עושים שiק בהמתנה לשלג • הצלם בועז בן ארי ברחובות ירושלים

מהבוקר דיווחים בכל כלי התקשורת על השלג הקרב ובא. הדיווחים מגיעים בקול חמור סבר: הכבישים נסגרים, נפתחים; האווירה כאווירת מלחמה. הצפון נסגר עקב השלגים, כביש 443 יפתח לתנועה חלקית, אנו קוראים לציבור לא לנסוע בדרכים, תושבים הזדרזו להיכנס לבתים לפני הסערה.  רק לי זה הזכיר את אווירת ‘צוק איתן’, כשמידי שעה הודיעו בכלי התקשורת על סגירת כבישים שונים עקב הירי? אולי שמישהו יתחיל לדווח על השלג באווירת שמחה, ואושר. אתם יודעים כמה אנשים חייכו היום ולא הלכו לעבודה?

החיוך על פניהם. הם חיילים, מי צריך מעיל? שלא לדבר על סוודר או אפודה. הכל בסדר, לא קר, הכובעים על ראשיהם מתנופפים עם צמות לכל עבר. “אה, אתה מצלם אותנו כאילנו אנחנו דוסים, ויש לנו פאות?” – שאלו. לא הספקתי לענות. הם מיהרו לתחנה המרכזית. היה באמת קפוא בחוץ.

בתוך הטרקטור, האחראי על גזרה 15 ליד בנייני האומה. הוא ספון עם כרית, שמיכה וחימום. ניסיון לתקשר אתו, שיפתח חלון כדי לשאול אותו ממתי הוא יושב שם בהמתנה לשלג, לא נושא פירות. הוא מנופף בטלפון ומראה את לי המסך. אני מפריע לו לעבור שלב בקנדי קראש…

“קר לי”, הוא צעק. הבטתי לכיוון. לא היה לי הרבה מה להציע לו, בטח לא איך להתחמם. אבל החבר עם החרמונית הצה”לית לא חשב פעמים: חיבק אותו והחל לרקוד, עד שיתחמם.

מפלסת שלג ולא טקטור ניצבת ליד גשר המיתרים, בחניה של בניין הדואר. גם כאן הניסיון לנסות לשוחח עם הנהג נכשל. בתנועות ידיים נואשות מתוך תא הנהג הוא סימן שאת החלון הוא לא פותח.

הם ממהרים לצאת מהעיר. התחבורה הציבורית הבין-עירונית מצטמצמת והם ממש לחוצים להגיע. בכניסה לעיר כבר שיירת ענק של מפלסות וטרקטורים, מסתדרים, מחכים לשלג. בנתיים על השלט הדיגטלי הוסרו הפרטים על מצב הכבישים היוצאים מירושלים, כדי  למנוע מנהגים לצאת מהעיר.

מנסה שוב בכניסה לעיר לשוחח עם נהג מפלסת, אך שוב ללא הצלחה. הם ממש מתבצרים בתאי הנהג, מסרבים לדבר. מה כבר בקשתי: לשמוע איך מרגישים עם ההמתנה הארוכה הזו לשלג.

נהג הטרקטור שבתמונה  אומר לי: “מה? מה אתה רוצה לשאול את כולם?” אני עונה: רק רציתי לדעת איך התחושה בתוך הטרקטור. “אני אגיד לך איך התחושה”. שמו עימאד. “התחושה גרועה, מזופתת, כל השנה אנחנו מחבלים על כלים צהובים, ועכשיו אנחנו פתאום מלאכים… זה תחושה זיפת, אולי יבוא השלג הלבן ימחק לנו את התחושות”.

האוטבוסים שבתו מנסיעה, על הצגים הדיגטלים  עדיין רשום שהקווים בדרך, אבל הארבע דקות המתנה לקו שיקח אותי הביתה, הופכות לארבע דקות ארוכות ללא סיום. הרכבת עדיין מזדחלת, ונוסעים שכבר קפאו מהקור עוצרים מונית. מהצד, כמו שהם לבושים, זה בכלל נראה פעולה של מסתערבים על מונית עויינת בלב ירושלים.

צומת הגבעה הצרפתית. ניסיון אחרון לשוחח עם נהג טרקטור שממתין לשלג. אבל גם כאן הניסיון לא צלח. הוא ישן שינה עמוקה, כשרק רגליו מבצבות מעל ההגה בחלון הקדמי.