שרגא עולה ליקב דלתון: יין לבן הוא לא מה שחשבתם

שרשה של המילה “דלתון” מגיע מהפועל הדלייה, הגבהה והתרוממות, כמו: “אֲרוֹמִמְךָ ה’ כִּי דִלִּיתָנִי” = רוֹמַמְתָּ אותי (תהילים ל/ב). זו הסיבה שכאשר רוצים להקים סוכת גפנים, מגביהים אותם על דליות, ועל זה נאמר במשנה: “גפן מודלית” (פאה ד/א ובברטנורא).

ניתן להניח כי כבר מהכותרת אתם מבינים שהביקור שלנו הפעם הוא ביקב דלתון שבישוב דלתון. הישוב נקרא כך על שם הישוב הערבי א-דלתא שהיה קיים באזור בעבר. אגב, גם הערבים לא המציאו את השם הזה, אלא העתיקו אותו לערבית, שכן שמו הערבי נקרא על שם “דלתון” העתיקה שמוזכרת בתוספתא כבית דלתיא _ המקום המוגבה. כל מבקר במקום יבין מיד שהשם הולם את המקום.

אולם במסגרת זו אנו עוסקים ביקב דלתון ולא ביישוב הקדום. היקב דווקא לא התחיל  בדלתון, אלא בישוב כרם בן זימרה, על ידי החקלאי ארמונד ממן, שגר במקום וגידל ענבים בחלקת האדמה שלו. את היקב פתח עם שותפו מתי הרוני, איש עסקים מאנגליה (שמטרתו הייתה גם ציונית-לפתח את הגליל).

כבר שם החל היקב לגדול, וככל שהלך וגדל כך נותר תמיד נאמן לאדמה, וקלט רק ענבים מהקרקעות והכרמים מהאיזור, מרמות נפתלי עד הר מירון.

לבנות פארק חדש

בשנת 1999 הגיע היקב ל- 250,000 בקבוקים. תחנה זו היתה נקודת מפנה בה הבינו המייסדים, שהמקום לא יכול להספיק בשביל כמות זו, בטח לא שבאמתחתם תכניות גדולות להמשך. הם ייסדו פארק תעשיה חדש ועברו אליו. היום הוא מוכר כ”פארק תעשיות דלתון”.

ואמנם היקב גדל והתפתח עד שכיום מאוחסנים במרתף 1570 חביות, מהם ממלאים מליון ומאה אלף בקבוקים מידי שנה.

למקום הגעתי לשם בעיצומו של חורף קר וגשום, כך שמרכז המבקרים היה דליל באופן יחסי ליקב שוקק חיים בדרך כלל. ממרכז המבקרים צפיתי אל העננים השטים למטה, והבנתי למה קוראים למקום “דלתון”. בהמשך, כשטעמתי את היין הבנתי מה עוד כל כך מרומם שם, אבל בל נקדים את המאוחר.

הכירו את המשגיח

את חלק מהתובנות שלי בעקבות הביקור, תוכלו להשיג בעצמכם, בכל חנות יין שמוכרים את תוצרת ‘דלתון’, אולם במקום עצמו פגשתי שם את ר’ חיים אברג’ל הי”ו,  משגיח מאד מיוחד, אדיב, יודע, ושמח להסביר. מומלץ להגיע ולפגוש אותו במקום. הרב אברג’יל הינו תלמיד חכם, ומשכיל לחבר את נושאי היין לפרשת השבוע ולשאר נושאים תורניים מעניינים, ובכלל הוא הוא יודע להעביר קורס יין על רגל אחת.

וכעת להפתעה החשובה אותה אני חייב לחלוק אתכם: יין לבן זה אינו מה שחשבתם!

מי שיפגוש את היינות הלבנים- כנען, פומה בלאן, עלמה לבן והריזרב הלבן, יבין על מה אני שח.

כנען לבן (2013) חצי-יבש הוא בלנד של שרדונה. סוביניון ומוסקט לא דיבר אלי כל כך, כי אני לא אוהב יינות מתוקים או חצי יבשים, אך מי שאוהב את הסגנון, יגלה הפתעה נעימה, גם  בריחות פרחוניים, גם בנקיות וגם במתיקות של המוסקט, כולם מורגשים היטב בתערובת מוצלחת זו.

מקום השם ‘פומה’

פומה בלאן-עשוי מענבי סוביניון בלאן בשיטה מעניינת, חלקו תוסס ושוהה שלושה חדשים בחביות מעץ עם המשקעים, וחלקו האחר במיכלי נירוסטה, כשלבסוף נעמה הייננית יוצרת בלנד שנכנס שוב לחביות מעץ אלון צרפתי לשלושה חודשים נוספים. תהליך כזה לזן כזה נקרא בשם פומה בלאן ( מקור השם ‘פומה’ הוא הכפר “פואי פומה” ששם נהגו להכניס יינות לבנים לחביות קלויות).

סוביניון בלאן הוא זן פשוט ללא עומק, עם חמיצות גבוהה ריחות ירוקים של דשא קצוץ קליפת לימון וכדו’, ובדרך כלל משמש כבלנד עם יינות עמוקים יותר, לכן הרעיון המבריק לאחסן אותו לבד בחבית, אמנם לא מוכר, אך מפתיע, כי הוא מקבל תוספת טעם של עישון מהקלייה של החביות, וזה ה”פומה בלאן”.

ריחות של הדרים, חמיצות מעולה, טעמים  של מילון ופסיפלורה. לא רק שווה, אלא אפילו מפתיע מאד לטובה, ובפרט את אלה שיש להם דעה קדומה על יין לבן, כאן הוא יגלה שהלבנים מתרוממים נהדר (48₪).

עלמה לבן-בלנד של כמה זני ענבים לבנים סמיון 67%, וויונייה 23%, ו10% פינו-גרי (הראשון בארץ),  חלקם תססו בחבית וחלק לא.

יין מפתיע טעמים טובים, מינרליים, גוף טוב ועדין, טעם שיורי מעולה (70₪).

תכל’ס אפשר להגיע עם זנים לבנים לאיכות מפתיעה לכל הדעות.

אז כתבנו על יין לבן אך, הוא אינו הכל ב’יקב דלתון’, מצד שני אי – אפשר לספר יותר מדאי בפעם אחת.

ובכל זאת אספר עוד משהו: מי שירצה להשקיע 10,000 ש”ח באל-על, כדי להיות ב”מחלקה ראשונה”, יקבל שם את היינות של דלתון אדומים ולבנים. כל מה שנותר לכם קוראים יקרים הוא להשקיע 60 או 70 ש”ח, ותקחו את כל המשפחה בסעודת שבת ל”מחלקה ראשונה”.

שרגא גבהרד, יועץ בתחום המקצועי והכשרותי ביין.

‏shraga gebhard

+972-52-6176201