‘בקהילה’ ו’משפחה’ הימרו על הרשימה הצפויה של ש”ס • מה יצא?
1.
חשבתם שמסע היח”צ של הנגיד שלמה יהודה רכניץ הסתיים בשבוע בו ערך סבב פגישות?
ובכן, הקשיבו. יש חדש: דרעי חזר לתפקיד יו”ר ש”ס בעיקר בזכות רכניץ. כלומר, לו אישית נמאס. אבל כשראה עד כמה רכניץ מתאמץ – הוא התעשת וחזר.
רכניץ, למי שאינו זוכר או לא מעודכן, ניסה אף להוציא מהגראי”ל שטינמן מכתב בו תופיע קריאה חד-משמעית לאריה דרעי לשוב אל הנהגת תנועת ש”ס. אז מכתב הוא לא הוציא, למרות שיש היודעים לספר על הבטחות גדולות ונצורות של כסף עבור ישיבת הדגל של הגראי”ל – ארחות תורה, אבל הישג גדול בכל זאת היה לו.
איך מנסח זאת בקהילה?
“הבקשה כידוע לא התמלאה ורכניץ חזר הביתה, לכאורה, כפי שבא, אולם בשבועות שחלפו מאז התברר כי לפגישה ולניסיונות התיווך היה אפקט מצטבר שבא לידי ביטוי בהתחממות היחסים שבא לאחר מכן.
“יש זרעים שנובטים מיד, יש כאלה שלוקח להם קצת זמן. השליחות של הרב רכניץ הייתה כנראה מהסוג השני.
“מי שאומר זאת כיום מפורשות הוא הפורש שחזר כעבור שבועיים. ‘היו לי מספר ימים של התלבטות קשה מאד אם לחזור אם לאו’, אומר לנו השבוע יו”ר ש”ס הרב אריה דרעי. ‘אחד האנשים שגרמו לי לחזור היה הרב שלמה רכניץ. כשיהודי חם שכזה שמחזיק תורה, צדקה וחסד בהיקף אדיר של מיליוני דולרים לחודש עוזב את כל עסקיו בארה”ב ובא לכאן כדי לעשות שלום בציבור החרדי, זה השפיע עלי מאד. במבט לאחור אני יכול היום לומר מפורשות שלרב רכניץ היה משקל מכריע בהחלטה שלי לחזור ואני מכיר לו טובה גדולה על כך”.
גם ‘משפחה’ ניגן את אותה מנגינה. אבל, פה הדברים מצוטטים, משום מה, דווקא מפי חבר של דרעי.
“אל תאמין למי שאומר שהתסריט היה כתוב מראש”, אמר דרעי לידידו. “לא שימשתי ניצב בהפקה מתוכננת ומתוזמנת. נטיית הלב של כל בן אנוש היא לפרש כל מהלך שלי כמחביא ‘שטיקים’. ואז הוסיף משפט מפתיע: ‘מי שגרם לי לשוב היה אדם אחד ויחיד’.
“מי? שאל החבר, שהיה בטוח שמכתבו של חכם שלום חתם את הסאגה, אך דרעי השיב: ‘שלמה יהודה רכניץ’.
“עד כדי כך? – שאל הידיד. ‘תראה, איש עסקים פורה ועסוק עזב את כל עיסוקיו ובילה עמי בארץ עשרות שעות במטרה להשיג אחדות ביהדות החרדית. כשהבין שכשל, שב וישב עמי שוב ושוב, כדי שש”ס לא תאבד מנדטים. באתם רגעי-שבר אמרתי לעצמי, האחריות שחייבה אותו, מחייבת גם אותי’?”
אז הנה, נמצא הסולם האבוד. סולם רכניץ.
2.
