לעשות קבב מהבשר של רמי לוי: שכטר מבקר במכולת

כבכל יום חמישי המסמל הגעת סופשבוע חדש לעולם, אני פוצח במסע קניות (של מוצרי בסיס כמובן , כדוגמת מרכך שיער), לקראת הסופשבוע הזה, ולקראת השבוע הבא שאולי יבוא עלינו בסוף הסופשבוע הזה, ואולי יבוא לטובה. 

בכל סוף שבוע שכזה אני חושב לעצמי, לו היה השבוע מתחיל בסוף השבוע, אזי שביזות יום א’ לא היתה באה לעולם. אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד, ושביזות יום א’ אכן באה ובגדול. היא שועטת, מכאיבה ורוגזת.

וכך אני הולך, מלא סיפוק עצמי מהעובדה שאני הוא ההולך לקניות ולא רעייתי, ומגרש מראשי את המחשבה לו רעייתי היתה היא ההולכת לקניות, באיזה נזק היה יוצא בנק ישראל (אינני בנק, אבל ישראל הוא אנוכי).

מסע הקניות מתחיל בלבטים: לאיזה סופרמרקט ללכת?

בראשית, חשבתי על הסופר הקרוב לביתי, ‘ברכת יעל’, שאכן ברכה רבה תהיה ליעל אם אקנה אצלה. ואז, לאחר עוד רגע דל של מחשבה, הבנתי שהברכה של יעל היא בעצם הקללה שלי. חשבתי על האפשרות לערוך קניות, ברשת המרכולים ‘שופרסל’ אך פחדתי שלא אבין את הקשר בין המחיר למוצר.

ידידים טובים סיפרו לי על בן אדם בשם ‘רמי לוי’ שברשותו רשת גדולה של סופרים זולים במיוחד, ולערוך קניות שם זה עסק מאוד משתלם. אך אני לא חש בנוח לעשות קבב מהבשר של רמי לוי.

ראיתי בפרסומות על רשת “מגה” אבל אינני אוהב ארועים המוניים. ו”זול בשפע” זה רק תיאור למחירים ברשת המתחרה “יש חסד”, וכבר לימדוני אבותי כי אין חסדים בחינם.

ולכן בהמלצת משפחה וקרובים נכנסתי ל”אושר עד”, אך מיד עם כניסתי הבנתי שאת האושר אמצא רק כאשר אצא מפה, וכפי שזה נראה אני תקוע פה לעד. כי רק לראות את התורים למחלקת הבשר, אני נמלא רחמים על הפגרים הממתינים לתורם להיחתך. ולא אזכיר את התור לדוכן התבלינים.

אבל כיוון שכבר נכנסתי לא אצא בידיים ריקות, הרי נימוס הוא אחד מאבני היסוד שהצבתי לעצמי. אז אכן מילאתי עגלה עם כמה מוצרי יסוד בסיסיים כדוגמת שקדי מרק, כורכום וגבינה משובחת בת 55% . ובתום מסע ארוך ומייגע שכל מטרתו למלא עגלה ריקה הגעתי לקופה.