גם אם קמפיין השחיתות של יאיר לפיד עוד לא שכנע את אזרחי ישראל שהממשלה שלהם מושחתת, כנראה שיש אחד שהיה הראשון לזהות שקמפיין כזה יצוץ במערכת הבחירות הנוכחית, ומיהר לבטל את נסיעתו לפורום הכלכלי העולמי בדאבוס.
ראש הממשלה, שהיה אמור לנסוע בעוד כשבועיים לעיירת השלג הציורית שבשוויץ, יאלץ לוותר על תנאי הלוקסוס באינטרקונטיננטל ולהסתפק בשלג לעניים שסיפקה ירושלים.
בלשכת נתניהו טוענים שאין קשר בין הדברים, אבל אין ספק שהנראות הציבורית בתקופת בחירות משחקת תפקיד. מה גם שההקרבה העצמית והוויתור על הליכה רומנטית בשלג השוויצרי עוד עשויה לתגמל במנעמים בעתיד.
נתניהו עלול לגלות שביטול הנסיעה לדאבוס היא הבעיה הקטנה שלו. מה שהולך ומתרגש עליו זו תחושת המרמור והאכזבה שיש לו לא רק בבית בבלפור, אלא גם בבית פנימה, בתוך הליכוד.
אמנם בחלון הראווה מוצגת רשימה מוצלחת, אבל טעויות הסופר שנעשו בספירת הקולות בפריימריז והובילו לפערים של אלפי פתקים בין תוצאות האמת לאלו המדווחות, מעלות את ההשערה שלא מדובר בסופר סתם.
השרים והח”כים שהתאכזבו ממקומם ברשימה מסתובבים חמוצים. הם מצאו בשטח טביעות אצבע של אנשי נתניהו שבניגוד לסיכומים מוקדמים בגדו בהם בקלפי. אף אחד לא פוצה פה מחשש שלא יקבל תפקיד בממשלה לאחר הבחירות, אבל מאחורי הקלעים כולם מקווים שציפי חוטובלי במאבקה לספירת הקולות מחדש תעשה עבורם את העבודה.
הלימון יהפוך חמוץ יותר בקרוב כשחברי הרשימה יגלו שראש הממשלה החליט שוב להדיר אותם מהקמפיין ולעשות שימוש רק באנשי מקצוע.
ככל הנראה ארדן, שהיה אמור לשמש ראש מטה ההסברה, וישראל כץ שתוכנן לשמש ראש מטה הבחירות, יגלו שוב שאי אפשר לסמוך על הבטחות של נתניהו. ארדן וכץ, שהובטח לו משרד האוצר, בחברה ארוכה וטובה.
השאלה היא רק מי הנבגד הבא, מי הבא בתור ומי בתור הבא.
בקרב הביביולוגים שעבדו צמוד מאוד לנתניהו בעשור האחרון שוררת תמימות דעים: הימין כולו והבית היהודי של בנט בפרט, יחליפו את החרדים של הקדנציה הנוכחית ויהיו הבאים בתור להיבגד.
נתניהו, אם ייבחר לקדנציה נוספת, לא יוכל לעמוד בבידוד העולמי, בחרמות, או בתוכנית השלום שאובמה מבקש להנחית לו על הראש, ומיד לאחר הבחירות יבעט בבן בריתו בנט. הסכם אי ההתקפה ההדדי בין שני האישים יהפוך לעפר ואפר, דקה אחרי סגירת הקלפיות ופרסום המדגמים.
נתניהו ימהר לטלפן להרצוג ולברכו על ההישג, ורק אחרי סדרת טלפונים לחרדים המפוצלים ולכחלון, יצלצל סוף סוף הנייד של בנט.
נתניהו יהיה מנומס ויציע לו את האוצר.
זה אולי לא יהיה כל כך בוטה, נתניהו יכול פשוט להציע לבנט את האוצר ולעשות לו מעשה לפיד. לפי התרחיש הזה שמציירים מכיריו ומוקירו של ראש הממשלה, ממשלת נתניהו הרביעית תכלול את הרצוג ולבני, חרדים, ליברמן וכחלון, ללא האחים בנט ולפיד.
הם ישוגרו לאופוזיציה. היכונו לסבב בחירות נוסף בעוד שנתיים.
הבית היהודי – צפוף פה
בבחירות הקודמות כינו בציונות הדתית את המפד”ל החדשה “הצריף היהודי”. מאז, הצריף הפך לבית גדול שרבים לוטשים אליו עין.
