קשה להאמין, אבל כל היצירות המופלאות המוצגות כאן עשויות מגפרורים מודבקים, והן מספרות את סיפור בתי הכנסת באירופה שנשרפו והושמדו במהלך מלחמת העולם השניה.
הצילומים צולמו על ידי הצלם גדעון לוין, והסיפור הובא ב-EXNET על ידי ענת ציגלמן.
את הדגמים בנה חנן ויסמן, ניצול שואה שנולד על גבול רוסיה-פולין. הוא עלה לארץ בגיל 49 עם אשתו ובתו היחידה והתגורר בעיר גבעתיים.
לאחר שיצא לפנסיה בגיל 69, הקדיש את עשרים השנים הבאות לבניית מפעל הנצחה של בתי הכנסת.
כל מודל ערך חודשים, עד שבסופו של דבר הורכבה קולקציה של 50 דגמים.
בית הכנסת בעיירה קופיצינצה
לפני כשמונה שנים נפטר ויסמן, בגיל 89.
נכדתו, אירית שניר כהן, מספרת כי סבה אהב תמיד אמנות, והיה יוצר קונסטרוקציות ממסגרות עץ וזכוכית.
באחד הימים ראה דגם של אניה העשוי מגפרורים והחליט לעשות משהו דומה, רק שאת האניה החליף בית הכנסת בעיירה ודוביציה. הדגמים נעשו מגפרורים, אבל לא רק. גם מוטות דקים, ומקלות של ארטיקים הפכו לחלק מן החומרים.
בית הכנסת בעיירה סוקולקה. נשרף: 1939
עדות אחרונה
ויסמן חקר את נושאי עבודתו, קרא חומרים, אסף תמונות, והצליח לשחזר עשרות בתי כנסת שהיו ואינם עוד באירופה העשנה.
היצירה המונומנטלית של ויסמן אינה רק מרהיבה ביופיה, אלא היא מהווה למעשה, אולי את העדות האחרונה לבתי כנסת מפוארים ששימשו אלפי יהודים, שלעולם לא ישובו עוד.
מבין בתי הכנסת יוצא דופן דגם אחד שאינו בית כנסת: הבית בגרמניה בו נולדה בתו. בקונסטרוקציה היפה ניתן לראות את אשתו ובתו של ויסמן עומדים על מרפסת הבית.
כשנשאל ויסמן למה דווקא בית כנסת ענה: ‘לא שואלים יהודי שאלה כזו’.
זכוכיות וויטראז’ים בבית הכנסת
הבית בו נולדה בתו של ויסמן. שימו לב למרפסת
בית הכנסת ליטימירסק במחוז לודז’. נשרף: 1939
בית הכנסת בעיירה וולפה במחוז ביאליסטוק
בית הכנסת בעיירה גומבין, ממערב לוורשא
