אריה דרעי מתאושש בסקרים, ואלי ישי מגלה התקרבות משמעותית לעבר הימין.
לצד שתי מגמות אלו בולטת החלטתו של אריה דרעי שלא להזכיר את אלי ישי בקמפיין של ש”ס, ולמעשה להתעלם מעובדת קיומו.
האם מדובר בהחלטה נבונה? ומה הם בכלל סיכוייו של אלי ישי לצלוח את אחוז החסימה?
קיבצנו חמישה פרשנים פוליטיים לפאנל משותף.
מתי טוכפלד • ישראל היום
“ההחלטה של דרעי, מתבקשת. אני סבור ששניהם הבינו שקרב ביניהם לא יועיל. למי שיש נטייה לדרעי – יצביע לדרעי, ומי שמעריך יותר את אלי ישי – יצביע לאלי ישי.
מה גם שדרעי מבין שאלי ישי פונה לקהלים אחרים ולא לקהל של ש”ס. בטח על רקע המהלכים האחרונים, בהם הוא מתמקד באנשי הציונות הדתית החרד”לית.
לאלי ישי יש בוודאי סיכוי לחצות את רף אחוז החסימה. הכל תלוי בעבודה שיעשה במרחב של הציונות הדתית.
אלי ישי יכול בהחלט להגיע למצב בו גדולי וחשובי הרבנים מן הציונות הדתית תומכים בו ולא בבית היהודי, אלא שהוא חייב שיהיה לכך ייצוג נאות ברשימה שלו. מה שנקרא, “שמות קליבריים מהמגזר”.
לטעמי, שם טמונים הארבעה מנדטים. המיקוד שלו צריך להיות במגזר הציוני-דתי. שני המנדטים המגיעים אליו מן המגזר החרדי יגיעו בלאו הכי. את הסרוגים הוא יכול להוסיף. הללו יגיעו לדעתי רק בשלב הרבה יותר מאוחר, אחרי שיהיה ברור שהוא יציב, שגבול אחוז החסימה מאחוריו.
מספיק שמספר שבועות הוא יעמוד בסקרים על 5-6 מנדטים, והוא יכול להפוך למשאבת מנדטים, שתטול מש”ס, מהבית היהודי, מהליכוד, ומכחלון.
זה יקרה ביום בו הוא יעמוד יציב, והיום הזה עשוי להגיע בסיוע הציונות הדתית כאמור.
עמרי נחמיאס • וואלה
עם תחילת הקמפיין היה דרעי מוטרד מהכח המרשים שהציג ישי. הוא עבר ברוב הסקרים הראשונים, לאחר ההשקה ולעתים אף הוריד את ש”ס אל מתחת לאחוז החסימה.
בסקרים האחרונים אנו רואים שהמגמה השתנתה. ‘יחד’ לא מצליחה על פי הסקרים להיכנס לכנסת.
ההחלטה של דרעי, אם כן, נראית לגמרי הגיונית. דרעי למעשה מבהיר שהוא לא סופר את ישי, ולא רואה בו איום. זאת מלבד העובדה שהצעד יעזור להשקיט את המלחמות בין השניים, שבסופו של דבר לא הועילו לשניהם.
האם למפלגתו של ישי יש סיכוי סביר לראות את הכנסת הבאה מבפנים? קשה לומר בשלב הזה, אבל אין ספק שזו אפשרות סבירה. הוא מצוי כידוע על סף אחוז החסימה.
קשה לי לענות מה יעזור לו. הוא אמנם תפס נישה חרדית ימנית, לאחר שהתחייב לשבת עם נתניהו, אך הוא צריך דמות מוכרת, ‘כוכב’ – יותר מיוני שטבון.
יצחק נחשוני • מרכז העניינים
כל דבר שיכול להרגיע את השטח – וזה מרגיע את השטח, הוא צעד נכון. אני חושב שאם כל אחד מהם מתרכז בהבאת קולות מבחוץ, ולא קולות מתוך המחנה, שנשארות לבסוף באותו סל – זוהי תפיסה נכונה.
ואם ערכית זה נכון, ממילא גם אסטרטגית זה נכון. לכל אחד מהם יש פחות או יותר את הבסיס שלו, ולצאת נגד אלי ישי אין טעם.
הסבירות של ישי להיכנס לכנסת תלויה בזהות הרבנים שיעמדו מאחוריו, והיקף הרשימה שיציג. איננו יודעים מי מרכיב את הרשימה, לפי אילו קריטריונים, האם הם מגיעים מ’עוצמה לישראל’ למשל? קשה לענות תשובה עד שהרשימות תהינה מגובשות. כל עוד אין שמות מועמדים, קשה לדעת לאן פניה של המפלגה.
לדעתי האישית, גם אם קיים ספק בדבר סיכוייו של ישי לעבור את אחוז החסימה – ריצתו ראויה. שכן, עדיף שהקולות יגיעו אליו מאשר אל כחלון והבית היהודי.
הקולות הללו לא מגיעים מאריה דרעי, כך שכל מלחמה אתו וניסיון ‘לרסק’ אותו מיותרים לגמרי.
גם אם פניה של ש”ס למלחמה, כדאי לה להמתין לימים שקודם הבחירות ולבחון לאן הוא פונה, ומה תכניותיו.
בינתיים יש טעם אפילו לסייע לו כדי שידלג אל מעל אחוז החסימה ויביא עוד קולות לסל החרדי.
