מתגרשים סופית. כעת נותר לחשב רק את תשלומי ‘המזונות’

לאחר שהוחלט על הליך גירושין, התביעה הנפוצה ביותר – כאשר מעורבים קטינים מתחת לגיל 18 – הינה תביעה למזונות קטינים. אציין כי בתביעה זו ניתן לכלול גם דרישה למזונות אישה, אולם מאמר זה יעסוק רק בנושא הקטינים ( מאמר העוסק בנושא מזונות האישה פורסם על ידי כאן בעבר).

מבחינת הערכאה אליה תוגש התביעה, לאם הקטינים הזכות לבחור, האם היא רוצה להגיש התביעה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.

גם במידה והבעל “הקדים” אותה, והגיש תביעת גירושין לבית הדין, בה כלל את נושא מזונות הילדים- האישה רשאית להגיש תביעה למזונות הקטינים בבית המשפט- ולבית המשפט תהא הסמכות בנושא זה.

כאשר שופט, או דיין בבית הדין הרבני  ניגש לפסוק מזונות,  נבדקים על ידו שלושה קריטריונים עיקריים:

1. השתכרות האב, נכסיו, ופוטנציאל השתכרותו – כלומר, כמה הוא מרוויח  כעת וכמה הוא צפוי להרוויח בעתיד – גם אם כעת הוא אינו עובד, או עובד באופן חלקי, או גם אם הבעל אינו עובד מאחר ובני הזוג סכמו על כך ביניהם בעבר. במסגרת בדיקה זו, בודקים גם אילו נכסים יש לאב (אותם לכאורה הוא יכול למכור כדי לשלם מזונות).

 2.  השתכרות האם, נכסיה,  ופוטנציאל השתכרותה –  גם אם אינה עובדת כעת, או עובדת במשרה חלקית.

 3. צרכי הילדים בפועל – כמה באמת הוציאו ההורים על ילדיהם במהלך נישואי הצדדים, מה הייתה רמת החיים, והאם קיימות הוצאות מיוחדות.

 על פי הדין האישי החל על יהודים ( הן התביעות בביהמ”ש לעניני משפחה והן בביה”ד הרבני),  על האב לממן צרכי ילדיו ההכרחיים, במיוחד כאשר מדובר בילדים קטנים יחסית (מתחת לגיל 6), גם אם אינו עובד או אם משכורתו אינה גבוהה. אולם, על האם להשתתף בצרכים שהינם מעבר להכרחיים, בהתאם להשתכרותה ולגיל הילדים (מעל לגיל שש).

 מה נכלל בדמי המזונות?

חישוב המזונות מחולק לכמה רכיבים.

א.         רכיב “מזונות בסיס” –  הוצאות הכרחיות ובסיסיות של הילד  (בעיקר כלכלה וביגוד). ביהמ”ש בדרך כלל פוסק עבור רכיב זה כ- 1350 ₪ לכל ילד. אציין כי לעיתים, כאשר ישנם מספר ילדים, לא בהכרח יפסק סך של 1350 כפול מספר הילדים, שכן חלק מההוצאות חופפות, מה גם שיש לבדוק את רמת החיים.

ב.         השתתפות בהוצאות מדור – שכירות או משכנתא, ואחזקת מדור- ארנונה, חשמל, מים, טלפון, ועד בית. גובה החיוב הוא בהתאם למספר הקטינים, ומקסימום 50%.

 ג.          הוצאות חינוך – על כל אחד מההורים לשאת במחצית הוצאות חינוך (גן/בי”ס/צהרון), אולם יתכן וביהמ”ש/ביה”ד יתחום את הסך בגין רכיב זה, לסך המקובל במקום המגורים. במקרים מסוימים, יחויבו הצדדים לשלם מחצית מהוצאות חוגים, קייטנות, שיעורי עזר כאשר הוכח כי אכן יש צורך בכך.

ד.         הוצאות רפואיות חריגות – הצדדים בדרך כלל אמורים לכסות באופן שווה הוצאה זו.

 כל האמור במאמר זה לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה לו תחליף ויש לבחון כל נסיבות מקרה לגופו. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.