סיוון בר אור, שבעלה רס”ן צפריר הי”ד נהרג במבצע צוק איתן, פרסמה סטטוס מצמרר בפייסבוק, בו התייחסה לתופעת השמועות בוואטס-אפ, לפני הדפיקה בדלת של ‘מודיעי צה”ל’.
“בקשר לגל השמועות על נפגעים אתמול בווסטאפ”, כתבה סיוון. “לפני חצי שנה שמעתי המון שמועות.. שמעתי שיש הרוגים לגולני, שמעתי שיש בכירים הרוגים, שמונה הרוגים, מהיום רגע, יש עוד ושמות, שמות!!!
וטלפונים…
“מה שלום צפריר?”, “דיברת עם צפריר?”, “מה, עוד לא שמעת ממנו?”
“תגידי, הוא בפנים??”
כולכם סיפרתם לי שבעלי נהרג. הרבה לפני הדפיקה בדלת. כולכם בישרתם לי שבעלי לא ישוב… לפני שצה”ל סיפר לי.
ומה עם האמא ששלחו לה את שם בנה שלכאורה נהרג בוואטסאפ, ולבן שלום. מה עם הלב שלה?
לפני חצי שנה בעלי נהרג בעזה.
כולם ידעו לפני, כולם ידעו יותר ממני, שלחו לי הודעות. התקשרו לגשש, לרחרח… לבדוק.
אחריות, רבותיי, אחריות. אנשים חסרי אחריות מלבים אש בשדה קוצים.
כל אחד מתמנה פה לנציג של דובר צה”ל ומעביר בהנף הקשה הודעות עם שמות של פצועים, הרוגים, מדווח על סדרי כוחות.. מיקומים וזמנים.
אנשים, זו לא רכילות, זה לא מצחיק!
“יש סמג”ד הרוג בגולני” כך כתבו לי בהודעה, ישבתי על הרצפה בבית, ליטפתי את הבטן שלי שבתוכה היה בני, הבטתי על בתי התינוקת משחקת, והלב שלי התפוצץ לרסיסים. מההודעות שאתם שלחתם!
הגיע הזמן ללמוד מהי אחריות, איפוק. ההודעות האלה מגיעות לחברות יקרות שלי שאהוביהן נלחמים בשביל הבית של כולנו.
הן מגיעות להורים שילדיהם נושמים אבק דרכים ומגנים בגופם על המדינה שלנו. יש פה אנשים, בשר ודם, ולב דרוך, ידיים רועדות. ואתם, בהינף יד, אתם מזינים אותם בשמועות. והיום, שוב עוד אלמנה, עוד תינוקת יתומה בת שנה, ועוד ילד שיוולד בלי אבא.
היום אני חיה את זה מחדש, והיום חייתי מחדש את השמועות שלכם. מהיום, אתם לא מפיצים יותר שמועות. אתם לוקחים אחריות ועוצרים את הפשע נגד הנפשות הדואגות.
אתם לא שואלים שאלות מתעניינות, רוצים לעזור? תשאלו אם צריך עזרה עם הילדים, או הבית, תבשלו משהו, תדאגו להיסח דעת. לדאוג אנחנו יודעות כבר לבד. ואם יקרה משהו, אתם כבר תדעו לפנינו”.