‘לפני עיוור לא תיתן מכשול’, וכפי שהחכימו אותנו חז”ל אין כוונת התורה הייתה להזהיר אדם לבל יניח סלע או אבני חצץ בדרכו של סומא המתהלך ברחוב, ונושא לפניו מקל גישוש או מצעיד כלב נחיה כשכל מטרתו המרשעת היא לחזות בסומא מועד, נחבל וניזוק.
הדברים מופשטים יותר ומוסריים הרבה יותר. העיוור והאבן שעליהם דיברה תורתנו הקדושה יכולים להיות בדמות אדם בריא ועיניו כעיני נץ וחתול הליכתו בטוחה וזקופה, והאבן…לא כלי מעידה פיזית ולא סלע חצוב אדמה, אלא הכוונה לאדם עם לב אבן שסולל את הדרך בפני רעהו ואינו חושש למעידתו.
גם בתי המשפט והחוק הכללי אימצו את ביאור חז”ל עד כי רבים מפסקי הדין האזרחיים, תביעות ממון ונזקין, פטרו אדם מאישום עונש או קנס בהנחת העובדה שהתבהרה, כי דווקא התובע הוא אשר הכשיר את הקרקע למכשולו של הנתבע ומשמעד…לא היסס להאשימו ולהגיש נגדו תביעה.
תחת צילם של פעולות המשטרה למיגור הפשע בקרב בני הנוער, חוקק לפני כחמש שנים חוק האוסר על מכירת סיגריות ואלכוהול לקטינים שטרם מלאו להם 18. ההנחה הייתה כי היות וחלק ניכר מהפשעים בוצעו תחת השפעת אלכוהול – מניעת מכירתו החוקית לקטינים תסייע למיגור הפשע, גם אם באופן חלקי.
עונשים מרתיעים קבע החוק על מפריו- קנס של תשעת אלפים שקלים, סגירה מנהלית של העסק לשבועיים ברציפות ואף מאסר בפועל של שישה חודשים
וכשיש חוק.. זה חוק! ודין שווה לכולם! הוא אינו מפלה בין דם לדם, הוא אינו מתיר לדב בער שטיעפמאשין מהמעדנייה ב’זיכרון משה’ למכור בקבוק יין לבחורים מישיבת ‘שמועות משמעון’ החפצים לסעוד ל’גומרה של תורה’, בעוד שבאותה שעה יאסור על איתן מזרחי מקיוסק תל אביבי למכור אלכוהול לקבוצת נערי גימנסיה החפצים ב’תחילתה של קטטה’.
ואשר יגורתי בא
יום רביעי בשבוע שעבר- השעה 21.00 בקירוב…יענקי הוא העומד על משמרתו בחנותי, בצעדים נמרצים ובטוחים פסע לתוך החנות נער מתבגר, מראהו החיצוני די הטעה ביחס לגילו הצעיר והאמיתי, הוא שולף בקבוק בירה מהמקרר, ניגש לקופה, אוחז בשטר ומבקש לשלם.
יענקי חביבי מביט עליו עמוקות, ממצמץ לעומק תווי פניו, מסתפק ותוהה לעצמו ‘לבקש תעודה מזהה שתעיד את הגיעו לח”י אם לאו’… עוד התלבטות לכאן התלבטות לשם והמכשול הגיע. יענקי המסור שחפץ להשאיר למעסיקו קופה מלאה מבלי להחמיץ אף מכירה, נכשל באבן שהונחה לפניו כמכשול… נוטל את השטר, מוציא חשבונית, מביע תודה על הקניה ומלווה במבטים חוששים את הנער המתרחק.
ובדיוק כמו שאמר איוב ‘ואשר יגורתי בא לי’. מיד עם יציאת הנער….שני אנשים חמורי סבר בלבוש אזרחי נכנסים לחנות, מציגים בפני יעקב ההמום את תעודות השוטר תוך שהם מכריזים בחגיגיות כי ברגע זה הוא מואשם בביצוע עבירה על החוק שדינה- קנס, סגירה מנהלית ומאסר בפועל.
החנות הוגדרה על ידי השוטרים כ’זירת פשע’, ומשכך – ‘מוח’ מצלמות האבטחה הוחרם מכורח ‘איסוף ראיות לביצוע פשע’ לשם חילוץ סרטון המתעד את ביצוע הפשע שיצורף לכתב האישום. לקינוח האירוע, הונח לפני יענקי המבוהל זימון למחרת היום לשם המשך חקירה.
ידעתי שיענקי המסור ייצג עצמו ואותי בכבוד- לאחר התנצלות עמוקה והסבר מפורט שהניחו את דעתו של החוקר, הסתפק הקצין באזהרה כשבתום חקירתו זומנתי אף אני לחתום כי מודע אנוכי שבפעם הבאה, חנותי תנעל על מנעול ובריח לשבועיים ב’צו מנהלי’ בצירוף קנס כספי כבד ללא ערעור.
ואתם הלקוחות הצעירים שטרם מלאו לכם 18, אם לא הבנתם… תקראו שוב את הטור בעיון, אל תבקשו, אל תתחננו, אל ‘תנגנו’ על הרגש, אל תציינו שאתם בסיום ה’סדר’ והבירה נחוצה לכם להמשך הלימוד, אל תהפכו אותנו לרעים, תפנימו את חומרת העונש ותדעו, שהבקבוק בירה שאתם מתחננים אליו הוא האבן והמכשול ובעצם מעשיכם אתם עוברים במודע ובהידור על לאו דאורייתא של ‘לפני עיוור לא תיתן מכשול’.
הטור מתפרסם בקו עיתונות דתית