בבחירות הקודמות, שרה נתניהו הייתה נחושה. הפעם ישודר סרטון שיראה מי זו משפחת נתניהו – בן ארצי, איזה שורשים יש לה.
פעם שעברה מרחתם אותי, היא אמרה לאחד מבכירי הקמפיין, הפעם יהיה תשדיר. הוכן תשדיר, ראש הממשלה ורעייתו עלעלו מול המצלמה באלבומים משפחתיים. כל ערב בתום העריכה של התשדיר יצאה מונית מיוחדת לבית ראש הממשלה להביא את הגרסה האחרונה לאישור הגברת, שתראה ותעיר הערות.
בינתיים התפתלו אנשי המקצוע של הקמפיין.
איך נהרוג את זה הפעם? הוחלט לקרוא לארתור.
ארתור פינקלשטיין ראה ופסק “זה לא מועיל”. ראש הממשלה שוכנע והנחה לא לשדר את התשדיר.
מפה והלאה מה שקרה מוכר היטב לכול מי שמכיר את תהליך קבלת ההחלטות בבלפור. זה מתחיל בבעתה של הצוות המצומצם שהיה מעורב בנושא. אז מה אם ביבי שוכנע? מישהו דיבר עם הגברת?
באמת שמיותר לציין שהתשדיר שודר.
בבחירות 1992 שכרה מפלגת העבודה פעילים גברתניים בשכר, כדי להפגין שליטה בעצרת בחירות אחת בבאר שבע. הקמפיין של יצחק רבין לא היסס לתקוף על פיגועי הדקירה של אותם ימים.
בבחירות 1999 שכרה מפלגת העבודה שוב פעילים, שלפחות באירוע אחד בצומת גלילות נהגו באלימות. הקמפיין של ברק תקף: כסף לשכונות ולא להתנחלויות.
לא בטוח שבגלל המעשים הללו עלה רבין לשלטון ב-92 וברק ב-99 (ולא, הרצוג לא צריך לחקות את השימוש באלימות), אבל לא סתם האפיזודות הלו זכורות לי היטב. הן שידרו שיש פה מפלגת אופוזיציה שמוכנה ללכת רחוק מאוד כדי לעלות לשלטון.
נתניהו עשה את זה ב-96 עם “נתניהו טוב ליהודים” והמימון מעבר לים – והוא עושה את זה היום עם הנאום על הראש של נשיא ארה”ב.
הרצוג ולבני מכירים עשרות סיפורים נוסח זה שהובא פה על מעורבות שרה נתניהו.
מה הסיכוי שהם יעזו להעלות אותם בבחירות?
•
מה שמדהים במערכת הבחירות הזאת עד עכשיו זה שהמועמד המכהן שסוגר שש שנים בשלטון – נמצא במתקפה, והטוען לכתר מפרסם סרטוני התנצלות מביכים, שמנסים לשכנע אותנו שהוא ציוני.
קשה לחשוב על מועמד יותר פגיע מבנימין נתניהו: קרטון החלב, נסיעות על חשבון אנשי עסקים, לקיחת כביסה מלוכלכת במזוודות למלונות בחו”ל.
המנהיגים הכי חשובים בעולם אמרו שהם לא מאמינים לו, הוא ניהל את המבצע הצבאי הכי לא מוצלח שהתנהל פה שנים ארוכות, שני שליש מהמדינה שהו כמעט חודשיים במקלטים בגלל ארגון טרור, כשמנהיג המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון התחנן להפסקת אש.
תהליך קבלת ההחלטות שלו נחשף בפומבי כמוטה משיקולים הכי זרים שיש, החל מהאובססיה להשאיר את נפתלי בנט מחוץ לקואליציה בגלל ששרה לא אוהבת אותו, ועד הניסיון לבחור נשיא שאינו רובי ריבלין כי, טוב, נו, שרה לא אוהבת גם אותו.
נתניהו חשוף לגמרי בעניין מחירי הדיור, יוקר המחייה, אמינות – והרצוג ולבני עסוקים בלשבור את הראש איך אנחנו מדבררים את ההתנצלות של יוסי יונה, על דברים ‘לא פטריוטיים’ שאמר מתישהו.
בכירי הקמפיין של המחנה הציוני אמרו לי שהמחקרים שלהם הראו שהתקפה אישית על נתניהו יכולה להתקבל לא טוב על ידי הציבור. זה לא בטוב טעם. וואלה.
אין ספק שנתניהו הצליח להטיל מורא על בכירי המערכת הפוליטית. הוא לימד אותם שמי שמזכיר את שרה, נמחק.
•
נקודת המפנה של יאיר לפיד בבחירות האלו היא הנקודה בה הוא התחיל לתקוף אישית את נתניהו.
הנאום על גלידת הפיסטוק, המטוס הפרטי והמים בבריכה של קיסריה שידר לציבור נכונות לסכן את יחסיו העתידיים עם נתניהו ורעייתו הזוכרת-כל.
הרצוג ולבני, לעומת זאת, מתנהגים כמי שלא רוצים לקרוע את החוט העדין שלא יאפשר להם להיות שרים בממשלה עתידית של נתניהו.
לבני אפילו לא סיפרה עד עכשיו איך חירב נתניהו את המו”מ המדיני בהתעקשויות קטנוניות על כל מילה ובבזבוז זמן שנועד (והצליח) להוציא את הצד השני מדעתו.
אז ייתכן שהרצוג יקבל בסוף הבחירות את תואר ‘המועמד ההגון ביותר’, אבל אם הקמפיין שלו ימשיך ככה, ראש ממשלה הוא לא יהיה.
• המאמר פורסם ב”הארץ”