כל מי שהתמודד אז על מקום בצריף עשה את עיסקת חייו והפך לח”כ. לנוכח ההתחזקות בסקרים, הפעם הפוקוס הוא על המפלגה. כל מי שהיה פעם משהו בציונות הדתית, מדריך בבני עקיבא או סתם גבאי בבית כנסת, מתמודד על מקום ברשימה.
אם ב-2013 היתה תשומת לב נמוכה למפלגה, הרבה כיסאות ומעט מתמודדים, ב-2015 התהפכה המגמה: 42 מתמודדים הכריזו על מועמדותם, אבל יש מעט מאוד מקומות פנויים. בניגוד לרושם שנוצר ולבאז שיצר בנט, הבית היהודי היא לא הזדמנות למועמדים, אלא לבוחרים.
הגידול במנדטים של המפלגה ייצר אשליה שיש מקום לכולם, אבל גם אם לפי התחזית האופטימית עולה המפלגה ל- 18 מנדטים, יהיו לכל היותר חמישה (!) מקומות פנויים ברשימה לכנסת למתמודדים בפריימריז, רק שניים מהם בעשירייה הראשונה. זו לא התמודדות – זה מרחץ דמים בדרך לבית הנבחרים.
כשהמפלגה החלה לעלות בסקרים קפצו לא מעט על העגלה. בנוסף לח”כים המכהנים ניסן סלומינסקי, אורי אורבך, אבי וורצמן (שסביר להניח שמקומם מובטח), אלי בן דהן ומוטי יוגב (שעובדים קשה כדי לשוב למשכן), הגישו מועמדות לא מעט תותחים.
הבולטים שבהם: יו”ר מועצת יש”ע לשעבר דני דיין שנהנה מנוכחות תקשורתית ומתמיכה מופגנת של בנט, ומנכ”ל עמותת ‘אם תרצו’ רונן שובל שעשה רעש תקשורתי ופקד לא מעט. עוד מתמודדים העו”ד החרדליסט אביחי בוארון מעמונה, שמעון ריקלין, רז קיל, הרב רונצקי, מנחם בן, יגאל דילמוני, פרופ אשר כהן, אורי בנק ויש עוד.
על פי ההערכות, הח”כים המכהנים ייבחרו שוב, והחדשים יצטרכו להיאבק על המקום שאין. רובם המוחלט לא היה מודע לכך שבעוד בנט מכנס מסיבות עיתונאים, פותח את המפקד ומגייס עוד 20 אלף מתפקדים צעירים והיפסטרים משדרות רוטשילד, הם בכלל רצים לבית מטבחיים.
הם הוציאו כספים על סרטונים וקמפיינים, רצים לאולפני טלוויזיה, אבל הסיכוי שיישארו על רצפת חדר העריכה הוא גדול מהאפשרות שייכנסו לרשימה.
בנט שיריין לעצמו שיריון אחד בכל חמישיה (אחד כבר יש – ינון מגל), ארבעה מקומות שמורים לתקומה, ומקום 10 משוריין לחבר מרכז.
גם אצל הנשים צפוף מאוד אבל המצב יותר טוב.
על פי חוקת המפלגה בכל חמישיה משוריינת אישה. הנחת העבודה היא שאיילת שקד תהיה האישה הראשונה בחמישיה הפותחת, שולי מועלם בשנייה, ועל המקום ה-12 מתנהל קרב באמבטיית הבוץ בין תשע מתמודדות ובהן ד”ר ענת רוט שזוכה לתמיכת בנט ושקד, בתיה כהנא דרור, סופיה רון, יהודית שילת, שרה אליאש ועוד.
למראית עין מדובר בפריימריז פתוחים, אבל בתכלס מדובר בבחירות פנימיות מתוחכמות שנשלטות על ידי איש הסיירת שלא רוצה לקבל רשימה לעומתית.
בנט מצא את נוסחת הזהב להרכבת רשימה על הציר שבין לפיד שיושב במרתף ברמת אביב ג’ עם יין וסיגר וקובע מי ייכנס ולאן, לבין הפריימריז הפתוחים של הליכוד שהקפיצו את מירי רגב לצמרת, בניגוד לרצונו של נתניהו.
המתווה שגיבש בנט מבטיח לו תוצאה בטוחה ורשימה נשלטת. יחד עם השיריונים שלו והח”כים מכהנים שעברו את סדנת הגיבוש של צוות נפתלי בקדנציה הקודמת, האיש שהוציא את חייליו בשלום מכפר כנא, יצעיד את נאמניו בשלום לכנסת.
