שופטי בג”ץ דחו היום (רביעי) את העתירה נגד הסדר הטיעון שנחתם בין פרקליטות המדינה לרב יאשיהו פינטו ואת העתירה נגד ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית בעניינו של תת-ניצב אפרים ברכה. ההחלטה התקבלה בהרכב של שלושה שופטים, בראשות נשיאת בית משפט העליון השופטת מרים נאור.
העתירות הוגשו על ידי התנועה לאיכות השלטון שביקשה לבטל את ההסדר עם הרב יאשיהו פינטו, ועתירת תנועת אומ”ץ שביקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד תת-ניצב אפרים ברכה.
לדברי בג”ץ, בשלב זה אין מקום להתערבותו בהסכם עם פינטו.
על פי ההסכם וכתב האישום המתוקן שהוגש נגד הרב פינטו – שנחתם בחודש ספטמבר – הוא אמור להודות במתן שוחד לברכה, להפוך לעד מדינה נגד מנשה ארביב ולרצות שנת מאסר אחת, לכל היותר.
השופטים מציינים כי ההסכם איננו חף מקשיים, והביעו תמיהה נוכח ההסכמה שלא לחקור את ניצב בדימוס מנשה ארביב, עד חתימת ההסדר.
“ראשית, במסגרת ההסכם, זכה הרב פינטו להטבות משמעותיות, שספק אם היה מקום להעניק לו את חלקן, למרות ההחלטה על העמדתו של הרב פינטו לדין”, כותב בהחלטה השופט אורי שהם . “בין היתר, הוסכם, כי המדינה תבקש להשית על הרב פינטו עונש מאסר בן שנה אחת בלבד, לריצוי בפועל.
“על פני הדברים, המדובר בגישה עונשית מקלה ביותר, נוכח חומרת מעשיו של הרב פינטו, אשר ניסה לנצל את יכולותיו הכלכליות ואת מעמדו הרוחני כרב, על-מנת לשבש הליכי חקירה וליתן שוחד לקצין משטרה בכיר. אין צריך לומר, כי בכך חתר הרב פינטו תחת הרעיון הבסיסי של שלטון החוק, ויצר במעשיו איום קשה על פעילותן התקינה של רשויות החקירה ואכיפת החוק”.
שהם קבע: “דעתנו אינה נוחה מן ההסכם שהושג, וכאמור קיים ספק אם תוצאתו של ההסכם היא התוצאה האופטימלית, מבחינת האינטרס הציבורי. למרות ביקורת זאת על ההסכם, עדיין יש להכריע בשאלה האם מדובר בהסכם הנגוע בחוסר סבירות קיצונית, או שמא מדובר, חלילה, בהסכם שהושג מתוך הפעלת שיקולים זרים ובלתי ענייניים. על שאלה זו יש להשיב בשלילה”.
בעניינו של תת-ניצב אפרים ברכה, קובע שהם כי היה צורך בבדיקה מקיפה בטרם יוחלט האם לפתוח בחקירה נגדו – וכזו נערכה. לפיכך אין עילה להתערבות בג”ץ.
בשולי פסק דינו מתייחס השופט שהם לתופעה של הסתופפות קציני משטרה בכירים בחצרות רבנים: “מדובר בתופעה חברתית בלתי ראויה, וזאת בעיקר כאשר הרב שאליו נקבצים אישי הציבור, חורג מייעודו, ועושה שימוש במעמדו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הידע התורני ועם הסמכות ההלכתית שלו”.
גם המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, הצטרף להחלטה: “אודה ולא אבוש כי הטיפול בתיק לא היה חוויה מרנינה, שכן יצאנו כולנו בתחושה שהסדר הטיעון שנעשה עם הרב פינטו צריך היה, באינטרס הציבורי, להיות ‘חזק’ יותר”.
בנושא הקשרים של קצינים עם רבנים מפנה רובינשטיין דברים לברכה ומזכיר נשכחות:
“ככל שנעשה אדם בן-בית אצל רב פלוני ומגיע לשם לעתים מזומנות, במיוחד במדים, עלול הדבר להיראות כסוג של תלות שאיננה מתאימה למערכת ציבורית, וכמשמיע ציות בעוד הכפיפות היא לחוק.
“בשכבר הימים, לפני כמחצית היובל, בהיותי מזכיר הממשלה ביקרתי אצל הרבי מליובאויטש ע”ה, במסגרת מגעים עם גורמים רבניים ואחרים ביהדות ארה”ב בענייני גיור, והדברים היו גלויים – השיחה אף הוסרטה ושודרה.
“אך אין להשוות כמובן כל עיקר בין אירוע כזה לבין הסתופפות מתמדת, ההופכת איש שלטון לבן-בית ולעתים מקבל מרות – או נחזה לכזה – אצל רב כזה או אחר, והדברים נאמרים מבלי לפגוע בכבודו וביושרתו של שום אדם. נושא זה ראוי לביקורת עצמית ולמידתיות והתרחקות, כדי שלא לערב בין ענייני הממלכה לאמונותיך האישיות”.