סוד הקסם של ר’ הלל זקס זצ”ל

שקיעת החמה. הרחוב נצבע בשחור מההמונים שבאו ללוות את גדול הדור – רבי הלל זקס.

לא בכדי שעת שקיעת החמה היא. הוא נלקח מאתנו בפתאומיות, אדם גדול בתורה, גאון ועניו.

אני לא מתיימרת ולא ראויה להקיף את גודלו וגאונותו, רק כמה זיכרונות אישיים וקרובים מאצילות נדירה, פשטות וענווה שהייתי עדה להם.

אף פעם לא היינו משפחה חסידית. שושלת היוחסין שלנו לא כוללת חסידות בשום דרך, עד שארבעת אחיי נשאבו לחסידות ר’ הלל זקס. לראשונה בחיי, הבנתי חסידות מהי, כזאת שמקבלת את מה שהרב אמר ללא עוררין, גם אם בעיני אחרים זה נראה שונה.

הבנתי שיהיה מה שיהיה הם לא יפספסו שיחה או שיעור; השיחה השבועית, שהיתה גולת הכותרת, היתה מתקיימת בשעת רעוא דרעוין. השיחה הייתה לתלמידים בלבד. אין כניסה לזרים. זוהי שיחה שאף אחד לא פספס.

כשניסתי לתחקר את אלו שזכו לשמוע אותה, קבלתי מלמולים לא ברורים.

עד שבפורים אחד יצא המרצע מהשק. אחי שתה מספר בקבוקים לא מבוטל, נעמד על הכיסא ומסר שיחה שלמה “ר’ הללית”, אמיתית ונוקבת.

זה היה פורים שכולו בכי. ישבנו ומררנו בבכי. קבלנו שיחת מוסר ומשמעות עמוקה על ימות המשיח ממבט של גדול הדור, נכד של החפץ חיים, ואז הבנו את סוד הקסם. תלמידיו ושומעי לקחו זכו להיות במחיצת אדם ענק שכולו מוסר ואהבת ה’. כל שיחה שלו היתה עוצמתית ועמוקה.

•

כשישבנו שבעה על אבא שלי ז”ל, ישבו 11 בנים בשורה, מתוכם אחד חתן שהיה אמור להתחתן ביום הפטירה של אבי – תלמיד של ר’ הלל; עוד אח שהוא נכד שלו, נשוי לנכדתו; ועוד שני אחים, תלמידים שלו.

ר’ הלל כאב את פטירתו של אבי מאד והגיע לנחם בביתנו. היה שקט דממה בשעה שהוא ניחם, עשר דקות בלבד, עם מילים עוצמתיות, כשבגישה שלו ובגדלות שלו הוא אמר כי הצער והכאב זה לגיטימי, כי יש כאן געגוע. אבל מצד הפטירה עצמה, אין לנו מה לכאוב, כי זה מה שהיה צריך לקרות. אין מה לנחם. אני אתכם בצער. עצם זה שאתם הולכים בדרכו של הנפטר זה הנחמה הגדולה.

וכך במשפטים הקצרים והנוקבים שלו, הוא ניחם וכולם יצאו מחוזקים ודומעים.

אהבתם של התלמידים אליו זה משהו שאישית הקסים אותי כל פעם מחדש. שנאתי להזמין את אחים שלי אליי בליל שבת, כי הם נשארו לשיחה של ר’ הלל ואז היו מגיעים בחצות לסעודה. אח אחד אהב אותו במיוחד והיה מחקה אותו ‘העתק הדבק’.

בחופתו, כשר’ הלל סידר קידושין, הסתכלנו כמה פעמים שזה ר’ הלל, כיון שזה היה נשמע בדיוק כמו אחי.

•

הכתיבה קשה עלי, לדבר עליו בלשון עבר. הייחודיות שלו והענווה שלו, זה משהו כמעט חד בדורו, ובעידן בו הכל זיוף והאמת נסתרת, בעידן בו הפוליטיקה שלטת ומכתיבה את סדר היום, קשה למצוא אנשים כאלה נדירים ביופיים, יהלומים אמיתיים, שארי דור ענק.

ר’ הלל עם על העוצמה וגדלות שלו היה מונח כאן בינינו, העמיד תלמידים לאלפים בדרך הייחודית לו, בפשטות נדירה.

זו אבידה ענקית שאין מי שישיב לנו. הנחמה היחידה היא המורשת המפוארת שהוא הותיר אחריו, דור של בנים, נכדים ותלמידים שהולכים בדרכו. באמונה.

יהי זכרו ברוך.