המפד”ל הישנה התווכחה שנים אם לפתוח את הרשימה לאדם אחד שאין לו כיפה על הראש. הגיע בנט ועשה טוויסט בעלילה: הוא לקח את המפד”ל ועשה לה אקזיט. הוא הרחיק אותה מהמפד”ל ההיסטורית וייצר מפלגה חדשה. לא עוד מפלגה דתית סקטוריאלית, אלא מפלגת פטריוטים עם כיפה שמתחברת גם לתל אביביים, שלא בודקים לעומק את דיעותיו הפוליטיות.
הם פשוט מרגישים סבבה עם זה שנמאס להתנצל. בנט בא להם טוב בעין. הוא היה מטכליסט, יש לו אנגלית מתגלגלת וכיפה קטנטנה. בנט הוא אחלה אח.
ביום רביעי יבחרו 70 אלף המתפקדים את הרשימה. המתח יהיה בין המפדל הישנה לחדשה, אם בנט יצליח לבנות ליכוד ב עם כיפה או שהגרעין הקשה של הציונות הדתית יצליח לשמר את עצמו.
כך או כך, התמהיל הסופי כבר ברור: מפלגה שקורצת לתל אביב ולא מרגיזה את בית אל.
לפיד עושה קופה
למרות שללפיד יש רקורד של כישלונות ולכחלון עבר של הצלחות, לנוכח המשקל המשמעותי שיש לשיח האנטי ביבי במערכת הבחירות הזו, דווקא שר האוצר לשעבר הוא זה שעושה קופה.
כשלפיד תוקף את נתניהו זה נשמע אוטנטי יותר מהביקורת הרפה של איש הליכוד לשעבר כחלון. בעוד כחלון עוד לא הציג רשימה ולא התניע קמפיין, לפיד כבר בעיצומו של מסע הבחירות. הוא ממלא אולמות מדי ערב כאילו היה שלמה ארצי. מזל שאמפי קיסריה מושבת בחורף. השבט הלבן שמתקבץ מדי ערב באולמות מחוממים, מוחל ללפיד על שנתיים מבוזבזות באוצר. העיקר שיכניס לנתניהו בין העיניים. השבט מתחמם כשלפיד משליך את נתניהו למדורה.
סוכן המכירות המוצלח של לפיד הוא נתניהו. כפי שהעצים את כוחו של פייגלין בעשור האחרון כשהפך אותו לדמון, כמו שתקף את בנט בבחירות הקודמות והפך אותו לשר כלכלה ומועמד לראשות ממשלה, בשבועות האחרונים הוא תוקף את לפיד.
אם נתניהו לא היה מגיב להתגרויות של יו”ר המפלגה שכבר ראתה אפילו בסקריה שלה התקרבות לאחוז החסימה (מלמעלה), ספק אם היה מצליח שר האוצר לשעבר להישאר רלוונטי ולהצמיח שלושה מנדטים בסקרים האחרונים.
בסביבתו של נתניהו, דרך אגב, הפנימו השבוע את המצב והם החליטו להפסיק למלא אולמות עבור לפיד. מוטב מאוחר.
לא תמיד לפיד עונה על שאלות בכנסים. כשהוא עונה הוא לא בהכרח מדייק בלשון המעטה, אבל הוא משיב בביטחון מלא, מדבר מהר ויורה מילים בקצב. אפשר לגחך על האינטונציה שלו, לצחוק על התיאטרליות ועל הדמות שאליה הוא נכנס כשהוא נואם, אבל הוא מצליח לסחוף אחריו אנשים שבאים לראות על הבמה כוכב, סלב שמופיע חינם.
הכריזמה נוטפת ממנו, הוא כובש את המסכים, הוא בהתקף אנרגיה מטורף. הרבה פוליטיקאים היו רוצים לקחת מה שהוא לוקח. למי אכפת אם הוא מקריא מטלפרומפטר, שהוא מנכס לעצמו הישגים של אחרים, או שחלק מהתוכן הוא אחיזת עיניים. לפיד הוא קמפיינר מעולה, הוא יכול להיות שר הסברה מצוין.
כחלון הוא ההיפך הגמור. הוא לא מתראיין, לא רץ לאולפנים, עובד בשקט, חורש את הארץ, חוגי הבית שלו מפוצצים, אבל בעידן הריאליטי כדי לצבור כוח צריך להיות סטאר.
בסקר שעשה עבור לפיד לפני יומיים הסוקר האמריקני מרק מלמן, יש עתיד ממריאה אל עבר 13-14 מנדטים עם מגמת עליה משמעותית. מדובר במחקר גדול מאוד של 1,600 נשאלים וגם בקבוצות מיקוד שמגלות שהקמפיין של לפיד תופס, וששריו פופולריים לא פחות מהראש.
