1.
הרבה אהבה לא מצאתי ב’המודיע’ כלפי אביגדור ליברמן וחקירת השחיתות הגדולה בישראל ביתנו.
אחרי הכול, אפשר להבין גם למה.
כולם זוכרים איך הבריז ח”כ יעקב ליצמן – חברו הטוב (לשעבר) של שר החוץ – בבחירות לראשות עיריית ירושלים, כאשר אחרי שהעניק את המילה כי יתמוך במשה ליאון – חצה קווים ועבר לכביש של ניר ברקת.
ליברמן כמעט נשבע אז להתנקם. עד היום לא הייתה לו הזדמנות. אז המודיע, הביטאון של חסידי גור, מקדים רפואה למכה ומחטט בפרטי החקירה נגדו.
“בכירים ב’ישראל ביתנו’, מהם גם מי שנחשבים למקורבים לליברמן, נמצאים במעצר ונחקרים סביב השעון, במסגרת פרשה בה נחשדים רבים מאנשי המפלגה הזו כמי שהפכו אותה לסוג של ‘קופה קטנה’ ומסלקת כספים, שהעבירו מאוצר המדינה לעמותות ולמוסדות שונים, תמורת עמלות שמנמנות.
“ליברמן לא נחקר ולא מוגדר כחשוד, אבל אף אחד לא מוכן להמר על כך שהמצב הזה סופי”.
2.
לשבחו של כתב המודיע יש להזכיר כי ימים אחדים לפני פתיחת מושב החורף של הכנסת, שיגר סוג של נבואה כשקבע שנתניהו יפתח את המושב בפיזור ממשלתו.
אז נשמעה נבואה זו כמעט מדע בדיוני. איש לא ייחס לנתניהו סוג כזה של אומץ לב. במבט לאחור, זה אמנם לא קרה בשבוע הראשון, גם לא בשני ובשלישי. אבל, זה קרה.
נראה שמקור בכיר בסביבת ראש הממשלה (יש לי ניחוש מיהו) היה זה שלחש לכתב: “זה קרוב מתמיד”. במבט לאחור, שאפו.
3.
‘מתה’ על מסגרת מוזרה כמו זו שבהמודיע:
“על מה אנחנו לא כותבים ומדוע”.
במילים ברורות מסביר כתב העיתון למה, ומאלו סיבות, הוא אינו מפרט את פרטי פרשת אריה דרעי (כבוד שמים, מניעת חילול השם, כבוד הבריות, אחריות על משמעות הדברים הנכתבים ודרך קבלתם על ידי הציבור ובמיוחד הצעירים).
אבל בלי להיכנס לפירוט, בלי להסביר לקורא מניין נובעת מסקנתו, הוא מביא את דעתו הברורה לאירועים.
יש לדעה הזו קשר לחברות האיתנה השוררת בין יו”ר ש”ס אריה דרעי לח”כ יעקב ליצמן או אחד מכתבי העיתון? ככה נראה.
“כבוד שמים ואינטרס-העל החרדי צריך להיות, שמפלגת ש”ס תמשיך לשגשג ולפרוח ולייצג את היהדות הנאמנה יחד עם אחותה הבכירה – יהדות התורה… הציבור החרדי אינו יכול להרשות לעצמו שכל עסקן שאינו מרוצה ממיקומו ו/או ממעמדו יעשה כרצונו”.
במילים אחרות אומר המודיע, בלי לומר זאת בפירוש: אלי ישי מונע מאינטרסים אישיים, ‘דעת התורה’ של ראש ישיבת כסא רחמים הגר”מ מאזוז אינה מקובלת על קברניטי המודיע.
מי שמם להחליט החלטה שכזו?
להמודיע הפתרונים.
4.
בקהילה תפסו צד. סופית.
שימו לב למשפטים כמו:
“אף אחד לא הוציא החוצה הקלטות מ-13 השנים הראשונות של הקמת התנועה הקדושה, אלה שנאמרו בהם שבחים שגרמו לי לחשוש מעין הרע”.
או: “אף אחד גם לא יוציא קלטות מהשיחות שלנו בשנתיים האחרונות לחייו, כשצירף אותי להנהגה… את דברי האהבה והחיבה שהרעיף עליי לא ימכרו בני הבית לכל דורש, ובטח שלא יפרסמו את הדברים הקשים שאמר על זה שהדיח, לאחר שהראו לו איך מכר את האינטרסים של התנועה בגלל חשבונות אישיים”.
