גפני, יש חרדים עובדים בישראל

כמו עלי שלכת המלווים את הסתיו, מלווים את תקופת הבחירות הדיונים על החרדים העובדים.

חברי יהדות התורה, אליהם מופנה עיקר הביקורת, מגיבים במספר טיעונים, שכותרתם: אין חלוקה פנימית בין חרדים עובדים לכלל החרדים, אנו דואגים לכולם במידה שווה.

“חרדי הוא מי שנאמן לרבנים, גם אם הוא עובד”, אומר חבר הכנסת גפני.

מנגד טוענים ה’חרדים העובדים’, כי הם חווים אפליה בקבלה למוסדות חרדים וחברי הכנסת לא קשובים לצרכיהם.

מנקודת מבט סוציולוגית, חובה להודות שקיימים חרדים עובדים. לא רק מכח אמונה לדברי החרדים העובדים שהם קיימים, אלא גם מקריאת ההתקפות כנגדם מצד חלקים במגזר הליטאי, שם הם מוגדרים כלא יוצלחים שאמורים ללכת  בצידי הדרכים, שפופים ובוכים.

כמובן שלא כולם מקשה אחת. ישנם העובדים בעסקנות ואינם חווים כמעט אפליה; ויש העובדים בעבודות אחרות, אך מתנהגים לפי כל סעיפי התקנון החרדי שבכתב או שבעל פה; ויש כאלה המרשים לעצמם לבוש שונה וחריגה מחלק או רוב כללי התקנון החרדי.

הם מוגדים כחרדים  מפני שכיפה שחורה לראשם, והם מדקדקים במצוות ולא חוגגים ביום העצמאות את ראשית צמיחת גאולתנו – שזו הגדרה רחבה יותר למושג חרדי.

לאנשים אלה צרכים יחודיים, מהם מנסים חברי יהדות התורה להתעלם.

גם אם נקבל את טענתם שאין בידם לסייע להם בקבלה למוסדות, אך מה יענו כשבודקים את פעילותם, בעיקר החקיקתית וההצהרתית, שאינם מכירים בקבוצה זו, ולא עשו דבר למענה.

שכן, החוקים שהעלו לסדר היום חברי יהדות התורה עוסקים בעיקר בשני נושאים, בחרדים ובעובדים.

רק לא בחרדים-עובדים.

דואגים לעובדים, לא דואגים לחרדים

הצעותיהם והצהרותיהם עוסקות בנושאי הקלה על עובדים, כגון: מעסיק לא יוכל לחייב עובד לעבור זיהוי ביומטרי, הקלות והטבות לעובדים מצד ביטוח לאומי, דאגה למפעלים שלא יסגרו ושלא יפגעו זכויות העובדים.

כמו כן העלו הח”כים החרדיים חוקים בנושאים חברתיים, לטובת ניצולי שואה, חייבי הוצאה לפועל וכדומה, שלא לדבר על נושאים חרדיים, כגון חוקים לטובת אברכים ונשותיהם העובדות, וכמובן במישור ההצהרתי, בנושאי קדשי ישראל.

אך היכן הדאגה לחרדי העובד, שסובל מאפליה על רקע דתו ואמונתו?

העובדה שאינו יכול להתקבל לעבודה בשירות ציבורי גם אם יש בידיו תואר רבני ולא אקדמי, אינה שייכת לדמיונות או הגזמות.

לחרדי קשה יותר להתקבל לעבודה

מכון ירושלים לחקר ישראל בדק את ההשתלבות בעבודה של בוגרי אקדמיה חרדים ולא חרדים ומצא, כי בוגרים חרדים זכו להיקפים נמוכים יותר של מענה כלשהו משוק העבודה, בתגובה לשליחת קורות חיים.

כמו כן נמצא כי הבוגרים החרדים זומנו, בממוצע, לפחות ראיונות עבודה לעומת הבוגרים הלא-חרדים. בנוסף, נמצא כי משך זמן חיפוש העבודה של הבוגרים החרדים – 6.6 חודשים בממוצע, היה ארוך יותר בהשוואה למחפשי עבודה בוגרי אותם מוסדות שאינם חרדים – 4.6 בממוצע.

עם עלות הנושא לכותרות בשנים האחרונות, התפרסמו כתבות רבות על קשיי חרדים למצוא עבודה, אבל אף חבר כנסת חרדי לא חשב לתת תגובה על כך, למחות, לנסות לעזור.

בניגוד למשרד הכלכלה, למשל, שכן עושה משהו בנדון. אבל עדיין יש הרבה מה לשפר, וקולם של הח”כים החרדיים לא נשמע.

היכן יוזמה להקמת מרכזי תעסוקה עבור החרדי העובד, המותאמים לצרכיו, לא רק לנשות האברכים, כמו שעשה גוטרמן במודיעין עילית.

איפה יוזמות לאפליה מתקנת וכנסי הסברה למעסיקים, בדיוק כמו שנעשה עם המגזר הערבי.

אמנם פה ושם היו כמה נסיונות להסדרת חלק מהנושאים הללו, אך ללא כל הצלחה. אם הערבים הצליחו  מהאופוזיציה לדאוג לחוקים אלו, והם ראשוני הדוברים כנגד כל אפליה למצביעיהם, הח”כים החרדים, לו רצו, והיו מתייחסים לזה ברצינות, יכלו גם לקצור הצלחות.