עושים שiק בכנס ‘פאשקוויל’ • בועז בן ארי במפגש פירסומאים חרדים

ה’פאשקוויל’ כשמו כן הוא: מוכר כמנשר המופץ במעוזים החרדים דקות לפני שבת מרכב חולף, כך שבמהלך כל השבת העוברים והשבים קוראים את הפתקים ומתעדכנים מי רשע ומי צדיק, מי גנב ומי לפתע מעגן את אשתו, כמו גם על לוחות המודעות.

בעונה זו של בחירות, הפשקווילים הכי חמים במגזר החרדי הם, לדוגמא, על אלי שי ואריה דרעי – מי יותר נאמן למרן.

בשבועיים החולפים הוחלט בקבוצת הוואטס-אפ של אתר ‘פאשקוויל’ על מפגש פסגה בין כל החברים העוסקים בתחומי הפרסום, השיווק והיח”צ, במדיה הדיגטלית והמודפסת.

הכנס, שנערך באולם בבני ברק, התקיים סביב שולחנות ערוכים עם מיטב מאכלי המסורת היהודית: קיגעל, טשולנט, ואפילו חריין. ממש תחושה של ליל סדר במלון. בדקות שהגענו עוד עסק מפיק האירוע מוטי זליברברג לתלות את השלט הענק שהכין משה הלר מ’גרפומדיה’.

אני, שהגעתי עם הצעיף האדום, התבקשתי להעביר אותו לאברימי ויינגוט, מבעלי עיתון ‘בעוצמה’, כדי שימדוד כיצד זה תואם אותו. מהצד, כשראו שאני מהסס, צעקו לי: תתן את זה כבר, הוא מנכ”ל וייז. תעשה כבוד. עשיתי. גם צלמתי.

האחים מרגליות נפגשו. שניהם עוסקים במדיה התקשורתית, אבל כשהם נפגשים פנים אל פנים זה די נדיר ושווה תיעוד. אז כעת לפניכם שני מרגליות בתמונה אחת.

מייסד האירוע ומרים הכנס בפועל, מוטי זילברברג (משמאל), הביט בי ושאל: אתה כבר מכיר את מי שיושב לידי? מוטי לייזרוביץ. נציג פרסום גיל.

יהודה רובינשטיין הגיע אף הוא. “אל תצלם. אני לא אוהב שמצלמים אותי ככה. זה יכול להרוס לי ביח”צ עם המפלגות החילוניות שאני עובד איתם”. חשבתי שהוא עובד רק עם חיים אמסלם. בסוף התברר שגם עם מרצ.

אברימי קליגר, עורך עיתון באנגלית ומבעליו. כשראה שאני מצלם, החל לסדר את פאותיו בצמוד לאוזן. “אתה מספיק יפה”, אמרתי לו תוך כדי שאני מצלם. הוא בתגובה: “זה לא בגלל היופי. אני מגלגל את הפאות, כדי לשמוע אותך טוב יותר…”

בני גרנות מבולטון פוטנציאל ניהל את עסקיו בעמידה. כלומר, פגישות תיווך ובעיקר חיסול חשבונות עם כל מי שלא פרסם את היח”צ ששיגר מהמשרד. זה היה נשמע בערך כך: “רגע אתה לא פרסמת את אבקת כביסה אריאל? טוב אני שולח לך עוד חמישה קילו אבקה, עכשיו תפרסם, בסדר”. משמאל, מחויך כולו, ישב חיים ויינרייך, לשעבר מבעלי אתר קוגעל ז”ל.

בסבלנות אין קץ האזין מוישי לוינגר לדבריו של נטע כץ. ניסיון קלוש שלי להבין על מה הם מדברים – לא עזר. השיחה נסובה על רמת החשיפה במדיה ללקוח מול דרישות היח”צ של המשרד, כשהמנהל רוצה חדירה עמוקה ואיטית לשוק. הבנתם את זה? גם אני לא.

נחום ברנשטיין נעמד להצטלם עם מנדי פרומר, הבעלים של סטודיו Mendoni. האuוירה המחויכת של שניהם העלתה, כי אחד מהם אחז כוס עם וודקה. לא תחזיק את הכוס? שאלתי. הוא רק חייך והמתין שאסיים לצלם.

הטושלנט הגיע לשולחן, אבל לא נראה שזה באמת הזיז למישהו. בצד השולחן ישב אברימי ויינגוט ושוחח עם יואלי מילר, אחד האנשים השולטים על צינור כוח מאד גדול בתקשורת. כשניסיתי לתמצת את הדברים, התברר לי שהוא אחראי על כמעט כל עיתון וכלי תקשורת במדינה – חוץ מישראל היום. עכשיו אתם מבינים למה שונאים את העיתון הזה?

יוסי ברוייאר (משמאל) ומיכה שלום ישבו ודברו כאילו לא נפגשו מעולם. הדיון היה: האם מי שהבטיח להביא את האלכוהול יביא אותו או ששוב מישהו מהם הפסיד בהתערבות. הכי מרגש: שיחה ארוכה ובלי מילה על איחוד הצלה.

מוטי מנדל (מימין), האיש עם הלב הענק, הגיע והביא אלכוהול. קניה קטנה בשווי של כמה מאות שקלים. ככה זה שמוטי רובינשטיין, מבעלי אתר פאשקוויל, מבקש. מישהו יכול לסרב לו?

“תצלם תצלם”, קראו לעברי מפינת האולם יוסי ברוייאר (הפעם מימין) ומיכה שלום. מה יש לצלם בקבוקים בידי שני אנשים שכבר טעמו אלכוהול הערב? “תצלם איך הבקבוקים שמוטי מנדל הביא מלאים. עוד מעט תצלם אותם ריקים. עמכם הסליחה שלא צלמתי אותם ריקים. בקושי הצלחתי למצוא את דלת היציאה של האולם.

