כששמעתי בחירות אמרתי:
רק לא זה. לפני שנתיים שילמנו מחיר יקר בבחירות שאת תוצאותיהן יקח שנים לתקן. שנה שעברה עברנו שתי מערכות בחירות בבית שמש, שבסופן נצחנו אמנם בקרב אך הפסדנו את המערכה. ושוב, גם שם, יחלפו שנים עד שנצליח לתקן את הנזק.
ומאז ששמענו בחירות:
המצב בשטח דווקא לצידינו. פרשיות שחיתות? ב’ישראל ביתנו’ ולא בש”ס. ביזבוז כספי ציבור? המתנחלים אשמים, לא החרדים. חוק הגיוס? מישהו זוכר? (האם עד כדי כך לפיד הצליח)?
כששמעתי בחירות דמיינתי:
כבר את לפיד שולח את היורק בבית שמש לארגן את האירוע. חזיתי אותו פותח בהסתה והופך את חיינו לסיוט מתמשך. אך משום מה הכל שקט. אני מקווה שלפיד לא מתכנן לשלוף שפן מהכובע ברגע האחרון. האם ימות המשיח הגיעו והטריק “הכה בחרדים והצל את המדינה” כבר לא תופס? הלוואי.
ומאז ששמענו בחירות:
דווקא פרצי אהבת חרדים נשמעים בארצנו. פתאום כולם אוהבים אותנו, דואגים, ומאירים לנו פנים. לא רק אמנון לוי. אפילו הרצוג מגן עלינו. במרצ מודיעים שהם אינם נגד הציבור החרדי, ביבי ובנט מאשימים את לפיד על היחס כלפינו, ואפילו יאיר לפיד ועופר שלח מ’יש עתיד’ מודיעים שתנועתם לא תפסול ישיבה עם חרדים בממשלה.
כששמעתי בחירות נזכרתי:
במלחמות פרוש את ליצמן, אייכלר ודגל, הפלס מול יתד, כל מחלוקת וההיסטוריה שלה. מיקומים ברשימה, רוטציות, שמור לי ואשמור לך. משום מה יש שקט מבורך. כולם מפרגנים ומתחברים, ליצמן ואייכלר דוברי ה”אידיש” דואגים לש”ס, גפני ואשר ה”ליטאים” מנחמים בחב”ד. וגר זאב עם כבש? הלוואי.
ומאז ששמענו בחירות:
אני מעז להתפלל בכל בית כנסת בבית שמש. מרגיש את האחדות באוויר, כולם נפגשים עם ה”חרדים העובדים”, כולם מוכנים להירתם למערכה, כולם מגוייסים למערכה, ואני תוהה, עד כדי כך לפיד הצליח?!
כששמעתי בחירות נחרדתי:
כולם ידעו שרגע האמת הגיע. יש-דרעי ילחמו אחד בשני או שיפלו ביחד. ההתחלה היתה קשה: קול רעש גדול, קלטות ופרישות, אבל אז, שקט.
ומאז רק טוב: הציבור הש”סי התעורר והתאחד שוב. הרב עמאר חזר לציבור ולקח חלק בהרגעת הרוחות. והעיקר, הרב אלבז, דמות נערצת בעיני אלפים, גדול בתורה ובהנהגה, נוטל חלק בהנהגת הדור.
אם לא מערכה זו, אינני יודע מה היא כן.