ותקראו את זה:
“ישי עצמו מוגדר רשמית כחרדי ואף מתנהג כך בפועל (לפחות עד פרסום הקלטת שמיוחסת לו ולאנשיו)”.
על החושד בכשרים לוקה בגופו לא שמעו שם, בבקהילה?
וזה עוד כלום, לעומת פרץ הדמעות בטור ממוסגר, שנכתב על ידי אחד מעורכי העיתון: “המנהיג הכריזמטי של כל הזמנים, הרב אריה דרעי… הלב שלו לא עמד עוד… כשיצא מהכלא איש כמעט לא חיכה לו. גם את אביו שלחו הבית הממשרתו בתנועה… הפרישה של דרעי אמיתית, כנה וכואבת… אחריי, קורא המנהיג הבלתי מעורער”.
בטור שבעמוד האחרון בעיתון, במקום תמונה, מופיעה הפעם משבצת שחורה, סימן ל’אבל’ הגדול.
“ישי, משום מה, בוחר לדהור כל הדרך לתהום. רץ אחריה באמוק”.
“עזוב את מרן ואת ציטוטי ‘בכל ביתי נאמן הוא’… חבור ללהב”ה, לברוך מרזל, למיכאל בן ארי”.
“גם בתקופה שעשה בש”ס תחת גלימתו של מרן הגר”ע יוסף ראה את עצמו קודם. מרן שירת אותו”.
“בכל 13 השנים האלה ש”ס לא באמת עשתה משהו מיוחד, מלבד לשמור על המנדטים היורדים בהדרגה ולתחזק קשר חם בבית מרן הגר”ע… אז במה הייתם עסוקים שם בש”ס? בהקלטות ליום שאחרי?”
רגע, בודקת אם לא בטעות אחזתי ב’יום ליום’.
לא. זה ‘בקהילה’.
5.
הבדל מעניין, אפרופו הצלחתה המסחררת של ‘האשה’ בליכוד:
ביתד נאמן: ח”כ מירי רגב.
בהמודיע: הגב’ רגב.
6.
אהבתי.
את כתבת השטח של ‘יתד נאמן’ מגבול ביתר עילית-כפר חוסאן.
הכתב חשש, החיילים הורו לו שלא להיכנס, וביתד נאמן לא לוקחים סיכונים. אבל הוא בהחלט פגש כמה יהודים שיצאו מתוך הכפר הערבי.
“היה שקט הרבה שנים, היה טוב. היתה פרנסה הרבה, אבל עכשיו יש כמה ילדים שעושים בלגאן”, אומר לו חוסיין, תושב הכפר.
“עשר שנים שהיה כאן שקט מוחלט. היו נכנסים לכאן נערים עם אופניים…הרבנים סגרו אז הכל בינם לבין המוכתר של הכפר. הם הצליחו איפה שהצבא נכשל… עד כדי כך הערבים מכבדים את הרבנים. היו תושבים מהכפר שבאים להתדיין אצלם.
“הנה יהודי נכנס אל הכפר, החיילים לא שמו לב… הנה תראה, הגיע נהג חרדי הביא איתו באוטו קטן עשרה אנשים…”
7.
נכון שעיתון משפחה לקח השבוע צד ברור במלחמת ש”ס (דרעי, דרעי, דרעי), אבל משפט אחד נאמר ביושר – והוא נכון מאד:
“בדרך הוא גם עשה לא מעט טעויות: לא תמיד גילה רגישות במקומות שצריך היה לגלות, ולא הבין, למשל, שיחסים טובים עם כל בני משפחת מרן הרב עובדיה יוסף הם תנאי הכרחי לאי פרסום קלטות מביכות בערב לא בהיר במיוחד.
“גם מול אלי ישי, יחס שונה לא היה מזיק, בלשון המעטה. ההתנהלות מולו לא תמיד שפעה חכמה”.
“רק בחודשים האחרונים הבין דרעי שההתעלמות המופגנת מיו”ר ש”ס לשעבר בהלוויה ובכינוס ה’שלושים’, יצרה אצל אלי ישי פצע שותת דם. איש חכם כדרעי היה צריך להסיק מוקדם יותר, שביום מן הימים תוגש החשבונית לתשלום”.
חותמת על כל מילה.
בשתי ידיים.
8.
שיתוף פעולה מעניין בין בקהילה ומשפחה נרשם גם בסוגיית הרדיפה אחר ‘נכד מפורסם’, שלא קשה לגלות מהי זהותו, כפי שהתכוונו אליה הכותבים.
