ציות לדעת תורה: מפסיקים להתנצל

היהדות החרדית מתבדלת בדרכים כה רבות מהציבור הכללי, עד שכמעט שקשה למנותם.

ארבעת חלקי השולחן ערוך, הם שמגדירים את החילוק שבין יהודי חרדי לאחיו המנותק. אלא שמבעד להלכות הפסוקות והנהגות היום יום, הרי שהיהדות החרדית ניחנת בעיקר בהתבטלותה לדעת תורה, או אם תרצו בשלילת הבחירה העצמית והכניעה האבסולוטית לציווי האלוקי של “ועשית ככל אשר יורוך”.

גולת הכותרת של הציות לדעת חכמים מוכחת, כמובן, בימי בחירות.

כששאר עמך ישראל מתלבטים בין ימין ובין שמאל, בין כלכלה נבונה לבין יוקר המחיה, הרי שאנו, אנשי הציבור החרדי, נדמים כמי שאין להם בימים אלו כלום. אין פרוש הדבר שאין לנו דעה או השקפה,או שליבינו לא נוטה אחר מצע מפלגה כזה או אחר, אלא שכאן בדיוק, ברגע הזה שבו נפגשת דעתך עם הציווי ההוא של “ועשית ככל אשר יורוך” – מיד באותו הרגע, היא נעלמת, או אם תרצו מתיישרת.

אנחנו לא בושים בה, בדעת התורה. ההתבטלות הזו והכניעה למי שגדול ממנו בתורה בחכמה ובהנהגה, כבר הוכיחה את עצמה לאורך כל הדורות.

השמרנות, זו שמייצגת יותר מכל את נתיב דרכה של היהדות החרדית האותנטית וזו ששמרה עלינו כעם כנגד כל הסיכויים וכנגד כל הקמים עלינו להשמידנו, נמדדת תמיד בקבלת ההנהגה כמות שהיא ובהליכה הכמעט עיוורת אחרי מנהיגי הצאן. יפתח בדורו כשמואל בדורו.

ובכל זאת, כח הבחירה לא נעלם מאיתנו והא זה שבסופו של דבר מכריע בהנהגותינו.

“עשה לך רב” הוא גם ציווי אלוקי בדיוק כמו החיוב לציית לו, לאותו מנהיג. הציבור החרדי שהצביע עד לשנת תשמ”ג למפלגה החרדית היחידה שהייתה באותם ימים, קיבל באותה שנה עם הקמתה של מפלגת ש”ס על ידי מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל, זכות נוספת בכח הבחירה שלו.

החלוקה הייתה נראית בעין בלתי מחכימה, כשתי דרכים שונות, הציבור החרדי הספרדי מול הציבור החרדי האשכנזי, אך לא זו האמת.

זה אמנם נכון ש’רוב’ מצביעי ש”ס היו ספרדים וכמעט כל מצביעי ג’ השתייכו לפלג האשכנזי, אך הבידול החל שלב אחד לפני – הספרדים לא הצביעו ש”ס בגלל שחברי המפלגה ספרדים וכן לא להיפך. אלו ואלו הצביעו לרשימה הספציפית שבחרו רק בגלל שרבותיהם או אם תרצו ‘רבם’ (לפחות בש”ס) הכריעו והורו להם כך לנהוג.

העובדה שמאות יהודים אשכנזים בחרו שלא להצביע בגלל הוראת רבם, כמוה כמאות הספרדים שלא הצביעו לש”ס או שלא בחרו כלל, גם הם על פי הוראת רב, מוכיחה כי אין קו המנחה אותך בהיותך ספרדי או אשכנזי, ישנו קו אדום אחד המוביל יהודי חרדי באשר הוא “ועשית ככל אשר יורוך” – ציית לרבותיך!

תשע”ה כתשמ”ג. גם אז, כהיום, נפתח אפיק חדש בכח הבחירה החרדי.

מפלגת יחד אינה מפלגתו של אלי ישי, בדיוק כמו שג’ אינה של גפני וש”ס אינה תנועתו של דרעי. שלוש המפלגות הללו, שלושה נתיבים הם, אך שם אחד ויחיד להם – שלושתן “מפלגות חרדיות”.

ההגדרה המקודשת הזאת, ניתנת אך ורק מחמת המקור והתכלית של אותם מפלגות, ולא בשל שום סיבה אחרת.

המפלגה אינה נמדדת בחבריה, ממש כמו שש”ס לא הייתה משנה את פניה לו היו ‘אנשי הרכש’ שחוזרו על ידי דרעי מסכימים לשבץ עצמם ברשימה. גם אז היא עדיין הייתה נחשבת מפלגה חרדית מחמת העובדה הפשוטה שראשיה ומקורה הינם תלמידי חכמים מופלגים.

כך גם ציציותיהם של גפני ומקלב אינם נושא, שהרי רבותיהם הם אלו הנמצאים ‘למעשה’ בראש הרשימה. גם המפלגה החדשה, מפלגת יחד הכפופה לדעת גדולים ויראים איננה נמדדת אלא בהנהגתה, הראויה הכבודה והמקודשת.

מעתה, אם כן, בבוא היהודי החרדי לקלפי וברגעי האמת הללו, של שלב ההתבטלות האישית והכפיפות המלאה לדעת תורה תוך ביטול העצמיות, ניתנת לנו הזכות לבחור בין שלוש דרכים שכולן מתחילות באותה נקודת ציון ומסתיימות באותו היעד: שלוחי דרבנן העושים כרצון שולחיהם תלמידי החכמים, נאמנים ולא עצמאים.

ש”ס, יחד או ג – ועשית ככל אשר יורוך.

 [email protected]