1.
בשבועות קודמים ביקרתי את בקהילה על שהפך לאחיו התאום של יום ליום. השבוע, צריך להודות, הם הורידו הילוך ועשו זאת בעדינות רבה. כפי שצריך להיות.
רק כפולת עמודים שירתה את הקמפיין (10-11), עד כי לרגע חשבתי שאני אוחזת ביד את ביטאון התנועה להשבת עטרה ליושנה.
זה לא רק הכותרת (“המהפכה חוזרת, השטח בוער”), גם לא נאומו של יו”ר התנועה אריה דרעי המופיע ממוסגר ובצד שמאל (דרישה אופיינית למשרדי פרסום). זה כל המלל.
“12 שנה של גלות ועוד שתיים של אי-שקט הסתיימו. המנהיג הבלתי נשכח הרב אריה דרעי חזר בקול שירה סוחפת”; “עשרות הצלמים והשדרים שהעבירו את האירוע בלייב, דיברו על ה’אש בעיניים’ ועל המהפכה שחוזרת”.
2.
בטור הפוליטי של בקהילה קראתי על הדילמה (המוזרה, יש לציין) של הפלג הירושלמי, שהפקיד בידי יהושע פולק את התחום הרגיש של ניהול מכרז לכל המרבה ב’מחיר’: תמיכה במפלגה – והצבעה בבחירות.
מורשת הגרא”מ שך זצ”ל מסתיימת כשמדובר בהטלת פתק בקלפי. אז נכון שהוא הורה להצביע ל’דגל התורה’. אז אמר…
הם יתרצו בק”ן טעמים, תחת הכותרת: “זו כבר לא ‘דגל’ המקורית”.
ברור, כי רק לאיש של הפלג מותר לנחם בכפר חב”ד. לנציג ‘דגל’ – אסור. בטח לא, אם לא נטל את רשותם תחילה. ובכלל, האיש המנחם לא איש ‘שלהם’, הוא ‘רק’ מנהל עבורם את המכרז הפוליטי.
אז ככה: “הנטייה הבולטת בפלג היא להעדיף את ישי”. כן, נכון, הוא פונה לחב”דניקים, הוא איש ארץ ישראל, עם שלמות הארץ למהדרין (אפרופו מורשת הרב שך, כן?), אבל הוא יבטיח, אפשר ‘לעצבן’ את דגל, למה לא.
תשאלו אותי? טוב ש’דגל’ לא מתייחסת. היפרדו נא מעלי, ותודה להם.
3.
אהבתי את גילוי הלב של כתב בקהילה, המשמש גם בתפקיד מנהל סיעת ש”ס בכנסת – ובהצלחה רבה, יש לציין. הצלחה כה גדולה עד שהצליח לשרוד שני יושבי ראש תנועה, ולא סולק כפי שסולקו רבים וטובים מנאמני אריה דרעי, המנהיג הגולה דאז.
בשבוע שעבר ביקרתי אותו על שאינו מציין בתחתית טוריו את מעמדו ותפקידו. רק למען הגילוי הנאות, לא מעבר לכך. באשר מדובר בעיתונאי ישר ונקי כפיים.
השבוע, במסגרת מיוחדת, כתב את הדברים הבאים:
“מקצה ארץ ועד קצה, כלומר מטבריה וקריית ספר, שאלוני נא השבוע: כלום לא ראוי שאציין את חטוטרתי האחרת, היינו: מנהל סיעת ש”ס”, כתב, תחת הכותרת “ש”ס ושלום” (כותרת מבריקה, צריך לומר).
בתור זו ששאלה מקריית ספר, אציין כי לא שאלתי על חטוטרת, באשר אין זו חטוטרת. האדם מכבד את התפקיד, ועוד איך מכבד.
וכאן הוא משיב: “כאילו לא אחרים לא מדעתם מונעים. אוי להם ואבוי לנו אם כתיבתם חפת זיקה להשקפתם, כלומר לדעת רבם וכיו”ב”.
טוב, ברור שלכל מי שמשתייך למחנה החרדי יש דעת תורה וגדול בתורה המנחה אותו/אותה. זה קצת שונה מעבודה נוספת. אינו דומה מי שמונע מהיותו חסיד גור (רק לדוגמה), למי שמונע מעבודתו הנוספת במפעל מסוים(רק לדוגמה). אם יכתוב בעד המפעל – נבקרו, אם יכתוב חסיד גור בעד חסידותו – נבין.
“מכל מקום”, כותב הכתב, “טור אישי מטבעו נכתב מנגיעות כותבו. לזה מצפים. זאת ועוד, אני הרי כותב על חוויותיי בש”ס, ומאליהם הדברים ברורים”.
הברנז’ה בטח יודעת. העמך? ספק רב. אז ליתר בטחון ציין גם ציין השבוע: “לא זו אף זו: ציון מצוין העניין, עכשיו וכאן”…
יצא מזה יפה. צריך להודות.
4.
חידה: כמה פעמים צפיתם בדגלים ב’יום ליום’?
היו כמה סוגים. דגלים תכולים עם תמונת המנהיג “אריה דרעי מנהיג חברתי”; היו גם תכולים עם תמונתו של מרן “אני נאמן למרן”; והיו גם ‘סתם’ שלטים עם המילה ש”ס.
אני ספרתי כמה עשרות. הכול משולב ברבה כותרות ‘מהפכניות’.
