גם אני לא ‘שארלי הבדו’, אני יהודי דתי גאה

גם אני לא. הפיגוע בצרפת יצר את אחד האייקונים המופצים ביותר ברשת: je suis Charlie. “גם אני שארלי”– שאגו כולם מבעד למקלדות שלהם, וצרפו את סמל המחאה לתמונתם בפייסבוק, לארנקיהם ואפילו למלחיות שעל גבי השולחן שלהם.

ובתוך בליל השארליזם הזה, שכלל להפתעתי גם את אחי וחלק מבני משפחתי המתגוררים בצרפת, אני מבקש להצביע ולומר בקול חלוש אבל ברור: אני לא שארלי.

לא מעוניין. מעולם לא הייתי.

שארלי הבדו, למי שאינו יודע הוא מגאזין שמאל סאטירי רדיקלי המתפרסם בצרפת, וככזה, לועג לכל מה שכרוך בלאומניות, אימפרליאלזים, קפיטליזם, מיסטיקה, ודת.

במילים אחרות, כל דת. גם הדת היהודית, לא נמלטת מזעמו של העיתון הקדוש.

כולם לעגו לתמונותיו המביכות של מוחמד, ואפילו רשת סטימצקי ביקשה למכור את הגליון האהוב בישראל, אלא שכולם שכחו, או העדיפו שלא לזכור, כי במקום מוחמד יכל להופיע באור מגוחך על גבי הגליון להבדיל משה רבנו, או כל אחד מגדולי האומה היהודיים, שמכריז “והייתם לי סגולה”, או לצטט את האימרה: “אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם”.

ה’שארלי’ לא מבחין בין דת לדת. עבורו כולן הן סוג של בדיחה פרימיטיבית שמעניקה שירותים פסיכולוגיים וכלכליים למאמיניהם, כמו שקבע מורם ורבם היהודי ‘הדגול’ קארל מרקס.

רוצים לצחוק על מוחמד? על הבורקה האסלאמית? בבקשה. רק אל תשכחו לגחך גם על התמונה של הרבי שמכריח את הנשים היהודיות לחבוש כיסוי ראש. אל תשכחו גם לעצור את החרדי טרוף הדעת שיראה את תמונתו של רבו האהוב מוצג בתמונה מביכה, ויצא לעשות שפטים בקריקטוריסט.

או שתצביעו לליברמן שהבטיח להפיץ את הגליון בחינם.

רק גם אז, אל תשכחו לשים בהסגר את הערבי טרוף מח שיראה את נביאו מוצג באור מגוחך, והוא ימהר לדקור מספר עוברים ושבים כדי להירגע.

אז מהי אמונה? ימיו של העיסוק בסוגיא הקיומית הזו הם כימי האנושות כמובן, ואין ספור טקסטים נרשמו על כך, אך הנה קטע מתוך מכתב שפורסם עתה [ספר ‘איש האמונה’], מהרבי מליובאוויטש זצ”ל למשורר הדגול אורי צבי גרינברג אודות ספרו ‘הקטרוג והאמונה’.

“יש מקום לומר, ששם הספר של מר שנתפרסם ביותר, ספר הקטרוג והאמונה, היה צריך להיות ספר האמונה והקטרוג, ואם תמצא לומר, אין זו ‘תואנה’ בעלמא, כי אם נקודה עיקרית: האדם בכלל ובני ישראל בפרט, מאמינים הם בטבע ורק לאחר זמן מתעוררת קושיא וכו’ המביאה גם לקטרוג.

במילים אחרות האמונה היא עניין טבעי יסודי, ועצמי, והקטרוג הוא יצירת השכל בצירוף מאורעות שמחוץ לאדם. ועוד וגם זה עיקר, שעצם מציאות הקטרוג אפשרית היא רק באדם מאמין, שאז מקום לקושיא וקטרוג, ועד לטענת המאמין הראשון, אחד היה אברהם, ‘השופט כל הארץ לא יעשה משפט”.

כמה פשוט.

 גרינברג אגב, פותח את מכתב התשובה שלו לרבי במילים הללו: “שלום לבעל עול הכבד של הייעוד, רבן לכל הני דכפיפין… הפגישה שלי בבית מדרשו בשתי הפעמים היתה אצלי פגישת התגלות רבה. הבטתי בזיו הגלוי, וראיתי גם בטמון. הבנתי את סבל מציאת הייעוד של כבודו”.