בועז שרון, מבכירי המורים לגרפיקה בפרוג, וגם מורה בבית ספר בעירו, איש שקט וצנוע. את הכשרון שלו הוא מבטא היטב בגרפיקה. הערב, כשדברתי איתו, הוא התחייב על גרפיקאיות מוכשרות שיעבדו באתר. אתם קראתם על כך כאן, בקרוב גם תראו את זה. אגב לביתו בדרום הוא חזר רק באחת וחצי בלילה.

משה הלר מ’גרפומדיה’ וחיליק טברסקי מאתר jdn הסבו בצד וניהלו שיחה בכמעט דממה. אבל כשהגעתי לצלם, החלו לדבר בקולי קולות. “רגע, תצלם שלא נראה מגוחכים אחד ליד השני”, “רגע, תראה לנו איך יצא”. בסוף התייאשתי. הנה התמונה הכי יפה בעיניי.

שקועים כל אחד במכשירו, מסתכלים מה צולם ומה נכתב. פלאש אחד הרים להם את העיניים מהמסכים, וגרם להם להכניס את הטלפונים לכיסים. אבל המצלמה יותר מהירה משני ה”מוטי” גם יחד. הטלפונים תועדו כשהם עדיין בידיהם.

מנדי פרומר, רפי האוסדורף, ובאמצע דורון מלצר – קופרייטר במגזר הדתי-לאומי ‘אשחר ותקין’, בשיחת רעים. הם לא הכירו את רעהו פיזית עד לפני כמה דקות, אבל בעולם הפרסום והיח”צ לא הבן אדם משווק, אלא המילים. והם ממש מקצוענים.

האחים לבית מרגלית ישבו באותו שולחן. “אנחנו רגילים ככה מהבית”, הפטירו לעברי. מהצד ישב וחייך ברוך פולק, איש היח”צ של בולטון. “לא משנה איך תצלם אותי, העיקר שיראו אותי”, עיוות את הפתגם הידוע – וחייך.

יואל מילר הפך למוקד עליה לרגל. וככה, באמצע שאני מחליף עימו כמה מילים, הגיע צוטי רובינשטיין, המייסד של פאשקוויל, והחל לשוחח עד כמה ניתן לשת”פ. קמתי, לא לפני שהתברר לי שעל הלוגו של פאשקוועיל אחראי הגרפיקאי המוכשר צביקה סלומון.

ליד בועז שרון עומד חונה דייטש (מימין). טוב הוא לא באמת חונא דייטש ממגזין התמונות. ולא מתבלבלים בניכם? שאלתי אחר כך – והוא אמר: לכן שיניתי את שמי.

עם הקסקט הנצחי על ראשו ישב שילה שאער, מכפר חב”ד. בנינו? לא הייתי נותן לו שום עבודה אחרת, תפור עליו. לידו ישב יוסי לוין, מנהל השיווק בעיתון כפר חב”ד. כששניהם ישבו יחד זה לא היה רק מפגש של אנשי פרסום. כי האלכוהול הגיע וקיבלנו התוועדות חסידית.

שמעון ליברטי, מעורכי אתר חרדים10, הגיע למפגש באיחור אלגנטי. רק לפני יומיים הוא התארס אז זה נסלח. החיבוק הכי חם הגיע מנטע כץ. ומהצד צעק לו מיכה שלום, ממארגני האירוע: אם באירוסין שלך דרעי הודיע שהוא הולך הביתה, האם אנחנו צריכים לצפות למהומת אלוקים ביום שתתחתן?

לאחר שנגמר הטשולנט בשולחנות, יצאו כולם למעגל היכרות שמית ועסקית. את מעגל ההיכרות הדריך מיכה שולם. אז התברר לכולם שלנטע כץ, למשל, יש רשת חנויות השייכת לו ולאשתו בשם “בנים”. ידעתם על כך?

במהלך הצגת כל אחד את תפקידיו, הופתע חיים ויינריך לשמוע שם מאד מיוחד בפוליטיקה הארצית. ההלם שאחז בו כשניסו לקשור אותו לשם הזה נראה בתמונה. מהצד מאושר נטע כץ על התרגיל המבריק.

מיכה שולם הפתיע בסיום הערב עם מתנה לקראת ט”ו בשבט, במיוחד למשתתפי האירוע: סט ברכות מבית היוצר של מלכות וקסברגר. “השקיעו בכם”, אמר מיכה לקהל. והקהל מצדו הגיב, כיאה ליושבים במעגלים” “אוהבים אותך, מיכה”.

“אמנם אני אוכל גלידה בצורת לב, אבל אין לך לב לצלם אותי אוכל?” אמר לישרגא הופמן, סמנכ”ל איחוד הצלה, שהגיע למקום אחרי שכולם כבר היו זקוקים להחייאה מהטשולנט.

והיחיד שעשה שימוש במתנה שחולקה במהלך הערב, נטל ידיו למי אחרונים והתיישב לברך ברכת המזון מתוך הספר. “תצלם”, לחש לאוזני אי מי מבאי האירוע. “שיראו שהמתנה הייתה שימושית”.

ולסיום, לאחר שכבר נטשו את המקום 10 מהחברים ונמלטו אל עבר מאהל השאגה בהר נוף,  נעמדו כולם להצטלם לצילום קבוצתי. חיים גיל מקו עיתונות, שנמלט מהמקום דקות לפני כן, הבטיח כי הוא הולך לשיעור קבוע מידי שבוע ביום חמישי. סלחנו לו.