קבלו את ההימורים של ‘בקהילה’ לשבוע זה: “דרעי כבול בהתחייבויות שנתן לכמה מחברי הסיעה כדי שלא יפרשו יחד עם ישי ויעניקו לו שליש מחברי הסיעה… ככל הנראה מדובר בחברי הכנסת מרגי, אזולאי, וועקנין. יש אומרים שגם אמנון כהן קיבל התחייבות שכזאת. מי שכמעט בוודאות לא קיבל התחייבות הוא ח”כ ניסים זאב…
“ח”כ נוסף שלא קיבל התחייבות הוא משולם נהרי, נציגו של חבר מועצת החכמים הגר”ש בעדני. ככל הידוע, כעת שוקל הגר”ש בעדני להסתפק בייצוג של יואב בן צור”…
כולנו יודעים, שזה לא מה שקרה. אמנון כהן לא קיבל התחייבות, ומשולם נהרי – ברשימה.
אבל זה עוד הרבה יותר טוב מההימורים של משפחה.
“מול פניו הכחושות והמעונות משהו של יו”ר ש”ס המוחזר אריה דרעי ישבו השבוע בזה אחר זה ח”כים עתירי ניסיון וותיקים ממנו בשנים. פניהם של היושבים אל השולחן הלכו והתעננו, הלכו והאפירו ככל שדברי היו”ר חדרו למעטפת הכנה, הטבעית פחות או יותר שזכו לה ח”כי ש”ס עד עצם היום הזה.
“הראשונים שיצאו לא סיפרו לחבריהם על דבר מה מיוחד המתחולל בחדר. אלו היו שלושת הזוכים המאושרים : יעקב מרגי, האיש שהימר על הסוס הנכון כשחצה את הקווים מאלי ישי אל חיקו של דרעי, איציק כהן שגילה לויאליות בלתי מסויגת ויואב בן צור, שנתפס כחייל הצייתן ליו”ר בשכונת הר נוף כולה.
“אלא שבשעות שלאחר מכן עלו ובאו אל החדר עוד מספר ח”כים פניהם האפירו כשולי קדרה. שניים מהם נצפו יושבים וכוססים ציפורניים ומחפשים אנה לתלות את מבטם”.
לא ברור מאיפה לקוח הסיפור, באשר רק שני ח”כים נפלטו מהרשימה, ולפחות אחד מהם – ניסים זאב, לא רק שלא הוזמן כדי לקבל את הבשורה המרה, כי אם חי באשליה מתוקה, שפומפמה וגובתה בשיחות טלפון מרגיעות.
קבלו עוד הימור, אליבא דמשפחה:
“עם כל הכבוד לרענון השורות שש”ס כה זקוקה לו, החליט אריה דרעי שהפעם לא יפנה שום מאחז ותיק ללא הסכמה. איש מהרשימה הוותיקה לא ייפלט או יוזז למקום בלתי ראלי ללא רצונו”.
איך זה הולך יחד עם הדחתו של ניסים זאב, שמעולם לא הסכים לצאת בחוץ?
למשפחה – פתרונים.
ועוד אגדה ‘משפחתית’ שלא נמצא לה כל רמז במציאות: “הוא שיתף אחדים מהם במחשבה אסטרטגית שחלפה במוחו לא פעם. אני עצמי עומד לוותר על המקום הראשון ברשימה ולהתמקם במקום החמישה-עשר”, אמר בלהט. דרעי, כמובן.
“לפני דרעי יעמדו שתי האופציות הבאות: אם ניכנס לממשלה הבאה –אשמש שר, ולא ח”כ . במקרה של ‘תאונה’ חלילה וניוותר מחוץ לקואליציה, יתפטר הח”כ האחרון של ש”ס עם מי שאחריו ברשימה, עד שאכנס לכנסת לניהול אופוזיציוני של ש”ס”.
ועוד אחת: “דרעי לא מתכוון לחזור על עוונות עבר ולהרדים או להונות את החברים. לדבריו, כולם יקבלו הודעה ברורה על מיקומם 24 שעות לפני הגשת הרשימות”.
ניסים זאב, וב נזכיר, גם בבוקר הגשת הרשימות לא חלם ולא נרמז על צאתו בחוץ.
