אחרי ארבע שנים: ישראל ירט, העוזר האישי של הרב גרוסמן – פורש

תם עידן במגדל העמק: ישראל יעקב ירט, מי ששימש בארבע השנים האחרונות כעוזרו האישי וראש הלשכה של רבה של מגדל העמק ונשיא מוסדות ‘מגדל אור’, הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן – פורש, לאחר שלדבריו הגיעה השעה לקחת פסק זמן.

ירט היה החוט המקשר בין העולם  אל הרב ואל אימפריית מוסדותיו, הפרושה ברחבי הארץ. בארבע השנים האחרונות, 24 שעות ביממה, כל השבוע,  הוא עמד לצד הרב בכל הקשור לטיפול במוסדות ‘מגדל אור’ והפעילות בבתי כלא, אסירים ובבני משפחותיהם.

בשיחה עם חרדים10 מסביר ירט:  “לא גדלתי עם תושבי מגדל העמק וחבריי ומשפחתי גרים ברחובות. עבורי זו היתה שליחות ותרומה עבור העם והארץ. ארבע שנים אינם מעט וכעת אני חוזר לבית הוריי ברחובות לעשות לביתי”.

מילים של פרידה

וכך כתב יענקי לחבדיו: “זה היה לפני תשע שנים. הייתי אחראי על המכירה סינית של מפעל חסד. נסעתי עם הפיאט דוקטו הידוע לחבריי, לחלק את החוברות של המכירה בעיר מגדל העמק.

לאחר חלוקת החוברות אמרתי לידידי נוחי בוקסבוים שהיה איתי: להיות במגדל העמק ולא להיות אצל הרב גרוסמן זה פספוס אדיר. נסענו למשרדו של הרב גרוסמן בקריית החינוך מגדל אור. נכנסנו ללשכה. קיבלה את פנינו המזכירה האגדית הרבנית רבקה שנור שתחי’ ואמרה בחיוך: “הרב לא בארץ. תשאירו את השם שלכם ואני אגיד לרב שיברך אתכם”.

יצאנו מהלשכה ואני מספר לנוחי על האיש והאגדה הרב יצחק דוד גרוסמן. היה לנו קצת זמן, נחנו על הדשא שבתוך קריית החינוך ואני אומר לנוחי: אולי זה ישמע לך קצת מופרע, אבל יום אחד אני אעבוד כאן בלשכה של הרב. במקום שראית את הרבנית יושבת – שם אני אשב בתור העוזר של הרב. את הצחוק המהדהד שלו אני זוכר עד עכשיו.

עברו כמה שנים. התבגרתי, אבל את הפנטזיה הזאת לא שכחתי לעולם. יום אחד זה קרה. זה היה יום חמישי בשעה 20:55 בדרכי להתפלל מעריב בשיכון ויז’ניץ ברחובות. אני מקבל טלפון מחברי היקר יחיאל חרז: “מעניין אותך לעבוד בצפון?” אמרתי לו: זה נשמע מעניין. מה הפרטים?. “מוסדות מגדל אור של הרב גרוסמן”. נסגר מעגל.

לאחר סידרת טלפונים ותיאום פגישות נפגשתי עם הרב, אותו הערצתי ואעריץ כל ימיי. יום אחרי יום כיפור נכנסתי ללשכת הרב והמילים הראשונות שאמרתי לו היו: אני לא יודע מה יהיה. אני יודע דבר אחד, אני עוד אעבוד כאן ופה יהיה המקום שלי. הצבעתי על מקומה של הרבנית בלשכה. הרבנית שנור יצאה באותם ימים לפנסיה והמקום כמו חיכה לי. השאר ידוע.

זכיתי לשמש ולשרת את האיש הכי אהוב והכי נאהב בעם ישראל משך ארבע שנים. איש שכל כולו למען הזולת, השונה, האחר, למען מי שאין לו מי שיהיה לצידו. זכיתי בארבעת השנים הללו להיות לו לעזר ולעמוד לימינו בכל המפעלים האדירים שלו. מוסדות מגדל אור עם למעלה מחמשת אלפים תלמידים בלי עין הרע, הטיפול השוטף בבתי כלא, באסירים ובבני משפחותיהם.

זכיתי להיות לעזר לארגון הנוער הענק והמדהים ‘אור ישראלי’ שעושה מהפכה יהודית אמיתית וטהורה מתחת לפני השטח בלי פרסום ובלי דיבורים מיותרים. זכיתי גם לעזור בהקמת האוניברסיטה לחרדים בגן יבנה. זכיתי ללוות תיקים רפואיים מסובכים שרק ה’ בשמיים יודע כמה עמל ויגיעה היו צריכים. זכיתי להיות מוציא ומביא בבתי גדולי ישראל זכותם תגן עלינו ושליט”א. זכיתי לטפל ב’תיק אסירי יפן’ למן רגע כליאתם ועד לשחרורם המוצלח. זכיתי ללוות מקרים מיוחדים שלא ידועים ולא ידעו עליהם גם בעוד שנים.

לאחר ארבע שנים עמוסות של עבודה 24/7. שנים של עשייה סביב השעון – הגיעה השעה להיפרד ולקחת פסק זמן לעצמי. אני עושה זאת בדעה צלולה וברורה ובכאב לב גדול. כבר מעכשיו מתגעגע לרב אותו אני כה מעריץ ולמקום העבודה הנפלא בו חסיתי בשנים האחרונות, לילה ויום.

ייאמר ברורות: אני לא אעזוב את הרב גרוסמן. לעולם. אמשיך לעזור לו ולסייע בעדו בכל מה שיבקש. כי הרב גרוסמן הוא אחד נדיר ומיוחד, שכל מעשיו לשם שמיים.

ידידיי היקרים! גם אתכם לא אעזוב כמובן… אשמח להיות איתכם בקשר הלאה, לאורך ימים טובים. מספרי הטלפונים שלי ימשיכו לשרת כל יהודי ויהודי, במאור פנים ובנפש חפיצה, כמו שנהגתי עד עצם היום הזה”.