דברים שחשבתי בהלוויה של הרב זצ”ל

בסדר מופתי צעדו בסך אלפים כשהם מלווים את הגאון רבי שמואל מרדכי אשכנזי זצ”ל בדרכו האחרונה. על לוחות המודעות עדיין תלו המודעות המבשרות על השתתפותו של הרב בשיעור מיוחד לרגל יום הסתלקותו של אדמו”ר הזקן, בעל התניא ושו”ע הרב שחל היום.

בצידי מסע ההלוויה עמדו אלפי נשים ובנות מכפר חב”ד, שעה שמיטתו של הרב זצ”ל עברה בין הנקודות השונות, ולרגע נזכרתי בעצרת המיליון שנערכה בירושלים לפני כשנה.

לא היה כאן תכנון מוקדם, ירד גשם טורדני, אך למרות הכל, התנהלה הלוויה בסדר מופתי.

כל העסקים בכפר הגיפו את שעריהם ושיירת המכוניות שפקקה את הכניסה לכפר לא הצליחה לשבש את מסע הלוויה המכובד שהסתיים (מבחינתי), כאשר הוכתר בנו של הרב למרא דאתרא, במקום אביו הגדול.

יום קודם לכן, שעה שהשמועות אודות פטירתו של הרב (כך קראו לו אצלנו) נפוצו בתקשורת, לא יכולתי שלא להבחין בהבדל הבולט בין התקשורת החרדית לזו הכללית.

כאילו מדובר בשתי מדינות לשני עמים.

בעוד זו החרדית עוסקת בפטירתו של אחד מרבניה הגדולים של ליובאוויטש, עסקה האחרת בענייני ההבל של העולם הזה וחגגה את ניצחונן של הנשים במפלגת העבודה ובניצחונן המסתמן במפלגת הבית היהודי.

 אחדות נדירה

 ביום הלוויה עצמו, יום ההילולא של מורנו ורבנו האדמו”ר הזקן זי”ע שהסתלק  לפני 202 שנה, חשבתי על העובדה שלמרות שחלפו שתי מאות, תורתו רלוונטית יותר מתמיד. שיטתו, שיטת חב”ד, הפכה נחלתם של חוגים רבים, שהוגים בספריו ביתר שאת וביתר עוז.

בחסידות חב”ד לא נוהגים להספיד את הנפטרים. פטירתו הפתאומית של הרב אשכנזי לא שינתה את המנהג. אך הכבוד שחלקו לו מכל חוגי הציבור החרדי והדתי, העיד על גדלותו בתורה ובהנהגה.

העובדה שהיומון הליטאי ‘יתד נאמן’ הקדיש ידיעה לציון פטירתו, ראויה לציון מיוחד, משום שהיא מעידה שוב כי כולנו עם אחד ומאוחד, גם אנו חלוקים בהשקפותינו.

היכולת להתעלות על חילוקי הדעות ולכבד את האחר, מצביעה על יכולתנו להתאחד לגוש טכני אחד גדול שיאחד את כל היהדות החרדית ויהווה הצהרה ברורה וחד-משמעית – כולנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים – ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך.

שישים שנה בנה ושכלל אדמו”ר הזקן את עסקנות הכלל אותה השתית על ארבעה עמודים: אהבת ישראל, הרבצת תורה, עבודת ה’ במסירות נפש, גמילות חסדים וצדקה. את הדרך הזאת הנחיל מורנו אדמו”ר הזקן לחסידיו אחריו לדורי דורות. עד היום הזה. מאתיים ושתיים שנה לאחר הסתלקותו.

כ”ד בטבת, יום ההילולא של אדמו”ר הזקן בעל התניא, הוגדר על-ידי הרבי כיום שמח. הרבי התבטא כבר בתשט”ו כי זו “א פריילכע הילולא”, בדומה ליום הסתלקותו של התנא האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי, שמשפיע רוב שפע רוחני על כל מקושריו וההולכים בדרכו.

 המכנה המשותף

 לא לחינם הסתלק מורנו, מייסד חסידות חב”ד, בחודש טבת עליו נאמר שהוא חודש “שהגוף נהנה מהגוף”. בגאולה האמיתית והשלימה שתגיע תיכף ומיד ממש, ייהנה הגוף הגשמי שלנו מהגוף הרוחני – מעצמותו ומהותו של הקב”ה. כולנו נוכל לחוש בפועל ממש את האור האלוקי המחייה אותנו כל שנייה ושנייה.

לא לחינם חל מועד הסתלקותו של בעל התניא ארבעה ימים לאחר יום הסתלקותו של הנשר הגדול, מורנו הרמב”ם. שניהם עסקו בליקוט לתועלת הציבור.

הרמב”ם ליקט את כל ההלכות, ואדמו”ר הזקן קרא לספרו המונומנטאלי בשם “ליקוטי אמרים”. כמו הרמב”ם, גם אדמו”ר הזקן ליקט את ההלכות לשולחן ערוך הרב.

וברגעים בהם עמדתי בשולי מסע הלווייתו של הרב שלנו, רבה של כפר חב”ד, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שגם הוא, כמו אביו הגדול, הלך לעולמו בחודש טבת, בימים שבין הילולת הרמב”ם להילולת אדמו”ר הזקן שבתורתו הגה כל חייו.

בפרשת השבוע אומר הקב”ה למשה רבנו “כי אני ה’ בקרב הארץ”. לעיתים אנו פוגשים יהודים שנמצאים בדרגת “ארץ”, שירדו אל הדיוטה התחתונה ביותר. אבל, אנחנו צריכים לזכור ולהזכיר, שגם ב”ארץ” – במדרגה הנמוכה ביותר, נמצא ה’ יתברך. אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה.

על כל יהודי, גם מי שבחיצוניות נראה הכי לא שייך לתורה ומצוות, ניתן לקרב לתורה הקדושה ולמצוותיה עד לדרגה של “וארא”, שהוא יראה בעיניו ממש את כל ענייני התורה.

זאת היא המורשת שהותירו אחריהם הרמב”ם ואדמו”ר הזקן, וזו גם הייתה דרכו של הרב אשכנזי שנקבר בכ”ד טבת – להביא את אורו של אדמו”ר הזקן לכולם.

אולי זה מסביר את הנוכחות של יהודים מכל חוגי היהדות החרדית והדתית בהלווייתו.

ויהי רצון שיבולע המוות לנצח ויקוים בנו תיכף ומיד הייעוד “ובאו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו, והייתה לה’ המלוכה”. אמן, כן יהי רצון.

• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]