רזי ברקאי: יוסי אליטוב ושרי רוט, איך אתם מסבירים מה קורה בש”ס?

רזי ברקאי: יוסי, איך אתה רואה את מה שקורה בש”ס?

יוסי אליטוב: קודם כל, ברור שאריה דרעי לא הלך בשביל ללכת. אריה דרעי הלך, כדי לשנות את כללי המשחק. בשנה האחרונה, מאז שהרב עובדיה נפטר והלך לבית עולמו, הוא מתחיל להרגיש כאילו ש”ס זה ביז’נס פרטי שלו.

כל התיק עליו, ובכל פעם כשהוא ניגש ומבקש סיוע מאחרים, כל אחד יצר לו סדר יום משלו. כשאני אומר כל אחד, זה גם ‘דגל התורה’ הליטאית וגם חצרות שונות.

ואז הוא קם בוקר אחד ואומר: מה קורה כאן? אני זה שצריך לסחוב על גבי את המפלגה הזאת? את הייצוג החרדי שבלי ש”ס נחתך בחצי?

רזי ברקאי: סליחה, מה אתה מכניס פה את גפני ואת דגל התורה, מה הם קשורים לעניין?

יוסי אליטוב: אני אגיד לך מה דגל התורה קשורים. ברגע שאריה דרעי פנה בקריאה לעזרה בשבועות האחרונים ללא מעט אנשים ואמר להם: ‘חברה, הבית בוער, אם לא תיקחו אחריות ואם לא תתניעו איתי ביחד את המהלך – ש”ס תיעלם.

והוא קיבל יותר מדי כתפיים קרות. גם מהמפלגות החרדיות, וגם מהציבור.

רזי ברקאי: רגע, הוא ניסה לאחד את ש”ס עם דגל התורה? לרוץ יחד?

יוסי אליטוב: לא לאחד, אבל אל תשכח רזי שיש ערבות חרדית. בסופו של דבר החרדים האשכנזים והספרדים חיים ביחד כולם. ואם הבית בוער, אז הרבנים והנדיבים וכולם – זה אותן ישיבות ואותן קבוצות.

ואם צריך לבוא ולהציל את ש”ס ולהעלות אותה על מסלול ולהביא אותה לאיזה שהוא מצב של היתכנות בבחירות הבאות, זה מחייב ליכוד שורות של כולם.

ברגע שהוא ראה שזה המצב, הוא אמר: אוקיי, אני פורש. עכשיו התיק נהיה שלכם. אם אתם מבינים שש”ס צריכה להיות חיה וקיימת, אז בבקשה: תנו לי להרחיב את מועצת חכמי התורה, תנו לי להרחיב את הרשימה, תנו לי אשראי בלתי מוגבל, ואני לא אמור להתחנן בפני אף פעיל או ראש חצר לעזרה.

רזי ברקאי: שרי, איך את רואה את מה שקורה שם?

שרי רוט: אני ממש לא מסכימה עם מה שיוסי אמר בקשר ל’דגל התורה’. אני רק רוצה להזכיר לו שרק לפני מספר שבועות היו בחירות לרבנות ירושלים, דגל התורה כמעט התחננה לאריה דרעי: ‘בוא ניישר קו ונחליט החלטה משותפת’. אריה דרעי הגיע לבית של הרב שטיינמן, שמע ממנו דברים נחרצים על כך שהוא לא מוכן שהרב עמאר יהיה המועמד של ש”ס.

ובסוף ש”ס עשתה חושבים, ואולי זכותה לעשות חושבים, היא מפלגה עצמאית, והחליטה שהיא כן רוצה את הרב עמאר לרבנות ירושלים.

אולי כי לא טוב לה שהוא ילך בעתיד עם אלי ישי, אולי משיקולים אחרים – זה לא משנה, זכותה של ש”ס לעשות את השיקולים שלה, זכותה של ‘דגל התורה’ לעשות גם את השיקולים שלה. אבל למה באים פתאום בהאשמות?

שמעתי אתמול את ח”כ יעקב מרגי, שאני מאוד מעריכה אותו, מדבר על זה שהרבנים הליטאיים הכניסו את אלי ישי לרב שטיינמן. וכי הוא לא הכניס אליו לברכה גם את אריה דרעי, לפני כמה שנים, כשהוא רצה להקים תנועה עצמאית של ‘כבוד ומסורת’. הכניסו אותו, הרב נתן לו את ברכתו, זה לא אומר שהוא מתערב פוליטית במהלכים שלו.

