איך פתאום הוא הפך לאיש אהוד

משהו טוב עובר על גפני. טוב מאד.

מאחד הפוליטיקאים הבלתי אהודים בקרב בני הציבור החרדי-ספרדי, וכנראה גם אצל לא מעט חרדים-ליטאיים, הפך הצעיר האסרטיבי מאופקים לאיש הציבור החרדי האהוד ביותר ברחוב החרדי.

בשבועות האחרונים, רק סופרלטיבים נקשרים לשמו: גפני, הוא היחידי שעובד. גפני הוא היחידי שמבין בכספים. גפני יודע לענות ‘להם’. הוא לא מפחד ‘מהם’. גם החילונים אוהבים אותו. אפילו יאיר לפיד מכבר אותו. גפני לא דואג רק לחרדים, לכן ‘הם’ אוהבים אותו. גפני מתאים להיות שר האוצר [אפילו שהוא חרדי], וכן הלאה.

כמה מתומכיה החרדים של ש”ס בעבר, ואפילו של ‘המפד”ל’, הצהירו באזני כי הם מצביעים הפעם ל’יהדות התורה’: בגלל גפני. ‘אני אוהב את גפני’.

בסטטוס הזה ניצב בעבר יושב ראש ש”ס אריה דרעי, והיום ממוקמים בו גם הנשיא רובי רבלין, ואחמד טיבי.

מה הקריטריונים שהופכים את חברי הכנסת הללו לחינניים, מקובלים, ואהודים על קהל חוצה מגזרים ומפלגות?

יכולת דיבור, והתבטאות נאותה, מהווים מן הסתם יתרון ממנו נהנים החברים דרעי וטיבי למשל, אך הוא פחות רלוונטי ביחס לגפני וריבלין – לאו דווקא ממשיכיו הטבעיים של מרתין לותר קינג.

אז אולי יכולת עשייה וכושר ביצוע מוכח? קצת קשה להתרשם מאמות המידה הללו כשנזכרים בנשיא המעט-בכיין שלנו רובי ריבלין.

אפשר ש’דבקות במשימה’ ו’עמידה על עקרונות’, משהו שמאפיין בוודאי את הרשימה כולה (עם חריקות קלות לריבלין באחרונה), מקנים לנבחרים הללו נקודות, אולם גם כאן מוכרחים לזכור שלזהבה גלאון ואלעזר שטרן יש עקרונות, ואפילו דבקות במשימה, והם, איך לומר, לא בדיוק האנשים הפופולאריים בעולם.

אז מה כן?

למומחה תקשורת המונים המשמש בהכשרתו גם כפסיכולוג חברתי, וסוציולוג פוליטי – פתרונים.

ללקק את האצבעות. ומידי פעם, כשהינו לומדים סוגיא, והיינו רואים לכאורה שהרמב”ם עומד בסתירה לסוגייא, ולא רק זאת אלא גם סותר את עצמו, ומותקף מכל עבר, והיינו עוברים את הלילות שבהם היינו מתעמקים ברמב”ם, היינו רואים בסופו של דבר את חוסר הבנת הנקרא שלנו, לעומת הבנתו של הרמב”ם.

הדברים הגיעו לידי כך, שמורי ורבי זכרונו לברכה, היה נותן כמה שיעורים כדי לומר בסוף: “ובזה הגדרתי את מה שאני לא מבין ברמב”ם”. זו היתה תכלית השיעור…

אני נתקל מפעם לפעם במאמרים שבקלות יתירה מקבלים את התיזה, ואפילו מניחים אותה כדבר מובן מאליו, שהרמב”ם בהלכה הוא רמב”ם אחד, והרמב”ם בפילוסופיה הוא רמב”ם אחר.

למעשה בקרב המלומדים במשנה של הרמב”ם, יש מעט מאד מוניסטים, ואני חושב שבמקרים רבים הדברים נובעים מכך שהם נמצאים בשלב הראשון של הלימודים שלי אז באותם ימים – אז בישיבה.

בימים שבהם גילינו סתירה בין הרמב”ם לגמרא, וסתירה בין הרמב”ם בהלכה לרמב”ם אחר בהלכה, וחשבנו שזה סוף העולם – ואז גילינו שאנחנו פשוט לא מבינים את הרמב”ם.

ואני חושב שזה קורה יותר ויותר, משום שכפי שמורי ורבי אמר: הרמב”ם קורא אחרת [עו”ד יעקב וינרוט בפתיחה לשיעור].