מוסדות ‘שובו’ הפונים לקהל הרוסי, ‘גונבים’ ילדים מן החינוך העצמאי? בוודאי שלא. אחרי ‘שובו’ הם יגיעו אל החינוך העצמאי. ישי לוקח קולות שהיו הולכים לבנט, לא קולות מהציבור החרדי.
הציבור החרדי לא יפסיד מריצתו, אולי הוא לא ירוויח.
שרי רוט • חרדים10
האם דרעי פועל בחכמה כשאינו מזכיר את אלי ישי בקמפיין? בהחלט. אלי ישי הוא זה שחצה את הקווים. לא בשל סיבות אידיאולוגיות, כי אם בשל סיבות אישיות. הוא נפגע, הוא הסתובב פגוע מזה שנה ארוכה, הוא התקשה לקבל את החלטת הגר”ע יוסף זצ”ל לבחור באריה דרעי ליו”ר ש”ס.
בעוד שאר חברי הכנסת של התנועה מפנימים שהשתנה עידן ומיישרים קו עם המנהיג החדש, הוא היחיד שלא היה מסוגל.
לא על רקע שמאל-ימין, גם לא על רקע רצונו לאחדות העם. מי ששוחח איתו במהלך התקופה האחרונה, קודם להקמת מפלגתו, לא שמע ממנו כמעט מילה וחצי מילה בנושאים הנ”ל, הביקורת הופנתה יותר לדרך קבלת ההחלטות, לעובדה שלא משתפים אותו, ועל כך ששוררת דיקטטורה בתנועה.
אם אכן שררה דיקטטורה, היא הייתה אמורה להפריע גם לשאר החברים לתנועה. אם אכן הפריעה, הם התעלו מעל לתחושות האישיות והבינו שבית לא שורפים.
חכם יהיה מצד דרעי להתרכז בעשייה, בחברי הכנסת הקיימים בתנועה ואשר נמצאים בה עוד מימי חייו של מרן, בתוכניות החברתיות – אלי ישי לא אמור לתפוס מקום כלשהו בקמפיין.
הוא שייך לעבר, קמפיין מביט קדימה – אל העתיד.
קשה לדעת האם יש סיכוי לאלי ישי לעבור את אחוז החסימה. בנקודת הזמן הנוכחית, נראה שלא, שהוא מגרד אך בקושי את אחוז החסימה. כתוצאה מכך יקרה לו מה שקורה למפלגות קטנות – אפקט הפחד של הציבור מפני השלכת קולות לפח.
מגזרים כמו חב”ד, רק לדוגמה, נכוו לא פעם בעבר מפני השלכת קולותיהם לפח האשפה ההיסטורי, היו שנים שזה מה שהמליך ממשלת שמאל. בקדנציה האחרונה זה הביא על ראש הציבור החרדי צרות צרורות.
רוב הסיכויים הם שכשהסקרים מנבאים לך רע, כשאתה בקושי מצליח לזנק, הציבור מפנה לך גב.
רוב הסיכויים, הדגשתי, כי לא פעם הציבור חושב אחרת ממה שנראה לנו. מחוץ לקופסה. וכשבבחירות עסקינן, אתה לא יודע, עד שאתה לא יודע.
ועוד לא אמרנו מילה וחצי מילה על חבירה למיכאל בן ארי, שעשויה, מחד, להזניק את ‘יחד’, אך מאידך להעניק למפלגה צביון בלתי חרדית בעליל, ממש לא ש”ס.
יאיר אטינגר • הארץ
אני חושב שזו החלטה נכונה. אגב, בכמה נקודות אריה דרעי כן נגרר. זה לא הרמטי. בטח לא בשלבים הראשונים כשאלי ישי הקים את המפלגה שלו, ובמשך כמה שבועות קבע למעשה את סדר היום של ש”ס.
מההתנהלות הזו ש”ס יצאה נפסדת. המלחמה הזו הובילה בתחילה את הקמפיין הנרפה של ש”ס, שהשיא שלו היה פרסום הקלטת כנגד אריה דרעי.
ברור לגמרי שכאשר אריה דרעי חזר עם הקריאה העממית – ניתן ‘לקנות’ אותה או לא להאמין לה – היה טעות מצידו לחזור אחורה, להתקוטטות הזו עם אלי ישי.
הקלטת, והקריאה לדרעי לחזור ‘העלתה אותו כיתה’, הפכה אותו לקונצנזוס חרדי גם של הבוחרים וגם של הרבנים.
לחזור שוב למדמנה הזו של היריבות הפנימית רק תגרום לו להפסד.
ועם זאת, צריך לזכור: מערכת הבחירות עדיין לא נגמרה. הסכסוך הזה חי ובועט, וייתכן כי יהיו פינות בהם דרעי – שגם נשאל על כך בכל ראיון – ייאלץ להתייחס אליו כך או אחרת.
אם אני הייתי אלי ישי, הייתי הולך לישון לא שקט בלילות האלה. כרגע הוא עומד על תלה של תפנית כזו או אחרת בעלילה.
עד שהוא אינו סוגר ברית משמעותית אלקטרולית, כמו הדיבורים האחרונים על עוצמה יהודית למשל, הוא מדשדש מתחת. ההצלחה שלו תלויה כמובן גם ברשימה האטרקטיבית שהוא יצליח להרים או לא להרים בימים הקרובים.
אבל אלי ישי במצבו הנוכחי, אילו היה מניה, אני לא הייתי משקיע בה.