פוניבז’: אילן הישיבות משיר את עליו?

בבתים רבים בישראל יחגגו הערב את טו’ בשבט, ראש השנה לאילנות.

אולם כל מי שמסתובב ברחוב ורואה את מצבם העגום של העצים והאילנות, לא יכול שלא לשאול את עצמו האם זהו אכן העיתוי המתאים לחגוג להם את ‘ראש השנה’?

הלא לאחר שעברנו את החורף, והרוח השירה את העלים והקור הקפיא את הגזעים, כל אילן נראה עירום ובודד, בלי עלים ופרחים ובלי פירות צבעוניים, סתם שלד עזוב וחסר תוחלת. איך ניתן לחגוג את יום חגם של האילנות כשמצבם נראה גרוע כל כך?

עלינו להבין שדווקא בעת הזו, בתקופה הקשה כל כך שנראה שאין שום תקווה באופק – עולה השרף באילנות, דווקא בזמן שנראה שנגזר דינו של האילן למיתה, מתחילים חיים חדשים מתחת לפני האדמה, השרף הולך ומבריא את האילן, מחזק את שורשיו ומייצר עלים וענפים חדשים.

ביום ראש השנה לאילנות, האילן חוזר לאיתנו ושב לכוחותיו הקודמים, מעתה הוא מתחיל מחדש ומשקם את עצמו לאט לאט עד לפריחה המפוארת.

זהו גם תכונתו של האילן העתיק בהיסטוריה, עם ישראל, בכל דור ודור קמים עליו לכלותו, בכל דור ודור מכים בו בגרזן, שוברים את ענפיו ומשירים את עליו, אולם רוחו לעולם לא נשברת. גם אם נדמה שהאילן העתיק קורס תחת הנטל ועומד בודד וחסר כל, בתוך תוכו זורמים כוחות חדשים, השרף עולה ומחייה אותו ונותן תקווה חדשה להמשכיות עם ישראל.

רק לפני מספר ימים ציינו את יום השואה הבינלאומי, גם אז בתקופה ההיא היה נדמה שהאילן כבר לא ישרוד בסערה הגדולה, סופות עזות של הרג ורצח השירו ממנו את העלים, רוחות ההשכלה הכו בעולם התורה ללא רחם והיו שהתייאשו מהמשך קיומו הרוחני והגשמי של האילן העתיק, ודווקא אז השרף עלה באילנות, החיה את העם שעלה בהמוניו לארץ ישראל והקים מחדש את עולם התורה.

השרף של אילן הישיבות

בימים האחרונים שוב נדמה שהאילן משיר את עליו, אירועי האלימות בספינת הדגל של עולם הישיבות העלו מחדש את התהיות והשאלות לגבי ההמשכיות של הישיבות במתכונת הנוכחית, כמות העלים שנושרים כל שנה מאילן הישיבות הולך וגדל, והתמונות שמגיעות מ’גבעת הישיבה’ מחייבות אותנו לערוך חשבון נפש ציבורי נוקב: האם ידינו לא שפכו את הדם הזה?

האם בזמן שהקמנו מחדש את עולם התורה חטאנו בכך שלא שילבנו יחד באותה מידה גם את עולם המוסר? האם הנורמות החברתיות הציבו לנו מסגרות חינוכיות של תורה ללא תיקון המידות ודרך ארץ?

היו שאמרו שאלו סימנים של אובדן דרך ושל קריסת השיטה. היו שטענו שעולם הישיבות הליטאי הגיע לסוף דרכו. אולם דווקא בימים כאלה קשים אל לנו להתייאש, אל לנו להרים ידיים ולהתנער ממפעל הישיבות העצום שהתפתח כאן.

דווקא בעת הזו שנראה שהאילן יבש וחסר תוחלת, דווקא בתקופה של נשירה המונית עלינו לחשב מסלול מחדש ולהזרים את השרף באילן. עלינו ללמוד את נפש ילדינו, לצאת לרגע מהשטאנצים שהורגלנו בהם ולהבין שיש דרך אחרת, עולם התורה לא שייך רק לוולוזי’ין או נובהרדוק, עולם התורה עובר אצלנו מדורי דורות.

וכבר הורו לנו רבותינו במסכת אבות: ‘יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון’. באותה מידה שאנו מחנכים את ילדינו לאהבת תורה עלינו לחנך אותם לאהבת המוסר ולתיקון המידות, ובאותה מידה שאנו מחנכים אותם לאהבת המוסר נחנך אותם גם לאהבת ישראל ורדיפת השלום רק כך נצליח לשקם את עולם התורה ולהאהיב את בית המדרש על ילדינו.

האילן יבש, העלים נושרים, זה הזמן להתחיל מחדש!

(מבוסס על דברי הרש”ר הירש)