בבקהילה זה מופיע ככה:
“בשעה ששורות אלו נכתבות עושים פעילי ש”ס וראשיה מאמצים רבים לגייס תמיכה של גדולי ישראל מכל החוגים והעדות בקיומה של ש”ס, בראשותו של העומד הנוכחי בראשה…
“המעכב היחיד, נכון לעכשיו, הוא נכד מסוים שיצא לנופש בארצות הברית, ויחזור, כנראה, בשבוע הבא, לאחר סיום הסיילים הגדולים בחנויות האופנה”.
נבהיר בזאת: הנכד המדובר יצא לחו”ל ליום וחצי, באמצע השבוע. בשעה שהעיתונים נחתו בדוכנים הוא כבר מזמן היה חזרה בבית סבו. ולא, הוא ממש לא דרך בסיילים. זה לא סגנונו, גם לא סגנון רעייתו. הוא נסע למטרה רצינית וחשובה הקשורה בעולם התורה.
והנה העקיצה של משפחה:
“שיסתדרו נאמני ביתם של גדולי ישראל שהכניסו את ידיהם למחלוקת הספרדית, כדי לגזור קופון אישי צר”.
הוכחות? פירוט על אותו קופון? ממש לא.
בתקשורת החרדית אפשר לזרוק האשמות בלי בסיס. מי יפצה פה.
9.
אגב, אתם שם בבקהילה, כשאתם מכינים כתבה על שמואל (“מה אתה לעשות בשביל מדינה?”) פלאטו שרון, לקראת ההתמודדות שלו בפריימריס בליכוד, כדאי שתתעדכנו:
הפריימריז בליכוד התקיימו ביום רביעי, יום לפני הגעת העיתון לדוכנים. האיש לא רק שלא נבחר, אלא הסיר מועמדות ברגע האחרון.
אז לכתוב בכותרת המשנה: “למרות הסערות מתכוון שמואל פלאטו-שרון לחזור לחיים הפוליטיים, הפעם כדי להציל את המדינה הזו – פרדון על הבוטות – מהערבים והשמאלינים, האויבים שחייבים לשבת בכלא”, או כשאתם מבשרים על “ראיון קאמבק” – זה לצאת הכי לא מעודכנים שיש.
ואם אתם נמנעים מלגלוש ב”אתרים המסואבים”, כדברי העורך הראשי, אפשר הכי פשוט – בגוגל.
10.
בעיתון משפחה יש “כתבה קשה לקריאה!”, כפי שמכריזה כותרת הגג, על שני אחים תאומים, משה וטיבי בלייר, שהיו מקרבנותיו של ד”ר מנגלה במחנה ההשמדה אושוויץ.
האמת? הכתבה קשה לקריאה. אבל לא רק בגלל תוכנה, אלא כי עורך הכתבה, כך נראה, פשוט נרדם. כתבה מבולגנת כזו לא ראיתי כבר זמן.
במקום אחד הם היו בני 12 כאשר הועמסו על רכבת המשא בדרכם לאושוויץ. אבל כאשר הם מגיעים אל מחנה ההשמדה, מתרחש נס והם מאבדים שש שנים מחייהם: “באותו יום נחשפו התאומים בני השש למעשה זוועה איומים”.
וכך, אי הסדר והסתירות חוגגים לאורך כל הכתבה, שנראה כי גם מבקר רוחני לא עבר עליה. אחרת לא ברור איך אושרו לדפוס תיאורים מזוויעים על “בדיקות דם, שתן והפרשות גוף”.
11.
אבל הכי מרגש זה לעבור על יום ליום, ביטאון הבחירות של ש”ס, ולראות זה השבוע השלישי ברציפות איך נראה עלון קמפיין.
“המומים וכואבים” מבשרת הכותרת הממוסגרת בשחור משחור. כאילו נפטר יו”ר התנועה. כאילו לא יצא לנפוש כמה ימים, טבריה ובבאר-שבע.
קבלו עוד כותרות:
“דמו השפוך לעין השמש”, “אבא, עד מתי יהדות ספרד תסבול”, “חרדים וכואבים”, “חרדים לעתידה של יהדות ספרד”, “מה יהיה על רבבות הלומדים והמשפחות”, “הצילו את ספינת יהדות ספרד”, “אני כותב לך רבי אריה בדמעות” – וכמובן: “רבי אריה, שוב הביתה” (חיים ביטון, מנכ”ל התנועה) ו”הצילו!” (דוד חכם, איש תקשורת, נאמן).
למישהו פה יש טישו?