הסוקר ששלח את ניתוחי הנתונים ממקום מושבו בארה”ב צפוי להגיע לארץ בעוד שבועיים, ללוות את המשך מסע הבחירות של לפיד, שנכון ל-70 הימים שעוד נותרו, הוא ההפתעה הגדולה של הבחירות.
בקבוצות מיקוד שעשתה מפלגה אחרת וגדולה אף יותר, על ידי סוקרים בעלי שם נחשב לא פחות, עולה כי המצביעים של כחלון ולפיד הם הפריכים ביותר. הם מתחברים למסרים של כל אחד מהראשים בנפרד, אבל אולי יעדיפו בסוף להצביע למפלגות הגדולות בגוש. הם לא החלטיים.
בסקר הזה המצביעים שהעדיפו את כחלון ואהבו את המסר שלו, חוששים שיתרסק כמו כל קודמיו ולכן עוברים ללפיד.
הכי בטוחים, דרך אגב, הם מצביעי יהדות התורה והליכוד.
חפש את האישה
בעוד כחלון ונתניהו במרוץ למציאת נשים לרשימה (עדיף ד”ר אלופה עם עדיפות למזרחית ורוסית בו זמנית), נראה שבוז’י הרצוג מסודר.
בניגוד לרשימת הליכוד לכנסת הכוללת שתי נשים במקומות ריאליים בלבד, ברשימת העבודה-תנועה מובטחות ארבע נשים בצמרת פלוס שלושה שיריונים לנשים וזה רק ב-20 המקומות הראשונים.
פרט ללבני, המדורגת במקום השני, צפויות להתברג בצמרת הרשימה שלי יחימוביץ’, סתיו שפיר ומירב מיכאלי, כשבמקומות ריאליים נמצאים עוד שני שיריונים לנשים מטעם התנועה ועוד שיריון לאישה מהעבודה במקום ה-19, עליו מתמודדות מיכל בירן, איילת נחמיאס, רויטל סוויד ועוד. בטוטאל, שבע נשים בשתי העשיריות הראשונות.
במבחן הפוליטיקלי קורקט מקבלות העבודה והתנועה צל”ש. במבחן האלקטורלי רשימה נשית מהווה בעיה, עם כל הצער שבדבר.
הציבור אוהב לדבר על שיריון נשים בפוליטיקה, אבל לא מוכן שמישהי מהן תענה לטלפון האדום בשלוש בבוקר. הוא אוהב לדבר על חשיבות החינוך, אבל את הבחירות הפוליטיות המצביעים עושים על פי חישובי דרגות גנרלים וענייני חוץ וביטחון.
כשהקונטרה של הרצוג ולבני הוא נתניהו, יהיה להם קשה להכות בו עם רשימת נשים כובשות בצמרת. מקסימום חבטה קלה בליפסטיק.
שלשום הפתיעה יחימוביץ’ בטוויטר כשכתבה שבעבודה יש גם שושנים, לא רק סכינים, שאפשר להגיע לאחדות אמיתית, ופרגנה להרצוג שפרגן לה. אבל מאחורי הקלעים מסתבר שמדובר ברובים ושושנים.
הדילים שנרקמים במפלגה לא היו מביישים את מרכז הליכוד. ההסתדרות פועלת לחסל את מיקי רוזנטל שהתבטא בעבר נגד יו”ר ההסתדרות, שמועות מדברות על ניסיונות לדחוק את יחימוביץ’ לאחור, ואנשי המנגנון של פואד עושים הכל כדי שאלדד יניב, שזוכה לחשיפה תקשורתית גבוהה, יישאר מחוץ לרשימה.
מסקרן לדעת לאיזה מקום יגיע יניב, שלא רק שהיה זה שהוציא את פואד מהמרוץ לנשיאות, יש גם מי שלא שוכחים לו את התקופה שעבד עם ברק.
על פי הערכות איתן כבל יגיע למקום הראשון. מאוד יסקרן מיקומה של יחימוביץ שיצרה כעסים רבים בתקופה שהנהיגה את המפלגה, והאם העיתונאי לשעבר זוהיר בהלול יצליח לגבור על הדילים של ראלב מג’אדלה.
מי שמסתמן כיולי אדלשטיין של הליכוד הוא נציג המחאה איציק שמולי, שלא מעורר אנטגוניזם ומנבאים לו מקום גבוה ברשימה.