1.
אולי לא תאמינו, אבל את מרכז העמוד הראשי בעיתונים תפסה השבוע לא הסופה, גם לא גילויי האנטישמיות בצרפת.
שבת פרשת שמות היא השבת בה נפתחת המגבית השנתית עבור המרכז הארצי למען טהרת המשפחה. בהמודיע וביתד נאמן הופיע פרסום במסגרת, מה שאומר פרסום רשמי, בכסף עובר לסוחר.
המודיע הגדיל לעשות, צ’יפר את הלקוח, והוסיף כתבה במוסף.
בשבועון בקהילה הסתפקו בכתבה בלבד, לא ממוסגרת, בלי שיצוין כי היא פרסומית. מה, זה לא מעניין את הקוראים?
יחצן טוב יש להם, למרכז הארצי. או כסף.
2.
פיצוץ של כתבה יש בעיתון בקהילה, תחת הכותרת “פיצוץ של כנסת”.
מה ש’יפה’ בכתבה הזו, על התכנית לפוצץ את בניין הכנסת הישן שברחוב המלך ג’ורג’ בירושלים, הוא המיחזור שלה. היא פורסמה לפני ארבע או חמש שנים, ב’מוסף נושא’.
כתב העיתון החזיר אז את המשפיע החסידי, הרב אברהם מייזליש, תושב כפר חב”ד, אל זירת האירוע.
לפני מספר ימים הוא נפטר. עורכי בקהילה ניצלו את ההזדמנות, נברו בארכיון ומיחזרו את הכתבה. עם קוראים, ששילמו אז וגם השבוע מחיר מלא על עיתון, רק כדי לקרוא פעמים את אותה כתבה, הסליחה.
למען הגילוי הנאות, לפחות היה מתאים לציין את כל זה בראש הכתבה.
3.
מה זה אומר פוליטית שיתד נאמן, ביטאון דגל התורה, שב ולועג לראש הממשלה בנימין נתניהו?
“‘אולמרט אשם במשבר הדיור’, אמר נתניהו בראיון השבוע, והיו מי שלגלגו שעוד רגע הוא יאשים את גולדה מאיר במצב הבטחוני ואת מנחם בגין ביוקר המחיה.
“הטרור משתלב.. היטב עם סדר היום שלו… המנהיג החזק שעומד מול אויביה של ישראל. ‘המנהיג החזק’ הזה ספג מכה תדמיתית קשה במבצע צוק איתן מול החמאס, אבל נתניהו סומך על הזיכרון הקצר של הציבור.
“הקמפיין החל כאמור השבוע… ריצדו על מסכי הענק תמונות מתחלפות שנבחרו בקפידה. בכולן נראה נתניהו לצד מנהיגי העולם – הנשיא האמריקאי ברק אומבה, הנשיא הצרפתי לשעבר ניקולא סרקוסזי, הקנצלרית אנגלה מרקל, המועמדת לנשיאות הילרי קלינטון, הנשיא המצרי לשעבר, חוסני מובארק ומזכיר המדינה ג’ון קארי. יש להניח שרוב המנהיגים שנראו בתמונות… לא יזילו דמעה אם יתברר להם שהאיש שהצטלם איתם לא חוזר לרחוב בלפור.
“נתניהו… מצא אפילו זמן להתראיין לתקשורת הישראלית, דבר שהוא עושה לעיתים רחוקות בלבד. הראיון לא היה הכי מוצלח”.
אז אפשר, אולי, להסיק מזה, שפניה של דגל התורה, אולי גם של יהדות התורה כולה, לברית עם בוז’י הרצוג? ימים יגידו. מה שבטוח, לפרסם על כך כבר כעת, אסור חלילה, שמא ייפגעו מאמצי הקמפיין של ח”כ מאיר פרוש, האיש הפונה אל חסידי חב”ד, ומצליח לקושש מהם, פה ושם, קולות בודדים.
קשר עם השמאל, רק יזיק לו. אבל מיהו החב”דניק שיעקוב אחר רמזים בתוך ‘יתד’?
4.
השער של יתד נאמן מבטיח כי מדובר בכתבה על ‘מסע יהודי בשלג’.
שימו לב לכותרת המשנה: “בשבוע שבו ‘פאניקת השלג’ הישראלית השתלטה על סדר היום… יצא ‘יתד השבוע’ למסע שלגים יהודי מרתק ומצולם בלא פחות מ-11 ריכוזים חרדיים מסביב לגלובוס”.
נשמע כמו כתבה מרתקת ששומרים לעיתון חג מרשים. אבל כשמגיעים אל הכתבה, אי-אפשר שלא להתאכזב. לא מסע ולא נסיעה.
שיחות טלפוניות עם יהודים ברחבי העולם. לזה, עורכים יקרים, לא קוראים ‘מסע’.
5.
