קשה לכנס במקום אחד עיתונאים ומובילי דעה? משה פרידמן הצליח

1.

קצת קשה לכנס בימים אלו, סביב שולחן אחד, עיתונאים, מובילי דעת קהל, ופוליטיקאי בראש השולחן.

עוד יותר קשה לכנס נציגי תקשורת חרדית סביב שולחן אחד ולהפגיש אותם עם אי-מי מ’הבית היהודי’, או, תתארו לעצמכם, גרוע הרבה יותר: נציג ‘יש עתיד’.

במוצאי שבת השבוע זה קרה. זה לצד זה היו שם נציגי המדיה החרדית ונושאי תפקידים רבים במגזר. ישבו שם מקול ברמה, קול חי, ככר השבת, חרדים 10, בחדרי חרדים, רשת קו עיתונות דתית וכל ישראל, מרכז העניינים, לצד כתבי דתות ומגישים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית הכללית. עורכים, מו”לים, סופרים, בעלי טורים, דתיים וחרדים, גברים ונשים, חסידים, ליטאים, אשכנזים וספרדים. כל גוני הקשת.

אז בעוד ביש עתיד נמנעים מכל מפגש עם חרדים, גם עם תקשורת חרדית, בבית היהודי מתקשים להשלים עם הקרע שנוצר במהלך הקדנציה האחרונה, אחרי החרמת המפלגות החרדיות והחבירה ליאיר לפיד, ומנסים לעשות הכול כדי לאחד שורות.

ניסיון שכזה נעשה במפלגת ‘יחד’, שעדיין גורמת להרמת גבה מצד חרדים, המגדירים עצמם בני ישיבות. למרות שנציג הבית היהודי ב’יחד’ הוא ח”כ יוני שטבון, האיש שלא העז להרים ידו בעד חוק הגיוס, וכך גם נציג ‘עוצמה לישראל’ ברוך מרזל, העוטה לראשו כיפה שחורה (אמנם סרוגה, אך שחורה) ונחשב לחרדי מבחינות רבות.

השבוע הייתה זו ח”כ איילת שקד, שהרימה את הכפפה והחליטה להגיע למפגש מוצ”ש. מראש היה ברור לה ולמשתתפים שהיא עשתה מעשה הדורש אומץ לב.

2.

את הערב ארגן מנהל הקבוצה, משה פרידמן, איש פרסום ויועץ תקשורת ותיק, שהצליח לרתום את ערוץ ‘הידברות’ לטובת אירוח המפגש. חסות העניקו YH – יזמות והשקעות בבעלות יהודה הרציג; על השירה – ישי לפידות; ועל היין – דוד שטרית, לשעבר רל”ש שר הפנים אלי ישי (אם תשאלו לדעתי, הוא ישוב לתפקיד ובקרוב).

האירוע החל בסיום מסכת חגיגה, ולאחריו – ברכות של המנהל. “שלום חברי הקואליציה, אשר ישנם כאן ואשר… בשמים ממעל…ואשר בארץ בישיבות הכנה ל…דורות. החלמה מהירה לפצועי הקואליציה”, עוד דבר תורה קצר, וח”כ אילת שקד נכנסה פנימה.

“תרגישי בבית… עם יהודים”, קידם את פניה פרידמן, שעבר מיד לשאלה הראשונה.

האם היה אפשר להסדיר את חוק טל בטרם כינונה של הממשלה האחרונה, במהלך השנתיים שבג”ץ הקציב. ובתוך כך, כפי שנהוג… איזה ציון תתני לנציגים שהשתתפו בוועדה שלך… והאם, וכאן את יכולה לגלות לנו, הם יכלו להשיג יותר?

“הם ניסו”, הזכירה איילת את ועדת פלסנר. “אבל הם לא הצליחו להגיע להסכמה, לכן הממשלה נפלה”.

ואז, היא עוברת לחלוקת ציונים לחברי הכנסת שהיו חלק מוועדת שקד, זו הקרויה על שמה. אריאל אטיאס מש”ס ומאיר פרוש מיהדות התורה הם שהיו חברים רשמיים “והייתי נותנת להם 10…” והוסיפה: “לשלושתם” – כשהיא מכלילה את ח”כ משה גפני, שלא החסיר שום ישיבה. אני איתם בקשר עד היום, אמרה.

“10 לכולם יחד?” שאל אחד מהקהל, לקול צחוקם של הנוכחים.

“לכל אחד לחוד”, היא ממהרת להבהיר. “הם עשו עבודה רצינית, באמת, ח”כ פרוש סרק כל אות בחוק והוא היה הכי יסודי”.

היא מקווה שהנוכחים יצביעו לבית היהודי, אבל גם היא, כמו כולנו, יודעת שאין לכך שום סיכוי. למען האמת, אני מתקשה להבין איך זה שבמהלך השנים היו חרדים לא מעטים שהצטרפו כשוליים לשורות מפלגות כמו הליכוד, ואפילו יש מי שהתפקדו ל’עבודה’ (יש אומרים גם בשכונת גור בתל-אביב, אבל מי מאמין לרכילות זולה). אבל לבית היהודי, מעולם לא.