יש להתערב פוליטית, ויש לתת ברכה. הרב שטיינמן נותן ברכה למבקשים.

רזי ברקאי: תגידו, בעוד שבוע, כשהרעש סביב דרעי וישי יגמר, אנחנו נישאר עם שלוש מפלגות, אחת אשכנזית ושתיים ספרדיות?

שרי רוט: האשכנזית עצמה מחולקת לשניים.

רזי ברקאי: כן, אבל היא רצה בראש אחד.

שרי רוט: תראה, בעתיד יכול להיות שגם ש”ס א’ וש”ס ב’ ירוצו בראש אחד. זו השאיפה של אלי ישי. אני לא יודעת אם זה יצליח לו, אבל זה מה שהוא רוצה: תנו לי להיות כמו אגודת ישראל ודגל התורה. אני לא יודעת אם ש”ס מסוגלת לזה, יש פה גם עניין של כבוד, ואומרים שיש כבוד מזרחי שמשחק פה בעניין, אבל זו השאיפה שלו. מאוד יכול להיות שאנחנו נראה בכנסת הבאה כמה סיעות חרדיות.

להגיד אם זה אסון או לא אסון? אני לא יודעת. במבט היסטורי לאחור נוכל להגיד.

יוסי אליטוב: חשוב לי להגיב על משהו אחד: יש את הקרבות הפנימיות, בתוך המפלגות החרדיות, שאנחנו מכירים את זה שנים – דגל התורה וליטאים וכו’, אבל יש רגע שבו צריכה להיות קריאת השכמה: ברגע שרואים שהסקרים מלמדים אותנו ששתי המפלגות יכולות להיעלם בתוך חור שחור וש”ס הולכת להיות ‘פסיק היסטורי’ – וש”ס הצליחה ב-28 שנים האחרונות להכפיל את הייצוג החרדי בכנסת.

שרי רוט: אולי זה הרגע לקרוא לעשות שלום בתוך ש”ס? מי אמר שזה הרגע שבו צריך לעזור לאריה כפי שהוא רוצה?

יוסי אליטוב: ברור, אני חושב שזה הרגע לעשות אחדות, הרב עמאר גם קרא לעשות שלום.

רזי ברקאי: איך הצליח אריה דרעי להפוך את כל הוויכוח מהתכנים של הקלטת, לא להיכנס בכלל לעניין שהרב עובדיה בעצם פקפק ביושרה שלו, קרא לו רשע, וקרא לו גנב, והצליח להפוך את זה לפגיעה בכבודו של הרב עובדיה?

יוסי אליטוב: אני רוצה לומר לך משהו על מפעל ההקלטות הללו ועל התוכן שנמצא שם. אנחנו יודעים שמאז שנות 2000, מאז שאיימו על חייו של הרב, הכניסו לבית את חברת גושן כדי שחלילה מתנקשים פלשתינים לא יבואו לפגוע בו.

רזי ברקאי: פתאום זה הפך להיות איומים על חייו? כי אתמול אחד המרואיינים אמר לי שהכניסו את המצלמות כי היה ערעור במצב בריאותו ורצו שמצלמות יצלמו כל הזמן, כדי שאפשר יהיה להגיש לו עזרה ראשונה.

יוסי אליטוב: זה בשלב הסופי. אבל מ-2000 המקום מצולם 24 שעות. עכשיו תראה, יש משהו מאד מכוער שקרה שם. הדבר המכוער הוא שהתחילו לתעד גם שיחות אישיות. והרי הרב יכל פעם להגיד על זה ופעם על זה, כולנו הכרנו את השפה העשירה של הרב.

כשרצה להודות לבן אדם הפך אותו לאברהם אבינו ולאליהו הנביא. וכשכעס על בן אדם אז הוא הוציא את כל הקללות שבעולם ולשים על השם שלו. השפה שלו היא שפה משלית.

ברגע שמוציאים את האוצר הזה, צורבים אותו בדיסקים, ומתחילים להפיץ ולסחוט אנשים על בסיס התקליטורים האלו, זה מעיד שיש משהו רקוב בכל המקום הזה.

רזי ברקאי: אבל אני חושב שיש אדם אחד שיכל לשים לזה סוף. הוא ידע שמקליטים אותו, למה הוא הרשה?

יוסי אליטוב: צריך לומר את האמת. הרב עובדיה יוסף היה הגאון שהצליח לייצר את הקונספט הזה שנקרא ש”ס. ברגע שהוא נפטר, מאותו רגע ועד עכשיו, 14 חודשים לאחר מכן, ש”ס מנסה לייצר וורסיה עדכנית והיא לא מצליחה.

