוד.

החום שהוקרן מדבריו וממגע ידיו של מורי ורבי הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי פעל על נשמתי…

נאלצתי לשכנע את הורי, יוצאי גרמניה אשר האמינו בתורה ודרך ארץ, כי אני עוזב בדיוק לפני בחינות הבגרות המסכמות 12 שנות לימוד למבחן החיים האמיתי. ״מושכהו לבית המדרש״.

בהכוונת ארבעה תלמידי ישיבה – דני וחגי אבידן, הדרי גלזמן לימים חתנו של הרב ברוך מרדכי וכיום מכהן כר”מ בעטרת ישראל, ודודי לאו שבדיוק התארס, וכיום מכהן כרבה הראשי של ישראל – התחלתי את מסלול חיי המחודש.

למדתי לראשונה בחיי אורחות צדיקים, ומסילת ישרים, משנה ברורה, ולא קיצור שו״ע…

לאחר כמה חודשים בישיבה הקטנה של עטרת ישראל, זכיתי לעבור וללמוד בישיבת קרית מלאכי בראשותו של הרב עמית. הייתי תלמיד לא קל… מרץ הנעורים והפרעת הקשב, שבדור שלי עדיין לא ידעו לאבחן – לא נתנו לי מנוח.

המשגיח, הרב באום, כיוון אותי מידי יום, פרט על נימי נפשי ככנר על כלי נגינתו…

ינקתי לתוכי השקפת עולם של אמת אחת. הקב”ה הסתכל בתורה וברא עולם, כל העולם נברא בשביל חנינה בני.

אני, שפרשתי מלימודי בכולל לאחר כשנה ויצאתי לעבוד, לא עמדתי בניסיון העוני של פת במלח, אבל כמה דמעות שפכתי לפני בורא עולם מאז. כמה גילגולים וניסיונות בעולם העבודה השפל, שכולו חומר ומידות מושחתות.

לו הייתי עומד בניסיון, הייתי היום שקוע בעולם שכולו טוב.

אני משתדל להיות יהודי טוב. לא אוהב את הקטלוגים והמקטלגים, אני לא ליטאי ואני לא חולצה כחולה.

אני לא חרד. אני שליו.

אך שלוותי מופרת בראותי עיר אלוקים מושפלת. כיצד מגדל האור שהיווה עבור בני דורי חוף מבטחים, ובית היוצר לתורה ומידות מוחרב בידי בניו.

בעומדי בפני מבחן ‘ועשית ככל אשר יורוך’, אני משאיר את הכעס שלי על העסקנים והפוליטיקאים החרדים אשר דואגים לעצמם, ועוצמים את עיניהם ממה שנעשה ברחוב, מאלפי האברכים שקורסים כלכלית ועדיין חוסמים בפניהם את הדרך ללמוד מקצוע שיוכלו להתפרנס בכבוד.

לא כל אדם יכול לעמוד בכל מבחן. והחיים של אברך הם חיים שמתאימים ליחידי סגולה. בני מלכים, ממש נסיכים, אבל לא כולנו נולדנו עם כוחות נפש ותעצומות כדי לשרוד כך.

אני משאיר מאחור את הכעס על עסקנות ותככנות, ואף את התנשאותם של מנהלי חדרים שלא מקבלים עוללים לחדר, רק משום שאבא שלהם יצא לעבוד… או שאמא שלו לא עומדת במבחן החיצוני של מנהל החדר.

הכל מתגמד נוכח נקודה אחת: הכרת הטוב.

אני חייב את האושר שבחיי לבורא עולם, ששלח לי את רבי ברוך מרדכי אזרחי שצעק בפני: “יצחק אלחנן שמאלה…” בלי הזעקה הזו שהעירה אותי, הייתי היום רחוק מאוד מאוד מאוד מיהודי שומר תורה ומצוות, שלא לדבר על העונג העילאי שבלימוד התורה.

כמה מסכתות בש״ס שזכיתי לסיים, ויש לי עוד כוונה לסיים רבות… כי עריבות ומתיקות התורה היא טעם חיי.

וכשחבר מועצת גדולי התורה מורה לי להצביע, חבר אני לכל אשר יראוך.

אניח בקלפי מעטפה עם האות ג׳.

ידיי ירעדו ועיני יזלגו דמעות, אבל הכרת הטוב לתורה שלימדו אותי חשובה מכל שיקול אחר.