“אנחנו זרים כאן” • ראיון מיוחד עם חזן בית הכנסת הגדול בפריז

אהרן היון הוא החזן הראשי של בית הכנסת הגדול בפריז – לה ויקטואר, ופניו הפכו בן רגע למפורסמות, כאשר מאות מליוני בני אדם צפו בו כאשר נשא את תפילת ‘אל מלא רחמים’ בעצרת הזיכרון שנערכה בבית הכנסת הגדול לזכרם של ארבעת הנרצחים היהודים, במרכול הכשר, במעמד ראש הממשלה נתניהו, ונשיא צרפת הולנד.

כתב חרדים 10 נפגש עם היון, לצורך שיחה על מה שמתחולל בקהילה היהודית, על התחושות, על הפחד, האנטישמיות, ועל ההיענות, או אי ההיענות לקריאתו של ראש הממשלה נתניהו ליהודים לעלות ארצה.

מה עבר לך בראש, כאשר שמעת על הפיגוע הקשה?

אחרי הכאב הגדול, חשבתי על כך שאולי צרפת סוף סוף תבין מי הוא האוייב האיסלאמי. כבר לפני שבועות אמרתי לילדים שלי שיום אחד ‘צרפת תקבל את הסתירה שלה’. מה שכל כך כואב, שבסוף גם אנחנו היהודים קיבלת את הסתירה.

בכל העולם, איסלאמים קיצונים חותכים ילדים וילדות, עורפים להם את הראש, סוקלים נשים, ובתקשורת הצרפתית אין אפילו תמונה אחת על כך. אין כל ביקורת. לעומת זאת כאשר לפלסטיני נכנס ‘קוץ ברגל’ בשטחים, כל המדיה הצרפתית מתפוצצת.

זה פשוט בלתי נתפס. כעת אולי, אולי הצרפתים יבינו עם מה היהודים מתמודדים. הערבים פה יותר מידי חזקים ויותר מדי מרגישים בבית.

מאד הפריע לי כאשר הולנד נכנס לבית הכנסת והתקבל בקריאות עידוד רמות. האיש הזה חתם בעד מדינה לערבים, הוא אולי החבר הטוב ביותר של הערבים, וכשהוא נכנס אתם מעודדים אותו? רציתי להגיד לחברי הקהלה: תשתקו, שיכנס בדממה, שיחוש שלא בנח. זו תסמונת האשה המוכה, מרביצים לך ואתה מעודד את מי שלא מנע את זה? באותן שניות, פגשו עיני את העיניים של ראש הממשלה נתניהו וסימנתי לו על הולנד, המסר הזה, אני יודע עבר בראש של שנינו באותו שניה.

יש מחשבות של יהודים לעלות לארץ בעקבות הפיגוע?

הרבה רוצים לעלות לארץ, הרצון הזה קיים במיוחד אצל היהודים הדתיים, הפטריוטים. יש רק בעייה גדולה אחת: אני מפחד שלא יהיה לי לתת אוכל לילדים שלי. אין מספיק עזרה בארץ. למצא דירה, למצא עבודה, זה לא קל.

אני לא מבקש הרבה, אבל מינימום כדי לפרנס את הילדים שלך אתה חייב. הישראלים כמו שאתה יודע, לא עדינים במיוחד… היו פה לא מעט אנשים שהגיעו עם כסף וחזרו בלי כסף. הם חשבו שהם חכמים ויצליחו בארץ. זה לא קרה.

איך היתה התחושה לפגוש את בית הכנסת סגור לראשונה בשבת?

בית הכנסת לא היה סגור!! אני לא יודע מי הפיץ את השמועות הללו. המשטרה ביקשה אמנם שנסגור אותו, אבל נשיא הקהילה וראשיה התנגדו לכך בתוקף. אין שום סיבה שאנחנו נסגור את בית הכנסת שלנו בגלל טרור. היום בית הכנסת יסגר, מחר בתי הספר שלנו, אחרי זה הישיבות, המקוואות, ובתי הדין. כאשר המוסלמים עורכים תפילה, הם לפעמים סוגרים רחובות שלמים כשהם משתחווים, אז אנחנו נסגור את בית הכנסת שלנו?

