אכלו לי, שתו לי, גפני תעזור לי

מכירים את הילד הזה שחוזר מידי יום מבית בספר ובעיניו דמעות:

שוב המורה הושיב אותי ליד ילד שיש לו כינים…

עוד פעם המורה בחר ביעקב שיהיה תורן הכספים ויאסוף את הכסף לטיול. אף פעם לא בוחר בי…

פעם רביעית ששמים דווקא לי את הכיסא השבור, ואף אחד לא מסכים להחליף אתי.

שמוליק מוצא בכל יום על מה להתלונן. האם זה עוזר לו? כן. זה כנראה עושה לו טוב. הוא שופך את ליבו לפני אמו שמקשיבה או שכבר לא. היא מכירה את הילד הזה, שהכול לא טוב לא. אבל לזמן קצר זה מרגיע אותו.

האם זה גם עוזר לו לעצם הדבר? האם זה פותר לו את הבעיה? לא. עובדה שביום הבא הכול חוזר מההתחלה. בתכל’ס שום דבר לא זז. אם לא יהפוך שמוליק את עורו ויבין שאושרו תלוי בו, שום דבר לא יעזור.

‘שמוליק’ זה אנחנו

שמוליק הוא ילד קטן. אבל שמוליק הוא אנחנו.

כמו ילדים קטנים אנחנו  צועקים, בוכים, מתלוננים ולא פוסקים.

אנו בוכים: חרדים אנחנו, ומשום כך נגרעו זכויותינו.

אנו צועקים: עובדים אנחנו, משום כך נזנחנו.

אנו מתלוננים: ספרדים אנו, ומה אשמים ילדינו?

אנו קוראות: נשים אנחנו, ועל כן בחוץ הושארנו.

אנו מייבבים: עניים אנחנו, על כן נרמסנו.

אנו מדוכאים: חולים אנחנו, ואין תרופות לנו.

אנו מיואשים: מעמד ביניים אנחנו, על כן אין מתרוממים אנו.

אנו מיוסרים: אומללים אנו, ובמה פשענו?

כל אחד וצרותיו עמו (האם יש אחד מאתנו שיכול לומר שהוא לא בקטגוריה כלשהי מתוך כל אלו?). כל אחד ובכיותיו מרקיעות השחקים:

ועיני כל נשואות לאן? לאלו שלמראית עין מאושרים הם.

למי? ליושבים על כס המלכות: לשרי הממשלה, לחברי הכנסת, לבעלי ההון ולצופים מטה מצמרות העצים.

כולנו צועקים כמו אותו ילד קטן. האם זה עוזר לנו? כן, זה כנראה עושה לנו טוב באופן רגעי, אנחנו שופכים את ליבנו לפני מישהו שאיננו יודעים אפילו מיהו, שמקשיב או שלא מקשיב לקול המיית ליבנו.

האם זה גם עוזר לעצם הדבר? האם זה פותר את הבעיה שלנו? לא.

עובדה שביום הבא הכול חוזר מההתחלה. בתכל’ס שום דבר לא זז.

ככל שיותר אנשים זועקים – הצעקות פחות נשמעות. הן נהפכות לשקופות, ללא קיימות, למונוטוניות ולזולות.

ככל  ששקיפותנו תהפוך לשקופה יותר – כך פחות ופחות יבחינו בה.

 בואו נצבע את עצמנו

 שקופים היינו ולא נראינו. בואו נצבע את עצמנו. בואו ניקח את השקוף-שקוף הזה ונהפוך אותו לצבע עז. לצבעי הסוואה. לכאלו שיסתירו את שקיפותנו (או שפשוט יגלו שהיא אינה קיימת).

ברגע שנעשה מה שאנו יודעים לעשות, ככל שנראה מי אנו, מה חוזקנו, מה יכולותינו, מה מפעלינו, כך יכירו בנו מתוך חוזקנו ולא מתוך חולשתנו.

שקופים היינו ולא נראינו. איש לא יכסה ערוותינו. בואו נלבש את בגדינו שלנו, בגדי השרד ונצא לישיבותינו – ישיבות ממשלת האחדות התורתית שלנו. קול התורה הלא הוא לבושנו, הוא כבר ימצא את הדרך לצאת מתוך ההפיכה ולהמריא מעלה מעלה, עד למקום שבו מתקבלות ההחלטות הגורליות, עד כיסא המלכות.

ואם חשבתם לרגע שטור זה יוצא נגד קמפיין השקופים של ש”ס הרי שאתם טועים. אם להיות שקופים – עדיף בקמפיינים מאשר בחיים.

מי יודע, אולי אצביע ש”ס, אבל מה שבטוח שלא אעשה זאת מתוך היותי שקופה (חרדית, אישה, ואולי עוד קטגוריה שאני אחת ממנה), אלא על אף שאינני שקופה כלל.