“ש”ס תשב רק בממשלה חברתית”,”ש”ס פתחה בקמפיין השקופים”, “מסתערים על השטח”,”צוואתו של מרן הייתה לדאוג לעניים ולחלשים”,”דמעותיו של גדול הדור”,”עת לעשות לה'”, “המהפכה המשודרגת תחזיר את הצבע והבשר ל’שקופים'”, “מאבק על הבית”,”המהפכה חוזרת”,”מראה כהן גדול בוכה על הדור”, ועוד ועוד.
5.
משפחה הסתפק השבוע בטור פוליטי אחד בלבד.
בערב בחירות זה ממש לא מספיק. אבל אולי הם ניסו לחקות את בקהילה. אבל שם לפחות הקצו לטור למעלה משני עמודים.
בין מלל השבחים לאישי ציבור שמשפחה חפץ לראותם ברשימת ש”ס לכנסת הבאה (חברים מהתקשורת, מצליחנים מהפוליטיקה המקומית ועוד), יש רק המלצה אחת עמה הסכמתי בכל לב.
יש מצב שש”ס במצבה הנוכחית זקוקה לשובו של אריאל אטיאס מן הכפור. ולא ייפלא אם נשיא המועצת, חכם שלום כהן, יסע בקולנועיתו (נגמרו הזמנים בהם ‘הולכים ברגל’ מהקבלן 45 להקבלן 28), יעמוד מול הגברת שבפתח, ויאמר לה ולו: הביתה (המלצה חמה לגברת, אליבא דהכתב, הכיני סודה ועוגיות, שיהיה בבית…).
ככה גויס הרב אלבז למועצת. לא רצה, אבל מה יעשה אחרי הכרזה מול תלמידיו? לא נותר לו אלא לבקש ברכה מגדולי התורה הליטאים.
אטיאס לא יעשה זאת. הוא נגד כיתות רגליים אל בתי הגדולים של דגל התורה. אולי יעלה אל ציונו של הגר”ע זצ”ל.
6.
יתד נאמן ממשיך ‘לעקוץ’ את ראש הממשלה בנימין נתניהו.
שימו לב, למשל, לעמוד השער של חדשות יום שישי: “ביקור ללא פגישה”, בגדול ומודגש – ובצד: “נאום בהזמנה”. ידיעות אחרונות לא היה עוקץ טוב יותר.
וטוב שיש עיתון שעוד זוכר לנתניהו את עלילות השנתיים האחרונות, כמו גם את ההתעללות בציבור החרדי (על ידיי לפיד, אבל הוא שאיפשר).
7.
כתב יתד נאמן מנתח בהיגיון רב את המערכה הפוליטית לשבוע הקרוב – עד ליום חמישי בלילה, עת “בדיוק בשעה עשר בלילה תינעל הדלת של ועדת הבחירות המרכזית בפני הגשת רשימות המועמדים”.
ואלו החיבורים האפשריים: ליכוד והבית היהודי, איחוד במרכז בין יש עתיד לכחלון, העבודה עם לפיד או עם כחלון, והעבודה ומרץ.
לכאורה, לכל אחד מהחיבורים הללו אין סיכוי. הליכוד כבר אכל מספיק ‘קש’, לאחר שהתאחד עם ישראל ביתנו. זה גם לא הביא לו מנדטים נוספים (בניגוד לנבואותיו הורודות של ארתור פינקלשטיין) וזה גם קרס בקול רעש גדול ולא ממש נעים.
“אולם אם צד אחד יבצע איחוד, זה יגרור את הצד השני למהלך דומה, ובתוך רגע אחד כל המפה הפוליטית עשויה להשתנות”.
הגיוני לגמרי.
הגם, שבכירי הליכוד צפויים להקשות על מהלך שכזה. “נעשה לו איתיפאדה”, הם מצוטטים ב’יתד’. בשיחות סגורות הם משחררים אמירות קשות יותר.
8.
אפרופו נתניהו, לא מעודכן המוסף ‘יתד השבוע’ במה שמעודכן קונטרס החדשות של יתד.
“בממשל כועסים על ההזמנה של נתניהו על ידי הרפובליקנים מאחורי גבו של אובמה, אולם נתניהו לא מתכוון לוותר על ההזדמנות שניתנה לו על ידי חבריו מהמפלגה הרפובליקנית. הוא אישית סייע למיט רומני (ונכשל) ועכשיו הם מנסים לעזור לו.
“נתניהו ינאם בקונגרס (בעד החרפת הסנקציות על איראן), יקבל תשואות, ישדר כי הכל נפלא ביחסי ישראל-ארה”ב והבוחרים יקנו הכל. זו בכל אופן התזה של אנשיו של ראש הממשלה. השאלה מה יעשה אובמה והאם יזמין את נתניהו לפגישה עמו. יתכן שהנשיא האמריקאי יהיה ‘בסידורים’ מחוץ לעיר'”.
אז זהו, לטובת קוראי ‘יתד’ שלא הציצו בעמוד החדשות הפותח, אובמה אכן יהיה ‘בסידורים’. כלומר, לא ייפגש את נתניהו. ניתן לנחש שגם הבלייר-האוס יהיה ‘תפוס’ באותם ימים, וראש הממשלה ושרה (מצטרפת קבוע) ייאלצו להסתפק במלון יוקרתי אחר בוושינגטון.
במקרה כזה לשדר “כי הכול נפלא ביחסי ישראל-ארה”ב” יהיה קצת קשה.