אבל לגופם של דברים, הכתבה בהחלט יפה.
ראשית, משום ש’מסע’ בן 11 אתרים בעולם לא תפס, ולו אף בטעות, אף חב”דניק… הישג בפני עצמו.
אבל שנית, ובעיקר, משום התיאורים המעניינים. ר’ דוד כהן מאודסה שבאוקראינה צוחק על הישראלים שעושים עסק מקצת שלג, בעוד אצלם חיים בחורף במינוס 15 וגם 20.
את הרב אליהו ישראלי ממוסקבה (מקהילתו של הרב פנחס גולדשמיט, כמובן) תפס הכתב במינוס 15 מעלות. “לא נורא, יש גם ימים קרים יותר”, הוא אמר, ונזכר שבשנה שעברה היו כמה ימים של מינוס 25 מעלות. “הרשויות ערוכות”, כמובן. רק במינוס 30 מתבטלים הלימודים…
קריאת הכתבה מעלה גיחוך לנוכח הפאניקה הישראלית מקצת שלג בכמה ערים.
שווה לקרוא.
6.
צד את עיני הקטע בו מספרת ברכה ערליך מלונדון על השלג, ובעיקר על הנהיגה המפחידה. “לפני כמה שנים, כשירד שלג, הרכב פשוט איבד שליטה. אחד הילדים היה איתי באוטו. זה היה מפחיד. בחסדי שמים, לא נסעתי מהר, אז הרכב המשיך לנסוע באטיות”.
סתם שאלה: האם ראוי שעיתון המגיע לבתים בהן נשים לא נוהגות לנהוג, וסמינרים מסרבים לקבל בנות שאימותיהן נוהגות ברכב, יספר על אשה הנוהגת ברכב?
7.
משפחה עם כותרת פומפוזית: ‘הרנסנס החרדי’ – על מאיר פרוש, שיצא לדרך דמוקרטית “המאיימת לטלטל את המערכת הפוליטית החרדית”. לא הגזמתם קצת?
שימו לב לרשימת התשבחות:
• “פרוש הוא הדבק המחבר בין כולם. הוא, במראהו ההדור, משמש חוט שני בין פלגים, שלא קרבו זה אל זה. עובדת היותו בלתי מזוהה עם אף חצר רשמית מאז עזיבתו המהדהדת את חסידות באיאן, מסייעת לו לכבוש את לבבות כולם”.
• “פרוש הוא הדמות המלכדת. אבי מהפכת החצרות הבינוניות”.
• “התחנה הבאה שלנו, הייתה במעונו של גיבור הבשורה, ח”כ מאיר פרוש עצמו”.
לרגע חששתי שמא הוא לא ניצח בפריימריז המככב בכתבה. אבל אפשר להירגע. הכול בסדר.
האם מטרת הכתבה ללעוג לאיש ולהליך? לא נראה ככה. אבל מי יודע.
8.
בקהילה היה הרבה יותר מציאותי.
כששתי רגליו על הקרקע חזר אל הח”כים שכיהנו בכנסת ו”יצאו בחוץ”. סקירה נוסח גוגל, אבל טוב שהיה מי שמרכז את החומר.
אגב, מדוע פסחו על ח”כ יצחק גאגולה מש”ס? אפליה על רקע עדתי?
9.
אפרופו ש”ס, קבלו את ביטאוני ‘יום ליום’ של השבוע (בשבוע הקודם כיכבו המודיע, משפחה, בקהילה וכמובן, יום ליום עצמו).
השבוע היו אלו ‘רק’ ‘בקהילה’ ו’יום ליום’.
• המודיע נותר נאמן להצהרתו משבוע קודם כי אינו מתעסק עם הנעשה בתוככי ש”ס (למען בני הנוער הקוראים את העיתון).
• בקהילה – גרסת יום ליום:
בטור שבעמוד האחרון שב העורך ויוצא נגד מפלגתו של אלי ישי. תחת הכותרת “העמך כבר לא איתנו” הוא מסביר כי פרסום הקלטת גרם נזק עצום לש”ס, וגם לאמפתיה שקיבל אלי ישי בשמחה של עובד העיתון.
“אם ככה עבדו על הרב, אומר לי ציון דנינו השכן משכונת ‘הפולשים’, אז ככה גם עבדו עליו שאלי ישי מתאים. אין ישי ואין כלום”.
הוא שב ומבהיר שבשבוע הקודם כתב ש”קיימת איוולת בכך שמפלגה הולכת לכאורה לאורו של מרן אבל חוברת למתנגדיו הגדולים”. בכל מקרה, הוא מנבא, היא לא תשרוד עד יום הבחירות.
רשמנו.
כתב נוסף בעיתון ‘חושף’ מכתב של הרב שמואל אליהו, שבו כתב כבר לפני עשר שנים: “להערכתי גם דעותיו של אלי ישי לא שונת הרבה מדעותי רק שהוא לא יכול לומר אותם – אולי רק למקורבים ביותר”.
