הגביר בעל החלומות מאמריקה, הלבלרים, ויוזמת השלום

לפני מספר שבועות נפלה ההחלטה בביתו של גביר אמריקני. הגביר דרש אחדות בין המפלגות החרדיות. הוא לא הסתפק במתן עצות. הוא היה מוכן להוזיל מכספו למען הרעיון. אם תרצו, מעין מיזם ‘סטרט אפ’ פוליטי.

לצורך כך הוא שכר מספר אנשי תקשורת חרדים, על מנת שיקדמו את יוזמת השלום בתוך המגזר.

היוזמה להקמת גוש חרדי-חזית דתית עולה בכל מערכת בחירות, מתוך רצון להגדיל את הכוח החרדי בכנסת.

גוש כזה, שימנה כ-20 מנדטים, יוכל להוות לשון מאזניים בכל הקמת ממשלה שתקום כאן. אז למה לא? מה רע בהקמת חזית דתית?

האמת, שזה רעיון נפלא. אבל רק ברמה התיאורטית.

אם נבדוק את ההתנהלות של המפלגות החרדיות בכנסת ה-19 נגלה שש”ס ויהדות התורה פעלו כמקשה אחת בכל דבר ועניין בוועדות הכנסת, במליאה ובקידום נושאים שונים הקשורים למגזר החרדי. כמעט בכל ההצבעות (99%) חברי הכנסת של ש”ס ויהדות התורה הצביעו אותו דבר.

גם אם היו חילוקי דעות בין חברי הכנסת החרדים, הם נעשו בחדרי חדרים, מאחורי דלת סגורה. אם היה זה נושא כבד-משקל, הם טרחו להציג את הנושא בפני ‘המועצות’ של חכמי התורה של ש”ס וגדולי התורה החסידית והליטאית של אגודת ישראל ודגל התורה. גדולי ישראל קיבלו החלטה, וחברי הכנסת הצביעו. וכל זאת, גם כשהמפלגות לא רצו ביחד לכנסת.

בניגוד ליוזמת השלום המדומה, החרדים רצו בנפרד בבחירות ופעלו באחדות מלאה ביום שאחרי. מה רע בזה?

בכדי להבין עד כמה יוזמת השלום המדומה נשארה רק בשיח התקשורתי של אותם לבלרים שנשכרו לצורך העניין, ניתן להבין כאשר מדברים עם חברי הכנסת מש”ס ויהדות התורה. כל אחד מהם מסביר בשפתו, כי הנושא כלל לא עלה לדיון.

“אנחנו לא נמצאים אפילו בשלב של מי יעמוד בראש ואיך תהיה שיטת החלוקה”, אומר אחד מחברי הכנסת של יהדות התורה.

לכל מפלגה יש את קהל המצביעים הקשיח שלה ואת המיוחדות שלה. קהל המצביעים הקשיח של ש”ס יתמוך בש”ס, בין אם היא תרוץ כחזית דתית ובין אם תרוץ כמפלגה עצמאית. הוא הדין לגבי יהדות התורה. ובניגוד לכל מיני סקרים, גם ש”ס וגם יהדות התורה יביאו את קהל המצביעים שלהם ביום פקודה ויזכו לנציגות מכובדת בכנסת.

הבעיה המרכזית אינה בקהל המצביעים הקשיח, אלא באותם תומכים המגיעים מהפריפריה. אותם מצביעים שתמכו בעבר בליכוד, כי בגין ייצג את המזרחיים, ומשנת 1988 הבינו שש”ס היא הבית הטבעי שלהם.

גם אם בחיי היום-יום הם אינם לבושים שחור-לבן ותורתם אינה אומנותם, הם מבינים שש”ס היא המפלגה המחזירה עטרה ליושנה, היא זו שהרימה בגאווה את קרנה של יהדות ספרד. אודות למפעליה של ש”ס יש להם בדימונה וקרית שמונה, בחצור הגלילית ובירוחם בתי ספר המלמדים תורה ודרך ארץ ברוח יהדות המזרח.

עבור אותם אנשים עירוב החצרות יהיה זר.

חלק מדפוסי ההצבעה של אותו גרעין הנמצא בפריפריה הוא על בסיס עדתי. בהעדר הבסיס הזה הם יצביעו לכחלון ולמפלגות בלון אחרות. במקרה כזה אז היהדות החרדית תאבד לפחות ארבעה מנדטים – וחבל.

אבל הדבר שבאמת מטריד אותי ביוזמת השלום הפוליטית המגיעה מבתיהם של אנשי ממון וכסף, היא הרצון שלהם להכתיב לנו את עמדתם. הסכנה היא שהיום מדובר ביוזמה פוליטית של אחדות, ומחר תהיה זאת יוזמה אחרת המבקשת לעצב מחדש את פניה של החברה החרדית.

צריך לומר בקול ברור וחד: חברי הכנסת החרדים, בש”ס וביהדות התורה פועלים מכוחם של גדולי ישראל, והם כפופים אך ורק להם ולדעתם. יוזמות כאלה צריכות לצאת רק מפיהם.

באם יוזמה שכזאת, גם אם היא נראית כדבר מבורך, יוצאת מפיו של גביר – היא מיד מעוררת חשד, וחייבת להגביר את החשד של כל אדם. שהרי אנשי עסקים מבקשים לקבל תמורה בעד כספם.

אני מניח שאיש מהם אינו משקיע במהלך שכזה, מבלי שיש מאחוריו אינטרס כלשהו.

לכן, כל עוד וגדולי ישראל לא קיבלו החלטה, והעניין לא נמצא כלל על השולחן, ייהנו אותם עיתונאים מהגביר הנכבד בקידום יוזמות שלום מסוג זה.

• הטור מתפרסם בעיתון יום ליום