או: “בימים האחרונים היה מי שהציע למשולם נהרי תפקיד בכיר ברשת החינוך של ש”ס, אך זה החליט ככל הנראה להישאר לעת עתה בכנסת. אם יכריע הגר”ש בעדני בסופו של דבר למנות את בן-צור, הרי שנהרי יעבור לנהל את אחת מחברות-הבת של ש”ס”.
נהרי כמו גם בן צור, שניהם כאחד ברשימה, כידוע.
3.
‘אהבתי’ מאוד את הניסיון של משפחה לצייר את קווי הנייעס כקווים חיוניים, כאלה המיועדים להעביר מידע אודות חבר שהתארס בישיבה או מזג אויר.
לטעמי, לא מספיק הודגש בכתבה המגוננת מפני סגירת אותם קווים, הקטע של ביטול תורה משמעותי שהם גורמים לבחורי ישיבות ואברכים, שמתפתים להאזין לידיעות פוליטיות (כן, לא חבר שהתארס ולא מזג אוויר).
כמה קל פשוט וזמין להרים את שפופרת הטלפון ולחייג. לבזבז זמן יקר של לימוד, או אפילו זמן יקר של שנת לילה הנחוצה להמשך יום נוסף של לימוד.
אז היה קטע אחד כזה, אבל לא הודגש מספיק, לטעמי: “הרקע להתנגדות הזו ברור מאד, ומקורו בעיקר בקווי הנייעס. אין זה סוד, שבחורי ישיבה ואברכי כולל רבים שאינם מחוברים לכלי תקשורת אחרים, מתקשרים לקווים הללו במשך מספר פעמים ביום. רמת ההתמכרות שונה מבחור לבחור, כאשר יש כאלו שמסתפקים בעדכון יומי, בעוד אחרים יבלו שעות ליד הטלפון הציבורי או הסלולארי האישי כדי להתעדכן כל העת, פעמים רבות גם בתוך הסדרים עצמם”.
4.
הסיפור הכי מרתק ב’בקהילה’ השבוע היה סיפורו של צביקה יעקובזון, מנהל סיעת ש”ס בכנסת. זה לא שלא הכרתי את אלכס, העוזר הפרלמנטרי של ח”כ רינה פרנקל מ’יש עתיד’. אבל את מה שהוא גילה, לא ידעתי.
מתברר שאלכס הוא בעל תשובה, למרות שאינו חובש כיפה. הוא מגיע לשיעורים בבית הכנסת של הכנסת, מאזין להרצאות, דאג שהוריו ינהלו מטבח כשר, וגם עומד להתחתן בחתונה יהודית כשרה למהדרין בחודש אדר.
לרינה הוא הודיע שהוא יהיה זמין 24 שעות. רק לא בשבת…
5.
יום ליום ממשיך עם קמפיין הבחירות. מאמר המערכת תחת הכותרת: “יאיר, אני חרד לגורל אחי השקופים”… ועם “מי שחשב להספיד את ש”ס, חוטף פעם אחר פעם סטירה. והפעם היא מצלצלת במיוחד, כי המהפכה חוזרת. ש”ס חוזרת לימיה הטובים, עם האש בעיניים”.
הייתי מאמינה, אבל כשזה כתוב ב’יום ליום’, זה שקוף שזה שקוף…
אפילו כתבת ט”ו בשבט עסקה ב…”האדם כעץ השדה”, ככותרת ועם כתבת פרסום ל…מוסדות ‘אהל אשר’. “מדובר בהצלה של דור שלם שעד עתה היה שקוף”. טוב שהתגלה ערב בחירות…
קחו עוד מדור, לדוגמה.
“שור מועד”. הכותרת: “לא שקופים בכלל”. במשנה: “אם תנועת ש”ס לא תתחזק באופן משמעותי, היכולות של נציגינו לפעול ולהשפיע תהיינה ח”ו מצומצמות. כל קול קובע. במאבקים הסיזיפיים בועדות הכנסת, מול מנכ”לי משרדי הממשלה והשרים, כל נציג חשוב ומהותי. ככל שנהיה רבים יותר, אפשרויות עוצמות המאבק ואורך נשמתו יהיו נרחבות יותר ונוקשות יותר”.
