הוא יהודי שהגיע לגיל העמידה, משתייך לציבור הכללי ומתגורר בתל אביב, אך למרות הכול – שורשיו ונשמתו נטועות בעיר בני ברק.
הוריו ומשפחתו – מהמשפחות הוותיקות וממייסדי העיר. כשהסתלקו לבית עולמם השאירו אחריהם ירושה של קרקעות רבות, מצרך – שבשנותיה הראשונות של העיר היה לכל משפחה בשפע.
במהלך השנים מכר היהודי חלק מהמגרשים במחיר מפולפל, כשחלקם ממתינים בעל כורחם לבירוקרטיה של מנהל המקרקעין, לצורך הפשרתם למכירה ובניה.
ויהי היום ואחד מהקרקעות הגדולות שהיו ברשותו של יקירינו הופשרה לבניה וחפץ היה במכירתו.
בעיריית בני ברק, שידעו על ליבו היהודי החם וההומה – פרטו על נימי נשמתו שיאות למכור את הקרקע, תוך חתימת הסכם כי על חלק נכבד מחלקו, תוקם גינה ופינת שעשועים כתרומה לרווחת ילדי העיר, ובמרכזו יוצב ‘גל עד’ מפואר להנצחת הוריו.
ידידנו עתיר הנכסים ‘קנה’ את ההצעה, כי הלא גינה מוריקה רחבת ידיים ובמרכזה ‘גל עד’ הנושא את זכר הוריו אינו דבר של מה בכך.
עד מהרה נחתמה העסקה לשמחתם של שני הצדדים.
וכך….ישב לו האיש בביתו בתל אביב כשבעיני רוחו רואה הוא את ילדי העיר משתובבים בינות למגלשות וכרי הדשא המוריקים, שואפים מלוא ראוותיהם את ריח השושנים הנטועות בינות לשבילי הגן, ובלבו לא היה ספק כי הוריו נחים בשלום על משכבם ונשמותיהם גואות משמחה בגן העדן.
•
בוקר אחד לא יכול עוד התאפק. נשא עמו את רעייתו ומשפחתו בכדי לחזות ממש במו-עיניהם בנחת הרוח שגרם להוריו מאונו והונו. הוא התקרב לפתח גן השעשועים וחשכו עיניו: לא דשא מוריק כי אם אדמת טרשים, לא מגלשה כי אם גוש ברזל חלוד, לא שושנים כי אם עטיפות חטיפים כצבע השושנים.
בצעדים כושלים הוא תר בעיניו אחר ה’גל עד’, ואילולא בני משפחתו שתמכו במסעדיו יכול היה לקרוס תחתיו… ‘גל העד’ על שמות הוריו היקרים שמנוחתם עדן – קבור תחת כרזות בחירות מטעם מפלגה מסוימת.
המום כואב ודואב, התייצב בבניין העירייה, בניסיון לתבוע את עלבון וחילול זכר הוריו, תוך שהוא מתריע על הפרה בוטה של ההסכם.
שם הבינו את הטעות והעוול שנגרם לתורם ולהוריו המנוחים. בהוראה ישירה של ראש העיר ניטעו לאלתר עצים ופרחים, שבילים פולסו, כרי דשא מוריקים נפרשו לאורכו ולרוחבו של הגן, מתקני שעשועים חדישים הוצבו במרכז, ופועלי ניקיון קבועים מונו והוצבו במקום.
חמתו של היהודי שככה, ביקוריו במקום נעשו תכופים, תוך שהוא מביע את הנאתו וסיפוקו מהמראות המלבלבים, מילדי העיר המשתובבים להנאתם, ובעיקר מ’גל העד’ המפואר שממנו צצים ומזדקרים שמות הוריו מנוחתם עדן.
•
לפני כחודש השקט הפסטורלי והטרופי הופר. קול זעקת הוריו של היהודי הנדיב שוב עלו מן האדמה.
בביקורו האחרון חיפש האיש את ‘גל עד’ ההנצחה ולא מצאו. מתברר שתלמידים שמחו על כבוד רבם הנרמס בחרו לקבור את הוריו תחת הכרזות ‘אבא מה עשו לך’, פעילים נמרצים שמחו על אדם שפרש ממפלגתם קברו את הוריו תחת כרזות ‘בוגד’.
כשמצבות מחוללות בהר הזיתים, אנחנו נעמדים מעל דוכן הכנסת ודורשים משר הביטחון ‘ועדת חקירה ממלכתית’, כשאנדרטה לזכר חיילי צה”ל מחוללת – מדינה שלמה בוערת.
בתקופה הקרובה כשפעילי המפלגות יעשו כל מאמץ להביא עוד אדם חי לכנסת, רגע לפני הנפת המברשת והדבקת הכרזה, מן הראוי שיתבוננו קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, תוך זהירות ותשומת לב מרבית שאינם קוברים אדם חי וכן…גם…. לא מת.
• הטור מתפרסם בקו עיתונות