גפני צודק, אין דבר כזה ‘חרדים עובדים’
לא מעט נכתב על סוגיית ‘החרדים העובדים’, כאשר משני עברי הפולמוס ניצבים ‘נציגי העובדים’ הטוענים בלהט כי זכאים הם לייצוג ברשימת ‘דגל התורה’, ומן הצד השני חוזר חה”כ משה גפני וטוען כי אין דבר כזה ‘חרדים עובדים’, ובסך הכל מדובר בסוג של ‘פיקציה’.
גם עמיתי בני בצלאל הצטרף למחנה ה’עובדים’ וטען במאמר שהתפרסם בחרדים 10, כי חברי הכנסת לא דואגים לזכויותיהם של ה’חרדים העובדים’, ובטח שלא מתפנים לעסוק בסוגית הרשמתם ו[אי]קבלתם לבתי הספר, ו’החיידרים’ של המיינסטרים החרדי.
אלא שבאופן נדיר צריך לומר, האמת מצויה אצל משה גפני. אני מתקשה להוציא את המילים המפורשות הללו מהפה, אך חבר הכנסת הליטאי לגמרי צודק בטיעון שלו: לא קיימת תופעה של ‘חרדים עובדים’ שלא מיוצגים על ידי חברי הכנסת של ‘יהדות התורה’.
אין לחרדים העובדים המקבלים את תפיסת עולמה של התנועה הקדושה, כל מנדט לטיעון ההזוי כי חברי הכנסת – אנשים עובדים בעצמם – לא מייצגים אותם נאמנה. חרדים עובדים היו תמיד, וקשייהם הנקודתיים לא בהכרח שייכים למר פרוש, גפני, או ליצמן [אגב, נציגי חסידויות שלא נמצאים בהכרח ברשת הכוללים של סורוצקין].
אז מה כן? לא מעט חרדים עובדים כופרים במהותה, בליבתה של תנועת ‘יהדות התורה’. הם אינם מקבלים את העובדות החברתיות החרדיות שהפכו לנורמות איומות ברחוב החרדי, כמו אפליה גורפת כנגד תלמידים ותלמידות על בסיס אתני, פסילת תלמידים שאינם תואמים לדגם האידיאלי של ‘משפחת בן תורה’, אי אמון בלימודי ליבה בסיסיים כמו מתמטיקה, מדעים, ואנגלית, ואשראי כמעט בלתי מוגבל לכוחם המונומנטלי של חצרות הרבנים. בקיצור, התנגדות לכל ניסיון של ‘ישראליזציה’ בזהותו של החרדי המצוי.
האם אתם ה’חרדים העובדים’ מקבלים את רשימת הנורמות הללו? האם דפוסי ההתנהגות החרדיים האלו מציקים לכם, או אפשר שהם לא מהווים בעיניכם סטנדרט בלתי סביר בעליל?
זו השאלה המצויה בבסיס קונפליקט החרדים העובדים, ובה אתם נדרשים להכריע. בהנחה שפרוש את גפני לא עונים על הקריטריונים הללו, ואתם מזהים במרכיבי הזהות שלכם – שומו שמיים – גם אלמנטים ישראליים לצד אלו החרדיים, אתם מוכרחים להקים מפלגה חדשה. תנועה חברתית חרדית חדשה, שלא תהיה מחוייבת לערכים ולנורמות של תנועת האם, שלעולם לא תוכל לקבל את ה’ישראליזציה’ החדשה שלכם.
אתם, אחי העובדים, מוכרחים לתפוס, יהדות התורה, לא מתכוננת לסייע לכם בלימודי ליבה לילדיכם, לחתור לקראת שקיפות בהליך בחירת המועמדים, ובטח שהיא האחרונה שתילחם באפליה הפרימיטיבית של מנהלי המוסדות הזוכים לתקציבי ענק מהם.
גם נציג שלכם במפלגה אילו היה נבחר, היה נאלץ ‘ליישר קו’ עם השקפת עולם זו. זו היא הלא מהותה של התנועה.
צודק איפה גפני. אם נושאים אלו אינם בנפשכם, אות היא כי טיפולם של אשר ומוזס מספקים אתכם, ומה לכם כי גם תדרשו נציג?
-
חושב שמעולם לא הגבתי לכתבה/ טור, אבל ראוי שהטור הזה יודפס ומסריו יוקראו בכל פעם שהדיון הדמגוגי חוזר לשבש את סדר היום של פייסבוקאים כושלים שמשוועים להכרה ממקורת היניקה שלהם. טוב לראות שיש מי ששומר על שפיות וראייה עניינית.
ממש לא קשה לדעת מה היא עמדתה של יהדות התורה בנושאים פנים חרדיים, איש לא מחייב איש להצביע לעמדות אלו.
מצטרף בחום לדברים השקולים. אל תרפה מהנושא! חסר מאד קול שפוי בשיח הבכייני/ דמגוגי/ מיתמם ומאד לא ענייני שמתפתח בנושא -
חרדים מאז ומעולם עבדו. מה קרה פתאום שיש להם כותרת “חרדים עובדים”? אה, כן, כי יש גם מאפיינים נוספים: צבע החולצה, תחומי עניין, הצניעות של העזר כנגדו ועוד כל מיני דברים שהופכים אותם מ”חרדים” ל”חרדים חדשים”. אבל מה, לא נעים להתקרא “חרדים חדשים” כי הורתו בגנאי, אז אין בעיה מחפשים את עקב האכילס של הציבור החרדי בתקשורת וקופצים על העגלה, מהיום הם “חרדים” אבל לא מהזן הטפילי, אלא גם “עובדים”. הו, באמת רעיון גאוני.
גם עד היום חרדים עבדו? לא משנה.
העיקר התקשורת. -
חותמת על כל מילה….
-
שמחתי לראות את הטור הזה שמהותו לפרשן את ציבור “החרדים העובדים” באמת ולא עוד איזה ספין של אנשים שאין להם זיקה לדת והדבר היחיד שגורם להם לחשוב שהם חרדים זה הכיפה שלראשם …
בתור חרדי שעובד לפרנסתי אני יודע שחברי הכנסת מסיעת “יהדות התורה” הם היחידים שמייצגים את השקפותיי ואת רצונותיי . ללא ספק רצונו של כל חרדי זה להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה . אבל יש כאלה שבוחרים להגדיר את עצמם כחרדים למרות שהם מנהלים אורח חיים פשרני למדי [אינטרנט ללא חסימה בבית עם ילדים , נשים שהולכות שלא בצניעות…וכו’] ולאנשים כאלה אין מקום בתוכנו … אז שילכו ויקימו מפלגה בעצמם. -
הכתבה ברורה בהירה ומאוד נכונה.
הרצון להכניס נציג \ להגיע להבנה עם מפלגת האם, נע על הציר שבין הקושי להגדרה עצמית חדשה ומנותקת שלא לומר הפחד להיות פא”י החדשה, לבין הרצון להלביש למלך חליפה חדשה או לכל הפחות סרט צבעוני . ולכבוש את המלכה באיזשהו אופן.