מדובר בהערכה בלבד, אבל זה מספיק כדי למרוח על חצי טור את אלי ישי כ’מזרוחניק’.
“מי שחבר לציבור שהוגדר על ידי מרן זצ”ל כפי שהוגדר” (הוא לא חבר, בסופו של דבר לאורי אריאל, אילו חבר, הדברים היו נכונים. אבל הוא לא – ש.ר.).
“מי שמזמר את זמירות העם, הארץ והתורה” (אומר אותם בעיקר הרב מאיר מאזוז, אומרת אותם גם חסידות חב”ד, גם אם לא מסכימים עם הזמירות – ולמען הגילוי הנאות, גם אני איני מסכימה איתם – לזלזל בהם, אין כל היתר – ש.ר.).
“מי שחבר לבולטים במתנגדי מרן שמעידים על עצמם שהוציאו את ספריו מביתם” (הכוונה לרב שמואל אליהו ולפגישה שקיימו איתו השבוע. איך שכח הכתב הפוליטי שיו”ר תנועת ש”ס, אריה דרעי, הוא ששכנע את הרב אליהו לרוץ למשרת רבנות העיר ירושלים, ואף ספג על כך ביקורת מרומזת מאחדים מבני משפחתו של מרן זצ”ל – ש.ר.).
• משפחה –
דווקא השבוע חל איזון בעיתון.
ראשית הכתבה הפותחת, שכותרתה ‘דרך השלום’. בה היו שני הכותבים – עורך החדשות וכתב השטח – ריאליים.
“התנופה וההתחזקות של מפלגת ‘כולנו’ בראשות אלי ישי, שבכל הסקרים כיום, חודשיים לפני הבחירות ועוד לפני שהציגה את רשימת המועמדים כולם, קרובה לעבור את אחוז החסימה, ובחלק מהם היא עוברת ויותר, מטרידה מאד את ההנהגה הרוחנית של ש”ס שגילתה שליו”ר המתפטר ושוקל לחזור, דרעי, בעיית מיתוג ותדמית של איש מרכז-שמאל”.
עוד ייאמר לשבחו של העורך, שדאג שאחד מהכותבים, שהיה מזוהה מאוד עם מטה דרעי, לא יכתוב השבוע טור פוליטי.
אז הרבה מאד דיבורים על אחדות היו שם, בעיתון (לא ריאליים, כמובן), אבל לא היה זה עוד עיתון של ‘יום ליום’, כמו בשבוע הקודם.
10.
ורק ‘יום ליום’ נשאר ‘יום ליום’.
מתברר כי עם פתיחת מערכת הבחירות כונסו העובדים, וחולקו הוראות. איש אינו מדבר דברים מיותרים, בטח שלא כותב שלא על פי הקו הכללי של המערכת. וכך, מעת לעת, מתודרכים העובדים. לא תשמעו מהם, גם לא בשיחות מסדרון או וואטס-אפ אמירה שאינה על פי הקו המנחה.
קבלו את הכותרות לשבוע זה:
“להקשיב לזעקת האביון” (הצורך לדאוג לחלשים וכו’).
“לעבור את הסערה ללא פגע” (לא סערת השלגים, הסערה של עזיבת היו”ר את “ספינתו של מרן רבינו הגדול זיע”א”).
“אל תעצור את המהפכה” (“כנסי אל המעין למען חזרתו של הרב אריה דרעי לראשות תנועת ש”ס”).
ולקינוח: “אנו מטילים חרם ונידוי חמור על מפרסם הקלטות” (“בית דין מיוחד…מזהירים את מפרסמי הקלטות שאין רפואה למכתם”).
אבל בניגוד לשבועות קודמים, בהם נצבע העיתון כולו בקמפיין בחירות, צריך להודות שהפעם היו גם קצת כתבות על הליכוד ועל הפריימריז, על כמה עולה להיות חבר כנסת או על איך להתמודד עם נושרים.
ובעיקר, שימו לב: ראיון עם הח”כ החדש של ש”ס, ליאור אדרי (בעיתון בקהילה הפכו את שמו לליאור גבאי), איש בד”צ בית יוסף, ומי שנחשב נציגו של הרב משה יוסף.
11.
רבי היה מכבד עשירים? גם משפחה.
בשער תמונותיהם של שלמה רכניץ מלוס אנג’לס ושל מיכאל מירלאשווילי, “שניים מגדולי תומכי עולם התורה הספרדי והאשכנזי”, ה”מנהלים מסע דילוגים אינטנסיבי בדרך לקידום איחוד בין המפלגות החרדיות”.
בדרך לקידום האשליה, אם לדייק.
ולקידום יחסי הציבור של עצמם, אם לדייק עוד יותר.