ניסיתי לשאול אותה, לפני שהתחילה לדבר רשמי, על כך. גם לה לא הייתה תשובה. לכאורה, אם כבר להעניק את הקול למפלגה חילונית, למה לא ללכת על בית יהודי, לפחות עם כיפה?  הליכוד התעלל בחרדים לא פחות מהבית היהודי. יש שיאמרו, הליכוד (ואולי העבודה) הן מפלגות שלטון, ואם כבר להתפקד לשדות זרים, עדיף לעשות זאת במקום שניתן להשיג תופינים.

3.

היא מנסה להזכיר עד כמה סייע משרד הכלכלה לחרדים העובדים. הנוכחים קצת מופתעים. נראה שלא היו מודעים לכך.

זה לא מפתיע, שכן התקשורת החרדית מעולם לא דווחה על כך. שימו לב לכך שמרכזי התעסוקה לחרדים, בבני-ברק ובירושלים, הם מכונים שמופעלים תוך שיתוף פעולה של העיריות (החסידית בבני ברק, החילונית בירושלים) עם משרד הכלכלה. הרבה מאוד כסף שפך נפתלי בנט למען המפעלות הללו, אבל גם הם העדיפו שלא לעשות פרסומי ניסא.

איילת שקד בטוח לא מודעת לזה. היא אינה מכירה מספיק את הקודים החרדיים. אבל היא בחורה נבונה. אם תקרא, בטח תבין.

בקדנציה האחרונה, מאז הדירה הממשלה את החרדים לקול זעקות “יהודי לא מחרים יהודי” של ישראל איכלר ביום כינון הקואליציה, עת חברו יחד האח יאיר לפיד והאח נפתלי בנט, סימן הציבור החרדי, ולא לטובה, את האחים מהבית היהודי.

הם טענו להגנתם: גם אתם לא הייתם שם בשבילנו בעת ההתנתקות (מה שנכון, נכון), אבל דבר לא הצליח להרגיע את הרוחות הלוהטות. חוק הגיוס, שחוקק כמקשה אחת עם סנקציות פליליות, והפגנת המיליון שנערכה מיד לאחריו, הצליחו לקבע את הזעם החרדי לכל דבר שקשור בכיפה סרוגה. בש”ס עשו זאת עם אמירות קשות של הרבנים (“בית של גויים”), ביהדות התורה הסתפקו במאמרים נוקבים. את האמירות הקשות הפנו, בעיקר, כלפי לפיד.

ייקח זמן, הרבה זמן, עד שהכעס הזה יחלוף. הבית היהודי יצטרך להתאמץ מאוד כדי לפזר את מסך השטנה שחוצץ כיום בין הציבור החרדי לציבור הדתי-לאומי. מפלגת ‘יחד’ מנסה לעשות זאת, אבל גם שם לא בהצלחה מלאה. אז נכון שיש רבנים חרד”לים שתומכים, אבל אין הרבה מיינסטרים חרדי שיצביעו יחד. בני תורה יתנו את קולם לג’ או לש”ס.

4.

וכמו בערבי בחירות, כל אירוע שכזה נצבע בצבע פוליטי.

קחו למשל הש”ס. הם היו שם בהופעה מלאה. לא תאמינו, אבל הם הספיקו להגיע למטה ש”ס כבר ב-19:30 (אשר מדינה ויוסף חיים כלף מבני ברק, אברימי קרויזר ממתיתיהו), להיות נוכחים בישיבת עבודה, ולהגיע משם היישר אל בית הידברות שבפתח תקווה. הכוחות מאיפה? רק אלוקים יודע.

יוסף חיים היה עסוק בסגירת קצוות עם אנשי תקשורת, אברימי קרויזר גילה שורשים ישיבתיים סוערים כשהצטרף ל’קומזיץ’ הישיבתי, ומדינה הפתיע כשנטל מיקרופון והתחזן בקול ערב.

גם איציק סודרי, השקוף  של ש”ס (ואחיה של מי שעושה כל מאמץ שלא להיות מעורבת בפוליטיקה בימים סוערים אלו, יהודית יוסף), ומי שנחשב לשף של הקבוצה בימים כתיקונם, היה שם על תקן איש מטה ש”ס לכל דבר ועניין.

ואיפה היו אנשים אלי ישי? המממ…טוב, הם לא ממש היו. בעצם, היו שם שניים, שיש המשייכים אותם למחנה ישי. האחד, דוד שטרית, הרל”ש לשעבר, והשני נתי לסרי – עד לא מזמן יו”ר סיעת ש”ס במועצת העיר ירושלים.

איפה אתה היום? גיששתי. תשובה ברורה לא קיבלתי. מה שנראה כמי שיושב על הגדר.