מה יודע ‘משפחה’ על שרה נתניהו שאפילו וינשטיין עדיין לא יודע
1.
כשסופר עיתון בקהילה כותב: “העיתונות נמצאת שם, במחוזות הדם, האש ותימרות העשן, וכמו עלוקה היא נשאבת למקורות של ריח הדם” – הוא מתכוון לומר שבקהילה אינו חלק מהתקשורת?
אה. יש תוספת בהמשך: “התקשורת החילונית אינה מושפעת מהבריון מפוניבז’. היא מחפשת אותו בנרות. היא מדלגת בסלידה על פני אלף שמונה מאות עמלי תורה פוניבז’אים עד שתמצא את הרפש שאהבה נפשה”.
אני לא חושבת שזהו צעד חכם להאשים את התקשורת בסיפור הזה. הייתי מפנה אצבע מאשימה אל עבר בחורים ואברכים שעסוקים, מזה חודשים ארוכים, אולי גם שנים, ב’השתלטות’, ובהפגנות הכוללות משיכת זנבות סוסים ואפילו גרירת תינוקות מהבית, כדי לחסום כבישים.
כשהכתב מוסיף כי “אין טעם להכחיש שיש בישיבה, בשוליים שלה, קבוצות בריונים, בריונים פורקי רסן ומחריבי הדת המחללים את מקדש ה'”, זה לא שהוא מדווח על הפרעות שהיו שם? ושמא קוראי העיתון לא קראו על האירועים והוא זה שמספר להם?!
הוא חותם, אגב, את דבריו תוך הדגשה ברורה, כי האלימות היא “מכל הפלגים, רבותיי. מכל הפלגים, תירגעו!”
לא נרגעתי.
2.
מאוד אהבתי את כתבת השטח בבקהילה על שומרי השמיטה. הכתב יצא אל השדות, התערבב עם החקלאים, אופיר גואטה “המתיישב בכבדות על אדמת החממה, ונושם למעמקי ריאותיו אוויר טחוב של אלפי שיחים קמלים”, ועם דורון טוויג, חקלאי ממושב ‘עזריה’, המוכר מדי שנה מאות טון חצילים, “אבל עומד בניסיון שנת השמיטה”.
יחד עם זאת, הייתי מעדיפה שתהיה זו כתבת שטח אמיתית, לא כזו הבאה לפאר את גודל פעלו של הרב הראשי לישראל, הגאון רבי דוד לאו, בשנת השבע.
3.
יפה עשה יתד נאמן שהוציא לפרישה זמנית את כתבו הפוליטי, העובד במטה ההסברה של יהדות התורה. ממנו יראו ויעשו אחרים.
אז אולי ישראל שוורץ הוא שם העט של אותו עיתונאי, אבל גם אם כן, עדיף שינוי שם מאשר כלל לא.
הסביר לי פעם גורם יודע דבר ביתד נאמן, כי מיותר לפרש את הטור הפוליטי ככזה המצביע על הלך הרוח הפוליטי בקרב ‘דגל התורה’.
כי אילו היה הטור מלמד דבר על נטיית הלב, הייתי אומרת חד-משמעית כי המלצת ח”כי דגל תהיה על בנימין נתניהו.
זה גם תואם את הצהרתו של ח”כ משה גפני, לפיה הגרא”מ שך זצ”ל מעולם לא הסכים לחבור לממשלות שמאל. טוב, זה לא ממש מדויק, כי כבר קרה שדגל התורה הצטרפה לממשלת שמאל, אבל דומה שעצם זה שטרח לומר זאת – ותלה תקווה שאיש לא יבדוק בספרי ההיסטוריה – סימל קריצה לעבר נתניהו.
כאשר גם טור ביומון הבית מרמז ימינה, עם כתב הגנה מלא על נתניהו, הנרדף תקשורתית מצד השמאל ב’פרשת הבקבוקים’ (ולא רק) – נדמה שאפשר כבר לגבש מסקנה אחת או שתיים.
4.
לא יפתיע איש אם נכתוב שגם השבוע ‘יום ליום’ הוא עיתון קמפיין לכל דבר ועניין. “לצאת מהאדישות, עולם התורה בסכנה”, הייתה הכותרת המרכזית.
לצידה, שאר המאמרים הכמעט קבועים במהלך השבועות האחרונים: “תנו כוח לאריה דרעי”, “הנוער רוצה מהפכה” – וגם: “שבת שירה עם הכהן הגדול”.
בתמונה נלווית זכה, איך לא, היו”ר אריה דרעי. אבל, לא תאמינו, גם ח”כ יעקב מרגי נצפה מחייך בעמוד השער.
הפך לכוכב בתקופה האחרונה.
5.
אגב, שני עמודים מלאים הקדיש ‘יום ליום’ לשבת של חכם שלום כהן, נשיא מועצת החכמים, בעיר אלעד. אבל אפילו תמונה אחת ברורה של סגן ראש העיר צוריאל קריספל, לא הצלחתי למצוא שם.
