קם מתחרה לסרטי ‘סבא הושע’ שלי

1.

סוף-סוף קם לו מתחרה לסרטי הילדים הפופולריים שלי: ‘סבא הושע’ ו’לאה ואליהו בכפר כפריהו’. ולא, אינני מחפשת לפרסם את סרטי, למי שסבר כך, אלו מפורסמים בכל בית כמעט 20 שנה.

עד היום ניסו אנשים לחקות את הסרטים  ולא הצליחו. יש בסרטים הללו משהו תמים, ילדותי, חמוד ומושלם, שאנשים לא מבינים מה עושה אותם כאלו.

פתאום קם לו אדם, ולא סתם אדם, אלא ראש ממשלה בשיא תפארתו, ומצליח לחקות את סרטי הילדים של מנוחה פוקס. כן, פשוט כך.

הוא לא תסריטאי הסרט, הכותב בסך הכול את  התסריט, הוא לא בימאי הסרט, העוסק סך הכול ביצירת הקונספציה לסרט, בליהוק השחקנים ובבימוים, הוא לא צלם או נושא בכתר אחד התפקידים האחרים, המביאים את הסרט להיות סרט.

הוא הרבה יותר מכך.

הוא שחקן!

ולא רק שהוא שחקן, אלא קיבל את התפקיד הראשי: השחקן הראשי.

הייתם מאמינים שראש הממשלה שלנו יודע לשחק? התרגשו נא! יש לנו ראש ממשלה שחקן ואנו לא ידענו.

טוב, אין זה מפליא שראש הממשלה בחר במקצוע חדש.

בעידן שבו שיבוץ אנשים לנציגי הכנסת מותנה בעצם היותם שחקני טלוויזיה, דוגמנים, עיתונאים, זמרים ושחקני כדורגל – לא פלא שראש ממשלה (שהוא אמנם מרצה דגול, ראש גדול, רשום על כמה הצלחות, אבל אדם מן השורה) מתקנא בחבריו הכוכבים.

ומתוך כך שהוא פוחד שהם יפלשו למקומו, דואג שמא הם יחתרו תחתיו – הוא מחליט על הסבת מקצוע לזמן-מה, עד שיוכח שאף הוא לא נופל ממתחריו, ואז יחזור לשבת על כסאו בעמדת כוח כפולה ומכופלת.

אני בטוחה שחיים בנאי ז”ל, שחקן הבית שלי, המשחק בסרטי  ‘סבא הושע’, קורץ מלמעלה קריצה רבת משמעות.

 2.

 אדם חזק ומצליח יודע לשמור על עצמו רחוק ממריבה ומתככים. הוא גם לא מגיב לכל מילה הנשלחת לעברו ובוודאי שומר שלא לפגוע ולהשפיל אחרים.

בתעמולת בחירות אנחנו יודעים שהדברים נעשים אחרת.

עד כמה אחרת? זאת לא ידענו עד שצפינו בסרטים הללו, בסרטי הילדים של ראש הממשלה שלנו.

הדמות הדומיננטית, שהיא הגננת, מעירה לילדים המתחנכים בגנה, ומציינת לפנינו בנימה לעגנית במה הם גרועים: אחד עובר ממקום למקום בהיפראקטיביות מושלמת, אחד מכה ללא הרף ומרביץ לחבריו, אחד תופס לשני את החפצים שלו.

כל הילדים הנלוזים הללו, הם כמובן המתחרים על הכיסאות. טוב שבסופו של דבר נודע לנו שזה שמוצא בכל ילד את המגרעת שלו ויודע להעיר בלי סוף הערות לילדים ולהשפילם, הוא זה שצריך לנהל לנו את המדינה שלנו.

הייתי מצפה מראש מדינה שידע לפתור בעיות בדרכים יותר יצירתיות ומקוריות, מאשר לעמוד ולהעיר הערות ולהפריח האשמות.

בסרטון הנוסף מגיע ראש הממשלה בדיוק בזמן שצריכים אותו. 

אותו? כלומר, את הבייביסיטר היקר.

הוא מציע שרותיו, לא לפני שנותן להבין שטוב שבחרו בו למשרת הבייביסיטר ולא בחרו באחרים שלא היו מסתדרים כמותו.

אתם יודעים כמה שמרטפיות יותר מוצלחות יכולתי למצוא לכם בקרב בנות מחננו, שלא היו מעירות הערות, לא היו מתגאות ומשפילות, לא היו מתכרבלות תחת השמיכה, מסתכלות בטלוויזיה וזוללות פופקורן, ומצד שני היו  אהובות עד אין קץ על הילדים שבבית וכן, גם על הוריהם…

דווקא אני מעריכה את בנימין נתניהו על רצינותו, על בגרותו, על שתיקותיו מול העוינות של השמאל, ועל התעלותו מעל לכל קטנוניות, והנה הפך המבוגר את עורו ונכנס לשחק משחקי ילדים.

זה שאחרים יותר קטנוניים ממנו – לא מצדיק את הרעיון לעשות צחוק מעצמו.

בציון מגרעות, בהשפלה, בלגלוג ובביקורתיות לא בונים מדינה.

 3.

הילדים בסרטים של ראש הממשלה מתוקים להפליא. אם הייתי צריכה לבחור ראש ממשלה לפי פרצופו, אני חושבת שדווקא הייתי בוחרת בנפתלי, ביאיר, או בציפי. מראה פניהם הרבה יותר מושך מפניו של הגנן שעומד בפתח נבוך, מתקשה להשליט סדר בגן ילדים קטנטן של 6 ילדים. ילדי הגן מטופחים, נקיים, מסודרים, עדינים, מחונכים ללא רבב, אפילו רבים בעדינות נפש, ופשוט חמודים.

לסרטון שמנסה להמאיס ולהוקיע דמויות מסוימות – היה מתאים יותר לעשות את בוזי זב חוטם, את נפתלי מלוכלך מכף רגל ועד ראש, ואת ציפי בעלת אף ארוך כשל מכשפה. במקום זאת קיבלנו ילדי חמד. ילדי מופת.

רצית להשפיל ומצאת את עצמך מברך.

 4.

 אני מאמינה שזו רק התחלה. המלחמה והתחרות עוברות לרשת. אז בינינו, למה לא לחפש מלכתחילה את הסרט הטוב ומתוכו למשות את השחקן הטוב ביותר מכל השחקנים, להכתיר אותו בתואר הנכסף: “ראש הממשלה” – ללא בחירות וללא מדון.

למה לעבור את כל מדורי הגיהינום של ההשפלות והטינופות?

 5.

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אמרו אתם את האמת. עם כל היופי של הסרטים הללו, סרטי ראש הממשלה, נכון ששירי בכתה א’ מהסרט שיצרתי לפני כמעט 20 שנה – יותר חמודה מכולם? היא היום כבר בת למעלה מ-20 שנה, זה הגיל החדש לכנסת.

בואו נחפש אותה, נחבוש לראשה את הכתר ונקרא לעומתה: “גבירתי ראש הממשלה”.

אה. היא לא מעוניינת? זאת כבר בעיה אמתית.