מוזיקה היא אחת ההנאות הגדולות המזומנות לאדם. בספרים הקדושים נאמר לא מעט על כוחה של הנגינה, וברחבי העולם פועלת המוזיקה כמעט בכל פינה, ובכל ארוע בו מצויים גם בני אדם. כך מלווה המוזיקה ארועים שמחים כמו חתונות, בר מצוות, ארועים עצובים כמו לוויות וטקסי זיכרון, מוזיקת רקע בחדרי המתנה ומסעדות, ארועי ספורט, כנסים, ועצרות בחירות.
אלא שלמרבית הפלא ישנם אנשים שהמוזיקה אינה נעימה לאזניהם. אין הכוונה שהם אינם ‘מבינים’ במוזיקה, או שהם רק לא ‘נהנים’ ממנה, אלא שהם בפשטות ‘סובלים’ לשמעה.
לאנשים הללו קוראים: א-מוזיקאליים.
מספר אנשים הסובלים מן התופעה הזו עומד על לא פחות מ-4 אחוזים מכלל האוכלוסיה. המדענים שגילו תופעה זו רק בשנים האחרונות מסבירים כי לאנשים אלו אין יכולת לזהות, או להבחין, בין שני שירים גם לגמרי שונים כמו ‘תניא’ של אברהם פריד, ו’משיח’ של מרדכי בן דוד, לצורך העניין.
לא, תודה
הא-מוזיקליים גם לא יכולים להבחין בין שני טונים-צלילים, גבוהים או נמוכים. מבחינתם הכל הוא סוג של בליל קולות אחד גדול.
לא- מוזיקליים החיים בעולם הזה הם סוג של סבל מתמשך. במחקרים המתרבים לאחרונה סביב התופעה, הם משווים את המוזיקה להקשה של סירים ומחבתות אלו באלו, או להשלכה של כלי מטבח על הריצפה. לא פחות.
“אני נמנעת כבר כמה שנים מללכת למסיבות, או אפילו להיכנס לתוך מסעדות” אומרת מרגרט קלייר, צעירה בת 17 שגילתה לאחרונה כי היא סובלת מן הבעיה.
המדענים שכאמור זיהו אתה התופעה הזו, זה לא מכבר, מסבירים כי מוחותיהם של הא-מוזיקליים, שונה פיזית, ממוחותיהם של האנשים הרגילים, גם הבלתי מוזיקליים אך החובבים מוזיקה.
“אין כל קשר בין חוסר היכולת ליהנות ממוזיקה, לבעיות שמיעה” אומרים מומחים. “את הא-מוזיקליות, ניתן להשוות לעיוורון צבעים, שהסובלים מהם, רואים היטיב, אך הם מוגבלים בזיהוי צבעים מסויימים”
“לפחות כעת אני יכולה לומר ללא חשש כאשר מזמינים אותי לקונצרט כי אני א-מוזיקלית” אומרת מרגרט קלייר. “עד כה, לא ידעתי שקיימת בעייה כזו בספרות המחקרית, וחשבתי שאני יוצאת דופן”.
[מקור: ספר – REAL READING, דיוויד וייס].
גם לא קונצרט