רזי ברקאי: לא, עזוב אותי מזה. אני שואל על השנים בהם הרב היה צלול לגמרי, לפחות בקלטות שנחשפנו אליהן, והוא יודע שמצלמים אותו, והוא לא עוצר את זה.

יוסי אליטוב: ברור. אתה יודע כמה קלטות אנחנו קיבלנו בעיתון ‘משפחה’ בשנה האחרונה, בעיקר מאז הסתלקותו? הרי הרב אמר הרבה דברים, והוא עשה הרבה שינויים בהנהגה, הוא הביא את אריה דרעי והחזיר אותו והביא את אלי ישי ועשה שלישיה והיה העידן של אטיאס – ברוך ה’ יש הקלטות לכולם בידיים, ויש ברכות וקללות לכולם. אבל לא זו השאלה.

השאלה הגדולה היא האם מפעל החיים של האדם הענק הזה יירד לטמיון ושרי צודקת שצריך לפעול למען השלום.

רזי ברקאי: יש לך קלטות אצלך?

יוסי אליטוב: לא, איך זה עובד? באים אליך כל מיני צעירים ששמו יד על תקליטור, שמים לך את התקליטור ואומרים, הנה כשהרב דיבר על רב פלוני…

רזי ברקאי: לך יש משהו שלא פרסמת, יוסי?

יוסי אליטוב: אני חייב לומר לך שאצלנו בעיתון, מהרגע שהתחיל כל הסחר מכר המכוער הזה בקלטות, הבהרנו לכל האנשים שאנחנו לא משתתפים במשחק המכוער הזה שהוא על גבול הסחיטה. שלום ואחדות זה צו השעה.

רזי ברקאי: שרי?

שרי רוט: אני רק רוצה לומר שיש לי בבית קלטת אחת כזו, אחת לפחות, אצלי בבית על המחשב, ואני לא חושבת שנכון לפרסם אותה.

רזי ברקאי: מה יש בה?

שרי רוט: דברים שאמר לי הרב כשנכנסתי אליו פעם לברכה אישית, והוא עצמו פתח את סגור ליבו ושפך בפני את צערו על מה שקורה בפוליטיקה.

רזי ברקאי: על איזו שנה אנחנו מדברים?

שרי רוט: ארבע-חמש שנים אחורה. בשעתו כתבתי על זה כתבה, נגעתי בכמה דברים שהוא אמר, אבל ממש לא בכולם. אני חושבת שהרב ידע שמקליטים אותו, הוא לא חלם שישתמשו בזה בצורה כל כך מכוערת.

רזי ברקאי: על מי הוא יורד בקלטת הזו?

שרי רוט: עזוב, רזי, בוא לא ניכנס לפרטים כי אם הייתי רוצה לפרסם הייתי מוציאה אותה. אבל הוא יורד על אנשים, הוא שופך את ליבו, אני בטוחה שהוא לא חשב שיפרסמו את זה אחר כך. בטח לא בצורה הזו ובטח לא כחלק ממערכת בחירות.

ואני לא מאשימה אף אחד מהצדדים, לא את אריה דרעי ולא את אלי ישי, לשניהם זה לא עשה טוב. אף קמפיינר הגיוני ורציונאלי לא היה אומר לאף אחד מהם לפרסם את הקלטת.

רזי ברקאי: תראי, בכל מגזר פוליטי בישראל לו הייתה מתפרסמת קלטת שכזו, אנשים היו נדרשים לענות על שאלה אחת – סליחה, לגבי התכנים, למה הרב חשב עליך א’ ב’ ג’? בענין אוסלו, וגם בנושאים אחרים. רק בש”ס זה הופך להיות קמפיין של ‘מי פגע יותר בכבודו של הרב’.

שרי רוט: נו, רזי, זה סוד עבורך שאריה דרעי הוא אמן פוליטי שמעשיו עוד יילמדו בפקולטות הרציניות לנושאים האלו? הוא עשה את זה בכשרון רב, ואגב, שלא תחשוב שאין גם קלטות הפוכות עם ביקורת של הרב על אלי ישי. זה לא הנושא, כי לרב היו ביקורות על אנשים כאלו ואחרים.

הדיון הוסט, וטוב שהוסט, כי צריך היה לעצור את התופעה הזו בעודה באיבה. אחרת היינו צריכים כל ערב לפתוח את ערוץ 2 כדי לענות לשאלה ‘איזו קלטת תתפרסם היום בערב’…