מילא שנעדרה תמונת ראש העיר, ישראל פרוש – זה עוד הגיוני. הוא לא בדיוק ממחנה השקופים של ש”ס. אבל גם הסגן של ש”ס?
אבל מה חשוב. העיקר שנצפים בבירור, משני צדדים של חכם שלום, המרא דאתרא הגר”מ מלכה ואריה דרעי.
6.
עוד אחד שנשמט (בטח בטעות) הוא ח”כ ניסים זאב. בכתבה מיוחדת הוצג פועלו של ח”כ אמנון כהן, כתמונתו מוצגת ולצידה הכיתוב: “הטביע חותם”.
בטח סבורה מערכת יום ליום שניסים זאב לא הותיר כל חותם. אני, אגב, חולקת אישית על קביעה זו.
לתשומת לב הכותב, המשקיע את כל כוחו בשבועות האחרונים לשכנע את הקוראים להשליך את האייפון – עצה טובה:
גש נא למטה ההסברה של ש”ס. אין שם אחד שאין ברשותו אייפון. תתחיל משם. לא רעיון טוב?
7.
כתבה מושקעת מופיעה על הפיגוע בשכונת בית ישראל. מה שלא ברור הוא מדוע היא מוצגת דווקא כאשר חלפו 14 שנים (בעיתונים נוהגים לשחזר אירועים במספרים עגולים – שנה, חמש שנים, עשור וכן על זה הדרך)?
כך או כך, החזירו את הניצולים אל מקום האירוע, וזה בהחלט יפה. רק חבל שלא שמרו לשנה הבאה. תאריך עגול, כבר אמרנו.
8.
אבל יותר מכל אהבתי את הקטע הבא:
“מועצת חכמי התורה קבעה כי כל חברי הכנסת של התנועה, למעט ח”כ ר’ אמנון כהן שפרש, וח”כ הרב ניסים זאב” (שאפו על אי הסרת התואר ‘הרב’ – ש.ר.) “שקיבל את מרותה של מועצת חכמי התורה לסיים את תפקידו בכנסת במקביל להודעתו של מרן ראש הישיבה שליט”א כי נכונו לו עוד תפקידים חשובים, יישארו במקומותיהם”.
השבוע, אגב, החל הרב זאב בתפקידים החשובים שנכונו לו. ראיון סוף שבוע מתוקשר, למשל.
9.
עיתון משפחה, לעומת יתד נאמן, הצטרף לקואליציית ‘רק לא ביבי’.
מחד, ‘מבשרת’ הכותרת הראשית כי “השלטון בידינו”, מאידך היא מזכירה כי “הממשלה התפרקה מזמן, אבל מוסדות התורה ממשיכים לסבול”, כמו גם את קריסת המערכת הרפואית בישראל.
עד שתקום ממשלת נתניהו, כפי שצופים הסקרים, שימו לב איך שזה נראה:
“בשעות הצהריים של יום רביעי השבוע הפכה פרשת חיי שרה נתניהו על הבקבוקים וכל המסתעף, לפרשייה פלילית”.
אז זהו, שעד ל-17 לחודש לא נדע אם אכן כך הוא, אבל משפחה, כבר ב-5 לחודש קרא לפרשייה – פרשייה פלילית.
“דפוסי ההתנהלות האישית של משפחת נתניהו המביכים מעט כשמגיעים לעניינים של הוצאות כספיות, נובעים מהעובדה שהללו בטוחים שהמדינה רק חייבת להם הכרת תודה על קיומם”.
נו ברור, הם החזירו בקבוקים ריקים בכמה שקלים, גם החליפו רהיטי גן. אוי, כמה שזה חמור.
10.
“כל הזמן אמרו לי שאני מיושן”, מצטט משפחה את יו”ר ש”ס אריה דרעי. “שאני אנלוגי, שאני לא מבין את הדור של 2015. עכשיו, כשאני עושה קמפיין דיגיטלי, אומרים לי איפה אריה הישן? איפה האש בעיניים? מה שאני עושה – לא טוב”.
אז עצה ממני: רגע לפני שהסקרים יזנקו לטובת ש”ס (כי נכון לכעת, הם ממש לא), חזור להיות אריה הישן, עם האש בעיניים.
ככה המצביעים שלך אוהבים אותך.
השדרוגים לא אמורים להיות דיגיטליים. קצת יותר תשומת לב לבעיות מתחדשות של אוכלוסיות שהכרת אצלן בעיות אחרות בשנות ה-80, עוד קצת היכרות מעמיקה עם עיתונאים שאינם נמנים על קבוצת השניים-שלושה שהכרת בשנות ה-80, אבל עם מבט אישי, עם זיק בעיניים, עם נשמה.
לא עם מבט דיגיטלי.
נסה את זה, אולי זה יזניק את ש”ס בסקרים. להפסיד, אין כרגע מה.
תגובות
אין תגובות