יש פחד בקהלה היום?

באופן אישי, אני אינני מפחד. דווקא באותו יום יצאתי עם הכיפה שלי למטרו והסתובבתי בלי לחשוש. כל השנה אני לובש כובע – ברט, כי אשתי חוששת שהכיפה תגרום לגירוי מיותר אצל המוסלמים המקומיים, אבל באותו יום לא חששתי. דווקא חיפשתי את המוסלמים. אני יכול לקבוע בוודאות: אילולי 12 העיתונאים ההרוגים, הרצח של ארבעת היהודים בהיפר כשר, היה עובר בשקט. כאילו כלום לא קרה. אולי כמה הומניסטים, היו כותבים מאמרי מחאה. רק בגלל שהפיגוע בהיפר כשר היה המשך של פיגוע שפגע ב’חופש העיתונות’ זה הזיז משהו, אחרת לא היה מתרחש כלום.

אתה יודע, שאחרי הרצח, ראיינה הטלוויזיה הצרפתית אזרח מוסלמי שהסביר למצלמה, שהפיגוע לא בוצע כלל על ידי מוסלמים: “מדובר במזימה ישראלית-אמריקנית שנועדה להכפיש את את המוסלמים”. האיש הזה מתראיין לכלי תקשורת מרכזי, ולידו עמד שוטר ששמע את הדברים ולא עצר אותו. אתם מבינים איפה אנחנו חיים?

הארוע בבית הכנסת הגדול לא שינה דבר?

הארוע היה מרשים מאד. הרב הראשי לצרפת, הרב חיים קורסיה סיפר את האגדה על שני האחים שצעדו בלילה כדי לסייע האחד לקראת רעהו, וכאשר נפגשו ועיניהם זלגו דמעות, נקבע, כי המקום הזה יהיה מקומו של בית המקדש. הדמעות של בני המשפחה, של הקהלה, הופכים את המקום פה לירושלים, אמר הרב.

נשיא הקונסטיטואר, ד”ר יואל מרגי, זעק כי עד היום חקוקים שמותיהם של הבוגדים ממשטר וישי היודע לשמצה, שמסר את יהודי צרפת לידי החיה נאצית, לדראון עולם. האם אנו חוזרים לימים שצרפת בוגדת ביהודים? שלא מגנה עליהם? שמוסרת אותם לידי הטירוף האיסלאמי?

נתניהו אגב הביא גאווה גדולה לאנשים כאן. הם צעקו והריעו לו. הוא מאד כריזמטי, ניכר היה שהוא במצב רוח טוב במיוחד.

ועם כל זה אומר משהו שמספר רבנים אמרו לי שלא לציטוט: “היינו חייבים לעשות את הטקס הזה. אבל הוא לא באמת יעזור. האנטישמיות תמשיך בדיוק כפי שהיתה.

הכרת את הנרצחים?

לא באופן אישי. אבל את משפחתו של יואב [יואב חטאב] הכרתי. לאחר הטקס, רחוק מעיני המצלמות, השמיעה לנו אחותו הקלטה של פיוט קודש אותו שר יואב, והלב נקרע. אחיו ואחיותיו פרצו בבכי.

השמירה הוגברה אצלכם

בוודאי. יש הרבה יותר שמירה. אני משוכנע שהיהודים יודעים, שצרפת לא מילאה את ההתחייבות שלה כלפיהם.

האם יש עתיד ליהודים בצרפת?

אין עתיד ליהודים בכל מקום בעולם, כי אף אחד לא רוצה אותם. נקודה.

על החלק הקטן, על פיסת האדמה הזעירה שיש לנו אנחנו חייבים להילחם עד הסוף. בעיני האלוסיה המקומית, אנחנו לא צרפתים. עבורם אנחנו אנשים זרים. הם לא מסתכלים עלינו כעל אנשים מהמדינה. הם רואים בנו את אותם יהודים מפעם שרק גונבים להם את הכסף שלהם. האנטישמיות הישנה בפירוש לא נעלמה.

האם אתה מרגיש יותר צרפתי או יהודי – ישראלי?

זו שאלה קשה. כשאני בארץ אני מרגיש צרפתי. כשאני בצרפת אני מרגיש ישראלי.