עם כזה ‘יום ליום’, וכבר שבועות ארוכים, בהחלט מיותר מטה הסברה.
6.
גם יתד נאמן לא חף מקמפיין בחירות. אלא שהוא מוסווה.
בעוד עיתונאים מצליפים ב’יהדות התורה’ על שלא פתחה בקמפיין בחירות, ‘יתד’ כבר עושה זאת כאן ועכשיו.
תחת סיפור פרשת השבוע על פרעה, על העם היוצא ממצרים לחירות, “לאחר מאתים ועשר שנים בגלות מצרים, מתוכם קרוב למאה שנות עבדות קשה ומרה, דיכוי משפיל ומביש, התעללות פיזית ונפשית” – סוף סוף הגיעה הגאולה.
הקב”ה מחליט להעביר אותם בדרך ארוכה, “פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה”. עם ישראל, עלול להיבהל בעמדו בפני מלחמה ולהתחרט על יציאתו ממצרים, עד כדי החלטה לשוב אליה חזרה.
שואל הכותב: איך יעלה על הדעת לשוב לארץ בה סבלו מרורות, עונו בעינויים קשים ומרים, עבדו עבודת פרך, ראו את ילדיהם נרצחים לנגד עיניהם או מושלכים אל היאור, בו בזמן שעומדת לפניהם הבטחה להיכנס לארץ משלהם, ארץ זבת חלב ודבש?
אלא שזהו לקח לכל אדם ואדם:
“ואנחנו מה? לא כפרעה דמינו?…הרי על גופנו חווינו במשך כמעט שנתיים ממשלת רשע זדונית ששמה לה למטרה לרמוס את יראי ד’ עד עפר… בחסדי שמים ומתוך מאבקים קשים ומרים היא כשלה בחלק נכבד מתוכניות הרשע שלה.. ולולי קריסתה המבורכת בדמי ימיה, הייתה ממשיכה בהתעללותה זו בציבור היראים.
“הרי כל מי שקורטוב של דעה בקדקודו צריך היה להבין כי מלחמה לנו בעוקרי תורה, ברומסי לומדיה, במכפישי נוטריה, ויש להתגייס למערכה כדי לשלול אפשרות עתידית שממשלה מעין זו תקום שוב.
“אבל כמו פרעה בשעתו וכמו – להבדיל = כלל ישראל בגאולתם – גם בתוכנו מתקשים להפנים עובדות אלו”.
הרמז למי?
לחרדים עובדים (לא כולם) הלוטשים עיניים לשדות זרים? לפלגים? לכל אחד לחוד, ולכולם ביחד. כך נראה.
7.
מאז הסתיימה מלחמת ‘צוק איתן’ בדרום לא זכיתי לפגוש בכתבת שטח משמעותית ומעניינת. כמו נפלה עליהם עצלות מרדימה.
זו הסיבה שהתלהבתי לגלות את כתבת השטח של יתד נאמן. הכתב יצא אל העיר רהט, לשוחח עם תושבי המקום, “בדיוואן של השיח’ איברהים אבו מדיעם, בלשכת ראש העיר ועוד”, רק כדי להבין “שהמולת השוק הרוגעת היא רק פוטו מורגנה”.
כן, הוא תיאם מראש עם לשכת ראש העיר, ליתר בטחון, ואפילו שוחח עם שוטר בדואי, שקיבל את פניו בסבר פנים יפות. הוא מצא שם “קיפוח מתמשך” וגם “הזנחה בולטת בכל פינה אפשרית”… לצד הרבה אוהלים בהם עדיין מתגוררים הזקנים שבחבורה.
אז נכון שהוא עשה זאת באיחור, שכן הכותרות על רהט כיכבו כבר שבוע קודם, אבל תמיד טוב מאוחר מאשר אף פעם לא.
תגובות
אין תגובות