הגראי”ל שטיינמן על הטבח במרכול: “פעם זה כאן, ופעם זה כאן”

כיצד הגיב הרב שטיינמן כשהתבקש להתפלל ביום שישי על בני הערובה במרכול הכשר בפריז ומה אמר לאחר הטבח? • ומה הגיב למראה מעיל אדום שלבש נער מתחזק?
כ"ב טבת התשע"ה / 12.01.2015 22:15

הערב (שני) פרסם הגאון רבי משה יהודה שניידר, החברותא של הגראי”ל שטיינמן, את תגובתו של ראש הישיבה לטבח שביצע המחבל אמדי קוליבאלי, ביום שישי האחרון במרכול ‘היפר כשר’ בשכונת ואנסן שבפריז.

במהלך התבצרותו במקום הוא לקח 15 בני ערובה וירה למוות בארבעה יהודים הי”ד: יואב חטאב, בן 21, פיליפ ברהאם, בן 40, יוהאן כהן, בן 22, ופרנסואה-מישל סעדה, בן 60.

“כששמע מרן הגראי”ל בערב שבת קודש על האירוע החמור בצרפת וביקשו (ממנו) להתפלל על הלכודים, נצטער ונאנח מאד, והתפלל שלא יארע חס וחלילה שום רע ליהודי…” כותב הרב שניידר.

“אחך כך, כששמע על מה שהתרחש, אמר: ‘כל ישראל ערבים זה לזה, פעם זה כאן ופעם זה כאן’…”

אל הבית ברחוב חזון איש 5, הגיעה קבוצת נערים מתחזקים שבאו לקבל ברכה. תוך כדי שעברו על פניו, הבחין הגראי”ל כי אחד מהם לבוש במעיל אדום.

מספר הרב שניידר: “ראש הישיבה שאלו למה אתה לובש אדום? והמשיך ואמר: ‘אתה יודע מי אמר האדום האדום הזה?! עשיו’… סתם ולא פירש”.

בהתייחסו לשלג שירד בכמה ערים בארץ ישראל, סיפר הגראי”ל כי בחוץ לארץ היה חייב כל אחד לפנות את השלג מהשביל המוביל לביתו, ו”היה פיקוח על זה. ובשבת שלא היו יכולים לפנות את השלג, הרבה פעמים הגיע שוטר ורצה לתת קנס, והיו אומרים לו תבוא אחרי שבת… והוא כבר הבין למה מתכוונים… והיה ממשיך הלאה”.

 

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    הצלת עם ישראל לא דווקא בריכוז במקום אחד”.
    13/01/2015 00:49
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)
  1. מה היה אומר מרן הרב שך זצוק”ל? על רקע הקריאות לעליית יהודי צרפת לארץ ישראל’ דהיינו למדינת ישראל, צריך להזכיר את התפיסה ההיסטורית המרתקת והמאתגרת של הרב שך “צדקה עשה הקב”ה עם ישראל שפיזרם בין האומות” המסתייגת מריכוז היהודים במקום אחד, אפילו לא בארץ ישראל.

    להלן קטע מתוך ספרי “איש ההשקפה – האידיאולוגיה החרדית על פי הרב שך” המפעל הציוני עורר אצל הרב שך תהיות קשות באשר לתבונת ההנהגה הציונית. רק ההיסטוריה תוכל להשיב על שאלותיו הגדולות: “מדינת ישראל תהווה קיום לעם ישראל?” ו”אין עוד עתיד לעתיד ההווה הזה?”

    תחת השפעת הלאומיות המודרנית, ששטפה את אירופה במאה התשע עשרה וגרסה כי כל קבוצה בעלת אופי, עבר ולשון משותפים חייבת לזכות במימוש פוליטי על ידי מסגרת ריבונית- מדינה, קבע חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל ימ”ש, בספרו “מדינת היהודים” כי: “בשביל היהודים אין שום הצלה, אלא השיבה אל מולדת משלהם”.

    הרב שך זצוק”ל חולק על הרצל ימ”ש כבר בהנחת יסוד מהותית זו. הוא אינו רואה במדינת ישראל (מדינת השמד) את הפתרון לבעיית היהודים ולמצוקתם. לכל היותר הוא רואה בקיומה פתרון אחד בצד פתרונות אחרים, פתרונות אותם מחפש הרב שך ומוצא בגולה. הרב שך לא מסתפק בדחיית שלילת הגולה הציונית, הוא רואה בקיום היהודי בגולה דבר חיובי. להשקפתו, פיזורו של העם היהודי בתפוצות הינו המצב האופטימלי עבורו. הפיזור מהווה כלי מרכזי במאבק למען המשך הישרדותו של העם היהודי.

    הרב שך ראה בקיום זה, של קהילות יהודיות פזורות בגולה, צורך ריאל פוליטי, בטחוני, שיסייע להבטחת המשך קיומו של העם היהודי. הפיזור יקשה על אלו הזוממים להשמידו, שכן המחנה הנשאר יהיה לפליטה. הוא משתמש בהקשר זה בציטוט רב משמעות מהגמרא: “צדקה עשה הקב”ה עם ישראל שפזרן בין האומות” (פסחים פז, ע”ב).

    ב”הגדה של פסח – אבי עזרי” מובאים דברים שלוקטו ממשנתו של הרב שך. בספר זה מובאת השקפתו באשר לקביעה ההיסטורית הנחרצת המופיעה בהגדה: “שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב”ה מצילנו מידם”. על פי הרב שך מרכיב חשוב בדרך בה הקב”ה מציל את ישראל בכל דור ודור היא העובדה שבני העם היהודי אינם מרוכזים במקום אחד, אלא מפוזרים: “תמיד אנחנו נשארים השנואים אצל כל אומות העולם וחז”ל דרשו על הפסוק ‘צדקת פרזונו בישראל’, צדקה עשה הקב”ה עם ישראל שפיזרן בין האומות. הרי שהצלת עם ישראל לא דווקא בריכוז במקום אחד”.