למה ההחלטה על מקור-ראשון מתעכבת

 פוליטיקה? אני לא בטוח, אבל גם אמינות גדולה אין שם.

מעשה שהיה כך היה:

ב”מקור ראשון” בטוחים שלחצים פוליטיים מעכבים את ההחלטה הגורלית לעתידם. הטענה שלהם היא שזה לוקח כל כך הרבה זמן לממונה על ההגבלים העיסקיים, דייויד גילה, להחליט אם לאשר את מכירת העיתון לשלדון אדלסון, מכיוון שנפתלי בנט בעניין וראש המטה שלו, שלום שלמה, בסיפור.

למי שלא מכיר את הרקע – נפתלי בנט נהנה מגישה ידידותית מאוד ב”מקור ראשון”. זו תולדה של עמדותיו, מן הסתם, הקסם האישי שלו, אבל אולי גם החיבור האמיץ שלו לבעלים, שלמה בן צבי. בן צבי איננו יותר. הייתה התמחרות בביהמ”ש ועוד יותר מחוץ לכותלי ביהמ”ש.

בנט מאוד רצה שאימפריית “ידיעות”, שהוא מקורב אליה, תקנה את העיתון, לפני שייפול במחנה האוייב. האוייב, נתניהו, רצה אותו הדבר בדיוק, אבל הפוך. נתניהו ניצח. שלדון אדלסון הגיש את ההצעה הגבוהה ביותר, 14 מיליון שקלים והנאמן מטעם ביהמ”ש, רואה החשבון חן ברדיצ’יב, בחר בו בכפוף לאישור הממונה על ההגבלים העיסקיים, בכל זאת לשלדון יש עוד איזה עיתון, שבמקרה הוא הנפוץ ביותר בישראל (גם אם קשה לקרוא לו עיתון).

הממונה מתעכב ומתעכב וב”מקור ראשון” בטוחים שהשר שבתחומו נמצאת הרשות להגבלים עיסקיים, שר הכלכלה, נפתלי בנט פשוט לוחץ עליו לא לתת לשלדון את העיתון.

ביום שישי אמרתי כמה מילים בעניין בתוכנית “שישי” של ערוץ 10. דיברתי על המופרכות של הרעיון לאשר את העסקה בכפוף להגבלות שאמורות היו למנוע מאדלסון להשפיע על התכנים של “מקור ראשון” (הממונה הכחיש מאוחר יותר שהייתה כוונה כזאת). התקשר אליי מישהו שמתמצא בעיתון וחפץ ביקרו ואמר לי, בין השאר, “זה לא בסדר. הם עמדו לצידכם כשהערוץ היה בסכנת סגירה”.

בנימוקי ההגנה שלי טענתי כלפיו שפה אין פוליטיקה. אין, הוא תמה? בטח שיש. תשאל את הממונה אם הוא לא שוחח עם בנט או שלום שלמה, ראש המטה שלו, בשבוע האחרון.

צריך להבין את ההקשר – אין לבנט יכולת אמיתית לפגוע בממונה ביום יום. הסמכויות של גילה סטטוטוריות ואסור לשר להשפיע על החלטותיו. מצד שני, זו יחידה שכפופה אדמיניסטרטיבית למשרד הכלכלה, כך שלכאורה יכולה להיות איזושהי השפעה על תקציבים וכו’.

דיבר או לא דיבר?

ביום ראשון הפניתי שאלה לדובר הרשות, האם הממונה דיבר עם בנט או שלמה. הוא אמר שהוא יודע שלא, כי כל יום הוא נשאל על כך ושואל את גילה. בכל זאת, ביקשתי שייתן לי תשובה מוסמכת. הוא סימס “אין שום לחץ, גם לא בימים האחרונים”. הרחתי התחמקות. כתבתי לו “אני ממקד שוב את שאלתי – האם שלום שלמה או נפתלי בנט דיברו עם הממונה בשבוע שבועיים האחרונים?”.

דובר הרשות סימס “לא דיבר”.

שוב, העובדות הרגו סיפור טוב, חשבתי, אלא שמעשה שטן, אתמול התראיין בנט הלחוץ מהקמפיין כנגדו ברדיו “גלי ישראל”. הוא סיפר ביוזמתו שהוא כן דיבר עם הממונה. לטענתו, הוא לא לחץ על גילה חלילה לא לאשר את העסקה אלא ההפך – דחק בו לקבל החלטה כמה שיותר מהר.

התקשרתי לדובר. “איך התשובה שלך אליי חיה בשלום עם מה שבנט אמר?”.

הדובר אמר ששאל את גילה ונאמר לו שהשיחה התקיימה כבר לפני מספר שבועות ואני שאלתי על השבועיים האחרונים. וואלה…

בוא נגיד ככה – אני עוקב קצת מרחוק אחרי הרשות להגבלים עיסקיים. כשאני נתקל בהחלטות הממונה הזה, אני לא מלא התלהבות. חוות הדעת שלו בעניין תל”י ותמלוגי היוצרים, למי שעקב, נראתה לי כמו חוסר חוסר הבנה משווע של השוק הזה. המלחמה שלו במונופולים נראית לי חלשה ואנמית והחקירות של הרשות כבר מזמן לא מטלטלות את המשק (להגנתו ייאמר, חולשת מחלקת החקירות היא תוצאה של הקדנציה החלשה של קודמתו, רונית קן), אבל ייתכן שהוא עושה דברים אחרים מדהימים שאני לא מתמצא בהם. ההתמהמהות שלו בהחלטה הזאת מטילה צל על יכולת קבלת ההחלטות שלו וגם פרס באמינות הוא לא הולך לקבל.

ועוד מילה על “מקור ראשון”

קראתי את הודעות ראשי העיתון על כך שהתקשורת המיינסטרימית לא מקדישה תשומת לב לסכנת הסגירה שלהם בגלל שמדובר בעיתון ימני וכו’. אני לגמרי מבין כמה לא נעים להיות במצב הזה ואיך כל העולם נראה לך פתאום לא ענייני ומנוול.

הייתי יחד עם ערוץ 10 במצב הזה לא פעם והאמת, אנחנו עדיין שם. בסיפור של “מקור ראשון” אני מאוד מקווה שתשומת הלב המועטה יחסית היא לא תוצאה של הגוון הפוליטי של העיתון, אלא של התחושה שאין סכנה אמיתית לקיומו, דווקא מכיוון שיש לו הגיון כלכלי אמיתי וקהל קוראים מחויב, ובאמת באמת שחשוב מאוד שהוא ימשיך להופיע.