אפתח בגלוי נאות: אני רוצה שערוץ 10 ייסגר. כן. אני רוצה שיהיה דין 1000 עובדי קומברס כדין 2000 עובדי ערוץ 10. אני רוצה שחברה מסחרית תתנהל ככזאת גם אם היא זו שנבחרה בצורה לא חוקית לנהל את המדינה.
וכן, אני יודע שכמה מיליונים הופקדו בבנק (אחרי תום הזמן; “ביורוקרטיה” הם קוראים לזה), ואני גם יודע ששר התקשורת (להלן ביבי) לא מעוניין להתערב בהחלטת חברי מועצת הרשות השניה. זהו.
כאן נכנס – יהיו שיאמרו כרגיל – היועץ המשפטי לממשלה. בהודעת הרשות השניה נכתב: “כפועל יוצא, קבע היועץ שעל הממשלה להביא הצעת חוק להארכת הזיכיון בתנאי הרישיון של ערוץ 10 ב-6 חודשים”.
ואני, נודניק שכמוני, תמיד נתפס לקטנות תמה: “קבע היועץ שעל הממשלה להביא הצעת חוק”, שוב? יהודה ויינשטיין, ביורוקרט עלוב – שנבחר בידי חמישה אנשים שרק אחד מהם בא מן המערכת הפוליטית, שלפחות שלושה מתוכם שייכים באופן גורף לאליטה השמאלנית – מורה לממשלה?!
אני מתקשה להאמין למילים שאני אומר. היועץ, מורה לממשלה להביא הצעת חוק ספציפית, שמה? שתאפשר לחברה מסחרית שמעולם לא עמדה בהתחייבויותיה להמשיך ולפעול? האם זה הגיוני?
גם אם נתעלם מן ההתערבות החצופה, הטוענת כי ביבי לא יכול שלא לעשות כלום בתקופת בחירות – למרות שלא היה פועל אחרת בזמן אחר – והוא חייב לפעול נגד המחנה הפוליטי שלו; אני הייתי מבקש דווקא להתעניין בשמו של התפקיד “היועץ המשפטי לממשלה”.
מהו יועץ? הנה ויקיפדיה: “אדם בעל מומחיות וניסיון בתחום מסויים, העוסק במתן עצות למקבלי ההחלטות הנזקקים לידע בתחום התמחותו של היועץ”, איזה קטע, ואני חשבתי שיועץ עשוי ליטול את הסמכות מן המנהל ולקבוע עובדות בשטח על פי דעתו.
ולסיום: את זכות הוטו שלו על החלטות הממשלה רכש היועץ המשפטי על ידי החלטת בג”צ מן ה-8 לספטמבר 1993, וכבר ידועים דברי חז”ל (שבת, לד, א) על אותן נשים ‘המפרכסות זו את זו’.