ומה עם הזיכרון בשאר ימות השנה?

  חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, מתוך סעיף 2 לחוק: “ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקוימו אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו”

עוד שנה, עוד יום זכרון לשואה ושוב המשפט הכל כך מוכר וכמעט ייחודי ליום הזה: “לזכור ולא לשכוח” עולה לאוויר ונשמע בכל אמצעי תקשורת. עם ישראל מתכנס ומתייחד עם ששת המיליונים שמסרו נפשם על קידוש ה’.

אך היכן אנחנו בשאר 364 ימות השנה? היכן הזיכרון? הוא כמעט ולא קיים. האם המציאות הזו נגזרת מרצוננו, בפועל, לשים את עברנו מאחור? ייתכן ונוח לנו להשאיר את זיכרון המשרפות, תאי הגזים והמוות ולהסתפק בזיכרון בהם פעם בשנה? לצערי, המציאות מוכיחה שכן.

מתי דיברנו על השואה? מתי הזמנו וכיבדנו ניצולים? מתי הושטנו להם יד וביקשנו כי יספרו לנו את סיפורם? לא ביקשנו, לא רצינו לזכור ואולי אף רצינו לשכוח.

מדינת ישראל ואזרחיה שוגים בכל הקשור ליחס לניצולי השואה ולזיכרון התקופה החשוכה הזו.

בתום השואה, לאחר מלחמת העולם השנייה, זכתה מדינת ישראל לתקומה. לאחר 2000 שנות גלות חזרנו לארצנו ולמולדתנו. לא לחינם מצויין יום השואה בסמיכות רבה כל כך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וליום העצמאות. הקשר ביניהם, הנוגע לתקומת ישראל, הוא חד וברור ובלעדיהם, חללי צהל וחללי העם היהודי לא הייתה קמה המדינה. עלינו להכיר ולהוכיר אותם ככל שרק ניתן ולכבד את מותם וליצוק משמעות לזיכרון שהשאירו אחריהם.

כותרות בדבר מצוקתם ותנאי מחיתם של הניצולים בסמיכות ליום השואה, אינה מקנה לאותו אמצעי תקשורת תעודת כבוד על העלאת הנושא, כי אם נקודה למחשבה לכולנו מדוע הסיפור רלוונטי וזוכה לכבוד הראוי לו רק בתקופה מסוימת בלוח השנה העברי. השרים ומשרדי הממשלה לא יכולים להוציא לפעול תוכניות חיוביות הנוגעות לרווחת הניצולים רק ביום הזה, עליהם לעשות זאת ללא הפסק בכל הימים.

אין כאן קריאה להפוך את מדינת ישראל למדינת מצבות ואנדרטאות אך כן דרישה להשכמה כי נדע ונכיר בחובה המוסרית והערכית להכיר כל ניצול ולדואג לו לכל מחסורו בכל ימות השנה. החובה לדעת ולהעלות סיפורם ועדותם ולומר להם ולאלו שאינם בקול חד וברור: “אנחנו כאן בזכותכם”.

• הכותב הוא ראש המועצה האזורית נחל שורק, שהוציא לפועל פרויקט להעלות על הכתב את סיפורו של כל ניצול הגר בתחום שיפוטו