בניו יורק נפטר, בגיל 91, הרה”צ רבי שמואל חיים ראובן וואגשאהל זצ”ל מלנצהוט, בן הגה”צ רבי אלטר יעקב יצחק, אבד”ק לנצהוט.
המנוח זצ”ל נולד לאביו אבד”ק לנצהוט זצ”ל, נין ונכד של הרה”ק רבי אלימלך מליזענסק ותלמיד של הרה”ק מראפשיץ ותלמיד הרה”ק מצאנז, כבן בכור ביום כ”ג אלול תרפ”ג בעיר לנצהוט שם כיהן אביו זצ”ל ברבנות.
בהיותו רק 11 שנים נשלח על ידי אביו ללמוד אצל דודו הרה”ק רבי יחזקאל שרגא האלברשטאם הי”ד, אבד”ק דיקלא, נכד הרה”ק משינאווע זי”ע, שם למד במשך שנתיים.
המנוח זצ”ל למד עם דודו ועלה במעלות התורה והיראה על דרך אבותיו ורבותיו, ומאז לא פסק פומייהו מגירסא. אחרי הבר מצווה שלח אותו דודו הרה”ק מקאלשיץ הי”ד ללמוד בעיר רישא – והבטיח לאביו כי הוא יחזיר אותו.
בשנת תרצ”ט, כאשר פרצה מלחמת העולם, נסע הרה”ק מקאלשיץ לעיר רישא והחזירו אל אביו באמרו: אני חייב להחזיר את הפקדון.
אחרי שחזר לעיר לנצהוט, ברח יחד עם אביו ובני משפחתו לרוסיה, משם הוגלה לסיביר. שם ישב יחד עם אביו ובני המשפחה עד סיום המלחמה בשנת תש”ה. בסיביר מסר את נפשו להציל את כל בני המשפחה, וכדי להשיג אוכל עבור כולם, עבד שם תחת שני שמות שונים, וכך קיבל שתי מנות אוכל.
אחרי המלחמה היגר לניו יורק, שם יחד עם אביו ובני המשפחה, פתחו את בית המדרש לנצהוט באיסט-ניו יורק.
בניו יורק התקשר בקשר חזק לאדמו”ר מסאטמר, בעל הדברי יואל זצ”ל.
לאחר נישואיו, כאשר האדמו”ר מסקיוורא הקים את השיכון החרדי הראשון בניו יורק, היה מהראשונים לעבור לגור במקום החדש, וזכה לקירבה מיוחדת מצד האדמו”ר מסקיוורא זצ”ל.
כל ימיו קיים את המשנה ‘שנא את הרבנות וברח מהכבוד’, גם כאשר האדמו”ר מסקווירא קירבו במיוחד והושיבו לידו בכל הזדמנות ניסה לברוח מן הכבוד.
כן התבטא לפני פטירתו כי התפלל בכל יום שלא הוא ולא בניו ישמשו כרבנים אלא ייהנו מיגיע כפם. גם הוא היה נהנה מיגיע כפיו ומכר לסוחרי יהלומים חומרים מיוחדים לליטוש היהלומים.
פעם סיפר כי הרוויח בכל יום את מה שהוא היה צריך לאותו יום, וכאשר הגיע הזמן לשדך את את ילדיו, קיבל הצעה ממפעל יהלומים שהביאה לו רווחים יפים, וכך היה עד למחרת השבע ברכות של בתו הצעירה.
ביום למחרת השבע ברכות, התקשרו מהמפעל להודיע כי הם אינם צריכים יותר את שירותיו.
גם כאשר עבד לצורך פרנסתו לא עבר עליו יום שבו לא ישב בשעה ארבע לפנות בוקר בבית המדרש ולמד עם חברותא במשך כמה שעות, עד תפילת שחרית.
במנהגו זה המשיך עד לפני פטירתו, כאשר הוא לא ראה את מיטתו בשעה 4 לפנות בוקר, ובדרך זו זכה לסיים כמה פעמים ש”ס בעיון.
בלמדו אצל רבו הרה”ק מקאלשיץ הי”ד למד לאהוב כל יהודי באשר הוא, ומעולם לא דיבר בגנותו של אף יהודי, בהצנע לכת הוא תמך בעניים ללא ידיעתם, ובכל יום אחרי התפילה הוא התרים את מתפללי בית המדרש לצרכי צדקה ובעיקר לקופת רמבעה”נ, שם כיהן כגבאי הקופה.
היה קשור מאוד לזקנו הרה”ק רבי יצחק רובין זצ”ל, אבד”ק קהל החסידים בצפת, שמנוחתו כבוד ליד ‘הבית יוסף’, ולמשך כל ימי חייו הגיע ביום ההילולא לצפת להתפלל על ציון זקינו. הוא אף קנה חלקת קבר בבית החיים בצפת.
ביום חמישי לסדר ‘הנה אביך חולה’ אושפז בבית החולים עם דלקת ריאות. התפלל ובירך את בניו ובשעות אחר הצהרים התחיל לומר פסוקי יחוד ולהכין את עצמו להחזיר את נשמתו ליוצרו. בשעה 22:00, אחרי שגמר לומר את כל פסוקי הייחוד, עצם את עיניו ונפטר בשיבה טובה.
הלוויה המונית יצאה בערב שבת מביתו במונסי לעבר בית המדרש ראדוויל, שם התפלל בשבתות וימים טובים, ומשם לעבר בית המדרש ויואל משה דסאטמאר – שם הספידו אותו הצדיק רבי אריה וואגשאהל וכמה מבניו. משם יצא מסע הלוויה לעבר בית המדרש של אחיו ‘דברי יחזקאל שינאווע’ במונסי.
ארונו הוטס לארץ ישראל.
היום בערב תצא הלוייתו מבית המדרש העתיק של צאנז בצפת, אל לעבר חלקת הקבר שקנה לעצמו סמוך לזקנו.
השאיר אחיו 13 ילדים: הרב ישראל מענדל, הרב נפתלי, הרב צבי אפרים, הרב חנה, הרב יחזקאל שרגא מירושלים, הרב אברהם דוד, הרב יהושע הרב אלימלך, ובנותיו: הרבנית ממאנטיוודא, הרבנית מדברי אמונה אשת הרב אהרן ווייס, אשת הרב מנשה ראזנבערג, ואחיו הרה”צ הישיש רבי יחזקאל שרגא וואגשאהל מלנצהוט והאדמו”ר משינאווע.
בניו ובנותיו יושבים שבעה בביתו במונסי עד יום חמישי. בניו הרב צבי אפרים, הרב יחזקאל שרגא, הרב אברהם דוד, הרב יהושע יושבים בבית בנו – הרב יחזקאל שרגא, ברחוב סלנט 15 עד יום ראשון.